קראו עכשיו

(Minghui.org) חג אמצע הסתיו, הנחגג על ידי רוב מדינות אסיה, הוא זמן בו משפחות מתאחדות וחוגגות עם יקיריהן. החג מרגש וכואב במיוחד עבור קבוצה אחת של צעירים שהוריהם כלואים עקב הרדיפה נגד פאלון דאפא על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), מה שהופך את האיחוד המשפחתי לבלתי אפשרי עבורם.

מתרגלי פאלון דאפא הצעירים האלו גדלו בסביבת טיפוח ולמדו לחשל את האופי שלהם (שין-שינג) ולהתמודד עם מבחנים גדולים בקור רוח. עם התקרב חג אמצע הסתיו הם ביקשו להביע את תודתם למאסטר לי הונג-ג'י, מייסד הפאלון דאפא, על הנחייתו ועל כתביו, המאפשרים להם לרומם עצמם בתוך הקשיים ולהפוך לאנשים ישרים ובעלי חוסן פנימי.

מתרגלים צעירים בטורונטו מאחלים למאסטר חג אמצע-סתיו שמח

"זרם צלול בעולם העכור הזה"

סטייסי מודה למאסטר ומאחלת לו חג אמצע-סתיו שמח

סטייסי, ילידת 1994 הייתה ילדה חלשה ולעתים קרובות סבלה מחום גבוה. היא נאלצה לקחת תרופות ולקבל זריקות באופן קבוע. הוריה נאלצו לעבוד בעיר אחרת, לכן היא גרה אצל אחת הדודות. כשהיא הייתה בת שבע, דודתה חלתה במחלה קשה והותירה אותה לבדה וחסרת אונים. באותה עת דודה אחרת שלה התחילה לתרגל פאלון דאפא. היא הייתה טובת לב והציעה לטפל בסטייסי. הדודה הזו הפכה כמו אימא עבורה.

סטייסי ישנה ליד דודתה ובכל לילה הקשיבה לה כשהיא קוראת את הספר "ג'ואן פאלון" (הספר העיקרי של פאלון דאפא). סטייסי נזכרה: "כשהייתי ילדה צעירה הייתי עצבנית, סוררת ומרוכזת בעצמי. אבל אחרי שהקשבתי ל"ג'ואן פאלון", למדתי להיות טובת לב וסובלנית. הייתי מוכנה לחלוק את ספריי עם ילדים אחרים ועזרתי לדודה שלי בעבודות הבית. כבר לא הייתי חלשה וחולנית, ונעשיתי חזקה ובריאה".

לילה אחד כשסטייסי הייתה בת שלוש עשרה, היא הלכה לישון מוקדם כי היה לה מבחן גמר למחרת. באמצע הלילה, היא התעוררה מקולות של חיפוש בבית. היא פקחה את עיניה וראתה שני שוטרים מחזיקים בדודתה שהייתה אזוקה בידיה. סטייסי הייתה מבועתת ובכתה.

"כעסתי על המשטרה וחשבתי שהם אנשים רעים שפגעו בדודה שלי. חשבתי שהם יצטרכו להתמודד עם גמול רע. מאוחר יותר הבנתי באמצעות טיפוח, שהמאסטר לימד אותי להיות טובת לב ומלאת חמלה. למדתי לשחרר את השנאה ולהתנגד לרדיפה הזו באמצעות מצב מחשבה שקט ושליו". סטייסי אמרה שהיא סיפרה לבני כיתתה את האמת על הרדיפה נגד הפאלון דאפא בתקווה שהם יוכלו להבחין בין טוב לרע. היא גם חילקה חומרי הבהרת אמת, תקליטורים, והכינה מדבקות להבהרת אמת.

שותפתה לחדר של סטייסי בקולג' הייתה אדישה וסרקסטית, מה שהקשה על אחרים לפנות אליה. אבל סטייסי הזכירה לעצמה שהיא מתרגלת, כך שהיא צריכה להיות נדיבת לב כלפי אחרים. היא התנהגה בכנות טובת לב לשותפה הזו והתיידדה אתה. עם הזמן, האישיות של שותפתה לחדר הפכה להיות עליזה ומועילה כמו זו של סטייסי.

מתברר שאותה שותפה נעשתה תוקפנית בגלל שהציקו לה בבית הספר כשהייתה צעירה. טוב ליבה של סטייסי, מבלי לבקש דבר בתמורה, הוא שנגע בה ושינה אותה.

סטייסי אמרה: "בגלל שאני מתרגלת פאלון דאפא למדתי להתייחס לאחרים בטוב לב. לאחר שהבנתי שהכוח של טוב הלב יכול לשנות אנשים סביבי, נעשיתי נחושה יותר לטפח את עצמי".

בתור צעירה המתרגלת יותר מ-20 שנה, סטייסי אמרה: "החסד של המאסטר הוא עצום ובלתי ניתן לתיאור. העולם מבולבל ואנשים רבים אבודים ונסחפים עם הזרם. רק משום שאני מתרגלת פאלון דאפא הצלחתי ללכת נגד הזרם ולהיות זרם צלול בעולם העכור הזה".

"המאסטר עזר לי למצוא את דרכי הביתה"

האנה מאחלת למאסטר חג אמצע-סתיו שמח

האנה היא סטודנטית בקולג'. כשהייתה בגן ילדים היא חוותה באופן אישי את הרדיפה. "בבית שלנו נערכו חיפוש וביזה", היא נזכרת. "אני זוכרת רק את הבלגן על הרצפה, את הבכי של אחותי הצעירה, את חוסר האונים של אמי, ואת הרגע בו צפיתי במשטרה המרושעת גוררת את אבי מהבית. הוא לבש בגדים קלים והם אפילו לא אפשרו לו לנעול נעליים".

