קראו עכשיו

(Minghui.org) המאסטר פרסם שני מאמרים ברצף: ב-31 באוגוסט וב-1 בספטמבר 2023. הייתי בהלם כשקראתי את שניהם. אני רוצה לחלוק את הבנתי אחרי שקראתי את המאמרים הללו.

זה הפך להיות די בולט שיש מתרגלי דאפא שאינם מרוצים ושפיתחו תרעומת לגבי דברים מסוימים בשל החזקות שונות. ההודעה שפורסמה על ידי מערכת עורכי מינג-הווי ב-17 באוגוסט 2023 הזכירה מקרים כאלה. אני מאמין שהכוחות הישנים הבחינו מזה זמן רב בהחזקות של אותם מתרגלים ובתומכים הפוטנציאליים שלהם, כך שהם תכננו למתרגלים האלה עם התרעומת להתסיס את סביבת הטיפוח.

אלה המזדהים עם המתרגלים כביכול האלה (שיש להם תרעומת) צריכים להבין שגם אם אותם תומכים ירצו להמשיך לטפח, ההחזקות האנושיות השונות שלהם המוצגות דרך המקרים הללו ישמשו את הכוחות הישנים כדי לנפות אותם החוצה, משום שהם לא באמת טיפחו את עצמם והם אינם יודעים איך לטפח, אף על פי שבילו זמן כה ארוך בין מתרגלי הדאפא.

כותרות שני המאמרים של המאסטר הם:" התרחקו מהסכנה" ו-"טיפוח בדאפא הוא רציני". אני יכול לראות שיש מתרגלים שנמצאים במצב מסוכן מאוד. השאלה אם הם יוכלו לעבור את זה הפעם ואם הם יוכלו להסתכל על המצב בהתאם לפא – היא קריטית ביותר כרגע.

עשרים שנה זה לא הרבה זמן. איך מתרגלים מסוימים יכולים לשכוח את הלב שהיה להם פעם כשהם התחילו לטפח לראשונה? איך הם יכולים לשכוח למה הם באו לכאן לטפח? כשהם סוטים מהדרך בשל ההחזקות שלהם, הם לא מגשימים את האחריויות שלהם להציל אנשים. להפך, הם עוד מתלוננים על המאסטר ועל הדאפא. הליכה כזאת לקיצוניות לא רק תהרוס אותם, אלא גם תעמיד במצב מסוכן ביותר את היקום שלהם ואת אינספור הישויות שהם מייצגים.

ההבנה שלי היא, שהסיבה הבסיסית להתנהגות הזאת היא הרדיפה אחר דברים בעולם האנושי שהם אינם מצליחים להתגבר עליה. זה כולל אם הם מקבלים גמול הנראה לעין כשהם עובדים קשה למען משהו, האם הם מתפרסמים וזוכים להכרה, והאם הם נהנים מאושר בקרב בני אדם אחרי שנשאו קשיים.

מטרת הטיפוח היא להתעלות מעל העולם האנושי, והלבבות שלנו לא צריכים להיות מודאגים לגבי ענייני אנוש בעולם החולין. הפעולה הבסיסית ביותר בטיפוח היא לסלק את הלבבות האנושיים שלנו. הרווח והגמול הנראים לעין האלה אינם דברים שאנחנו כמטפחים צריכים להתעניין בהם. אפילו אם אנחנו חיים חיים חסרי כל, או אם לועגים לנו אחרי שעשינו מעשה טוב, אנחנו עדיין צריכים לדעת שאנחנו הישויות המיוחדות ביותר, שיש לנו התקווה הגבוהה ביותר ושהבורא משגיח עלינו. גם אם אנחנו סובלים מקשיים שאנשים רגילים אינם יכולים לסבול, עלינו לדעת עדיין שזה נובע מהקארמה שלנו עצמנו ושעלינו לשלם עליה במהלך החיים האלה.

המאסטר אמר ב"הונג יין" (בשיר: "פאלון דאפא"):

פאלון דאפא

"לטיפוח הגונג יש דרך, הלב הוא הנתיב

הדאפא הוא ללא גבולות, הסבל הוא הספינה".

ההבנה האישית שלי היא שמצוקה היא בת הלוויה הקרובה ביותר שלנו בטיפוח הדאפא ולא נוכל להצליח בלי לשאת מצוקה. הקשיים והמצוקות בחיינו הם חלק מנתיב הטיפוח שלנו. אולי קשיים יופיעו בדרכים שאיננו מצפים להן, אבל איננו יכולים להחליט על בסיס הרגשות שלנו בשביל עצמנו, איזה סוג של קושי נוכל לסבול או איזה סוג של מצוקות צריכות להופיע בטיפוח שלנו. לחשל עצמנו דרך קשיים ומצוקות יעזור לנו לטפח החוצה את ההחזקות שלנו ולהיטמע בתוך הפא, בעודנו מצילים אינספור ישויות בתקופת הקיום שלנו.

כישויות מהיקום הישן שניתנת להם דרך להיכנס ליקום החדש, איננו יכולים לדמיין כלל מה המאסטר עשה עבורנו ועבור כל החיים ביקום. צריך להיות לנו ברור שאין לנו יכולת להשיג שינויים גדולים כאלה בעצמנו. אנחנו צריכים להיות אסירי תודה ולדעת איך לקחת אחריות על הנדרים שנדרנו למאסטר. מול חסד ההצלה חסר הגבולות של המאסטר ועם אחריות כזו על כתפינו, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתעורר ולהבין מה עלינו לעשות.

אם אנחנו באמת מבינים מהו דאפא, ושהמאסטר כאן כדי להציל ישויות חיות ואותנו עצמנו, עלינו להבין את הרצינות של שמירה רציונלית על הפעולות והמחשבות שלנו, ולהפסיק להתייחס באכפתיות להפסד ורווח בעולם האנושי. שום דבר מהתהילה, המעמד החברתי או השגשוג החומרי לא ניתן לקחת אתנו כשנעזוב את העולם הזה. כל מה שאנחנו עושים זה לטפח את עצמנו, לסייע למאסטר בהצלת אנשים, להגיע לשלמות בעולמות שלנו עצמנו, ולהציל את הישויות ששמו בנו את מבטחן ותקוותן.

הישויות ביקומים שלנו בחרו להיות מיוצגות על ידי תלמידי דאפא. עד כמה אנחנו מצליחים, קובע אם הישויות הללו יישמרו או יסולקו. איזו אחריות עצומה יש לנו! לפני עידנים נדרנו נדרים בחיינו האלוהיים וחתמנו על הסכם עם המאסטר לרדת לשלושת העולמות, לסבול קשיים חיים אחר חיים ולהמתין להצלה הסופית, כך שניתן יהיה להציל את הישויות במיקום השמימי שלנו. לחלוטין אין עלינו ללכת לאיבוד בענייני העולם ובהחזקות אנושיות ולהפר את הנדרים שלנו ברגע האחרון של החיים האחרונים האלה.

המאסטר פרסם שני מאמרים ברצף, מה שמעיד עד כמה זה דחוף וקריטי. גם אם אנחנו לא יכולים לראות את העתיד במו עינינו, שני המאמרים האלה צריכים להיות די ויותר כדי להעיר אותנו ולהתקדם בקצב הטיפוח. טיפוח הוא כמו שיט בסירה נגד הזרם: אם תפסיק לנוע קדימה, אתה תלך אחורה. בואו ננצל את הרגע הזה ונטפח קדימה במרץ!