קראו עכשיו

(Minghui.org) הרשויות בגווי-ג'ואו פועלות בהתאם לדרישות המפלגה הקומוניסטית הסינית מאז תחילת קמפיין הרדיפה נגד הפאלון גונג ביולי 1999.

ב-2018 הוציאו הרשויות בעיר טונג-רן 1.6 מיליון יואן כדי לשפץ מתקן בן שלוש קומות בשכונת דנג-טה.

"מרכז הטיפול דנג-טה" החדש נמצא כעשרה קילומטרים ממרכז העיר טונג-רן. הוא סגור בשער, ובחזיתו גינה יפהפייה של פרחים ועצים. במבט ראשון זה נראה כמו בית יפהפה. אבל למעשה זהו מרכז לשטיפת מוח המשמש לרדיפת מתרגלי פאלון גונג.

אחרי שנכנסים לשער האבטחה האלקטרוני, המאויש כל שעות היממה, אפשר לראות בקומה הראשונה תערוכה של כרזות המשמיצות את הפאלון גונג. חדרי החקירות וחדרי שטיפת המוח נמצאים בקומה השנייה. בקומה השלישית, משני צדי מסדרון ברוחב של מטר וחצי, יש יותר מעשרה חדרים המשמשים למעצר המתרגלים. בכל מקום בבניין יש מצלמות מעקב, כולל מצלמות המותקנות בחרירים בתוך החדרים.

שטח של כל חדר פחות מ-14 מטרים רבועים, עם חדר אמבטיה זעיר ברוחב של פחות ממטר אחד. גובה התקרה שלושה וחצי מטר. בכל חדר שתי מיטות, שולחן קטן, מתלה בגדים וכיסא גומי. הקירות מבודדים בקצף אטום לרעש ומכוסים בעור מלאכותי.

אף שכל חדר מצויד במיזוג אוויר, המיזוג אף פעם לא מופעל. פתח האוורור הקטן והיחיד מוביל למרפסת סגורה מחוץ לחדר בגודל של מטר על שניים עם חלונות משלושה צדדים. החדר עצמו חשוך לגמרי, ופתח האוורור נועד לאפשר למתרגל לדעת אם מואר או חשוך בחוץ.

טקטיקות של שטיפת מוח

המנהלת של "מרכז טיפול דנג-טה" היא טיאן יאנג, בת 47. היא משמשת גם כמנהלת הוועדה הפוליטית משפטית (PLAC) – סוכנות הפועלת מחוץ לסמכות המשפטית במטרה לרדוף את הפאלון גונג – של מועצת בי-ג'יאנג. בעשר השנים האחרונות היא נסעה ברחבי הפרובינציה כדי להעביר סמינרים בבתי כלא שונים ובמרכזים אחרים לשטיפת מוח על איך להשמיץ את הפאלון גונג.

אנשי הצוות העובדים שם הם בני 40 עד 60 והם עובדים לשעבר של מוסדות משפטיים או של "משרד 610". שמותיהם ופרטי מידע נוספים שלהם חסויים לחלוטין. רובם עובדים כבר חמש עד עשר שנים בשטיפת מוח של מתרגלים והם חסידים מושבעים של המשטר הקומוניסטי. הם נושאים עמם שני טלפונים ניידים כדי לתקשר אחד עם השני. אין בנמצא בבניין נייר או עט.

בידיעה שעינויים פיזיים או שטיפת מוח בכפייה אינם יכולים לזעזע את האמונה של המתרגלים, המרכז לשטיפת המוח משתמש בבידוד מתמשך כדי לשבור את רצונם של המתרגלים.

ברגע שמתרגל נלקח ל"מרכז הטיפול דנג-טה", מונעים ממנו ביקור משפחתי עד שהוא מסכים לוותר על הפאלון גונג. כל עוד המתרגלים איתנים באמונתם, ממשיכים להחזיקם ללא הגבלת זמן.

המתרגלים מוחזקים בחדר במשך כל היום ועל כל אחד משגיחים שני אנשי צוות. כשאנשי הצוות משתעממים, הם יכלו לצאת ולשחק עם הטלפון הנייד שלהם, אבל למתרגלים אסור לצאת למסדרון או אפילו לפתוח את הדלת. אם הם אינם מוותרים על פאלון גונג, אף אחד, כולל אנשי הצוות, לא מדבר איתם. מדי פעם מגיע אחד הבכירים של ה-PLAC (הוועדה הפוליטית-משפטית) ומאיים עליהם בעונש מאסר. התנאי היחיד לשחרורם הוא לכתוב הצהרה לוויתור על פאלון גונג.

לדברי מקור פנימי, התקופה הקצרה ביותר בה מתרגל היה עצור כאן לפני שנגזרה עליו תקופת מאסר הייתה שבוע, והארוכה ביותר הייתה 70 יום. עקב צנזורה קפדנית על מידע, מספר המתרגלים שנרדפו כאן הוא סוד חסוי.

בשל היעדר זרימה מסודרת של אוויר, לחדרים יש ריח נורא של טינופת. מתרגלים שהיו עצורים כאן דיווחו שלאחר אכילת האוכל במקום הם חשו קהות חושים, צמא, סחרחורת, חולשה ובטן נפוחה. הם הפכו מהר מאוד רזים וכחושים, נאבקו עם ירידה בזיכרון והיה להם מבט בוהה בעיניים. הם חשדו שהרשויות מערבבים סמים רעילים בתוך האוכל שלהם.

לפני שהתקיים הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, בין ה-16 ל-22 באוקטובר, המשטרה המקומית עצרה ב-28 באפריל ארבעה מתרגלים בני 60 עד 74. הם היו עצורים במרכז בין 30 עד 65 ימים.

גם לאחר שכפו על המתרגלים לכתוב את הצהרות הוויתור על פאלון גונג, המשטרה המשיכה להטריד אותם אחרי שחרורם ולעקוב אחר פעילותם היומיומית. מתרגל אחד נאלץ לגור הרחק מהבית. על מתרגל אחד יש מעקב של מישהו מבחוץ והוא אינו יכול לצאת מביתו החוצה. מתרגל קשיש נוסף סבל מהתמוטטות עצבים עקב הרדיפה.