האנה לא ראתה את אביה במשך שנתיים. אמה ביקרה שוב ושוב במשרדי הרשויות בניסיון לשחרר את אביה ממחנה עבודת בכפייה, בשעה שהדודה והסבתא השגיחו על האנה ואחותה.

לאחר שאביה שוחרר ממחנה העבודה, הרשויות המקומיות לא הפסיקו אף פעם לעקוב אחר משפחתה של האנה. "אנשים צפו בנו. היו מצלמות במעלית, והמאבטח בפתח המחלקה ברשות המקומית חקר אותנו כל פעם שיצאנו או חזרנו הביתה; הם כל הזמן הזכירו לנו שהרדיפה עדיין נמשכת", אומרת האנה.

בשל הסביבה הקשה בסין, כשהאנה עמדה להיכנס לחטיבת הביניים, הוריה החליטו לקחת אותה ואת אחותה לקנדה. אבל המק"ס סירבה להנפיק דרכון לאביה של האנה. האנה לא ראתה את אביה כמעט שמונה שנים.

האנה תמיד האמינה שהדאפא הוא ישר ונכון, לא רק בגלל הכתבים והדוגמאות על פיהם חינכו אותה הוריה, אלא גם בגלל שהיא חוותה באופן אישי את נפלאותיו ויופיו של הדאפא. כשהייתה בכיתה ח' השתתפה בתחרות המתמטיקה גאוס שהתקיימה באוניברסיטת ווטרלו. "בדיוק השתתפתי בחגיגות יום הפאלון דאפא העולמי באוטווה וחזרתי לטורונטו באותו לילה. הייתי עדיין ישנונית לפני הבחינה. השאלות האחרונות במבחן היוו אתגר עבורי", היא מספרת.

במצב הזה היא עשתה מה שהייתה רגילה לעשות: שיננה את המשפטים: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב", וביקשה עזרה מהמאסטר. היא הצליחה לענות על השאלות וזכתה במקום הראשון.

"הטיפוח עושה אותי מואר ומלא שמחה"

גילברט מאחל למאסטר חג אמצע-סתיו שמח

גילברט נולד ב-1996 והיה רק בן שנה כשהוא ואמו האזינו להקלטה של הרצאות הפא של המאסטר. הוא התחיל ללמוד קריאה כשהיה בן שלוש, אך הוא התקשה ולא הצליח לזהות את הסימניות. אבל כשאמו לימדה אותו לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון", הוא הראה אינטליגנציה יוצאת דופן. הוא הצליח לקרוא את הספר כולו בגיל צעיר.

הרדיפה נגד הפאלון גונג החלה ב-1999. גילברט היה רק בן ארבע כשנסע עם אמו לבייג'ינג ב-2000 לעתור לממשלה. הם נעצרו והופרדו. המשטרה החזירה אותו לאביו, אך אמו נותרה עצורה בבייג'ינג.

לאחר מכן אמו של גילברט נעצרה שוב ושוב. שוטרים ואנשי ועד השכונה התדפקו על דלתם והטרידו אותם. אביו נאלץ לבקש מקרוב משפחה לטפל בגילברט, וגילברט היה תמיד מודאג בגלל אמו.

גילברט נזכר: "כשהייתי בן שמונה, אימא שלי פתחה בשביתת רעב כדי למחות על המעצר הבלתי חוקי. כשנשקפה סכנה לחייה היא שוחררה. נכנסתי לדיכאון. אף שהרדיפה הייתה חמורה והייתי מבועת מפחד, הבנתי את משמעות החיים. מעולם לא חשבתי לוותר על תרגול בפאלון דאפא ותמיד האמנתי במאסטר ובדאפא".

כשגילברט היה בן 12 הוא התחיל לקחת על עצמו אחריויות שהיו מעבר לגילו והחל לספק תמיכה טכנית (במחשב) למתרגלי דאפא. הוא הראה להם כיצד להוריד ולהדפיס חומרים להבהרת אמת. הוא אמר שנדרשה סבלנות עצומה כדי ללמד מתרגלים מבוגרים להשתמש במחשבים ולתחזק מדפסות. "המאסטר לימד אותנו להסתכל פנימה", אמר גילברט. "לכן, כבר לא הסתכלתי החוצה ולא התלוננתי על השכחה של מתרגלים או על מידת האיטיות שלהם. גיליתי שאני הוא שחסר סבלנות. החלטתי שתהליך ההוראה הוא מבחן לאופי שלי ולימדתי בסבלנות את המתרגלים המבוגרים".

כשהיה בן תשע-עשרה נסע גילברט לקנדה כדי ללמוד בקולג'. בשנה שעברה החל גילברט לעבוד בחברת תקשורת המנוהלת על ידי מתרגלים. "פגשתי מתרגלים צעירים אחרים. כולם תמימים, מלאי חיים ועליזים. הבנתי שזהו המצב הנפשי שבו אני צריך להיות. אנשים שהכירו אותי קודם לא האמינו לכך כשראו אותי שוב. פעם הייתי עצוב, אבל עכשיו אני תמיד מחייך.

"אני מאחל ברוב כבוד למאסטר חג אמצע הסתיו שמח! אני אעמוד בציפיות של טוב הלב של המאסטר ואתרגל במרץ".