קראו עכשיו

(Minghui.org) אחרי העתירה ההיסטורית של ה-25 באפריל 1999 שבה 10,000 מתרגלי הפאלון דאפא עתרו מחוץ למתחם הממשלה המרכזית, היה עוד פחות ברור אם נוכל להמשיך לתרגל דאפא בסין או לא.

מתרגל מבוגר יותר באתר התרגול שלי שיתף את נקודת המבט שלו על כך ואמר, שהמשטר לא ייתן לעתירה לעבור בקלות כזו (מבלי לחפש נקמה). הייתי עדיין צעיר ולא חוויתי את אירועי "מהפכת התרבות" של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). הייתי תחת הרושם העצום של החמלה והאומץ שהפגינו המתרגלים במהלך העתירה ולא לקחתי את דבריו ברצינות. לא הבנתי מהי המשמעות של "רדיפה".

מתרגל שהיה לו מחשב בבית סיפר לי מאוחר יותר שאתר חדש בשם Minghui.org הוקם בארה"ב ושיש לו חדשות על הדאפא, הן מסין והן מחוצה לה. בימים ההם המק"ס עדיין לא הקימה את "חומת האש" באינטרנט. כל עוד היינו מחוברים לאינטרנט, היינו יכולים לגלוש בכל אתר אינטרנט, הן בתוך והן מחוץ לסין.

לפני שהספקתי לקרוא באתר מינג-הווי מאמרים שכתבו מתרגלי דאפא על האירועים הנוכחיים, המתרגל הזה עבר לעיר אחרת. מחשבים אישיים היו די יקרים אז ולאף מתרגל מקומי אחר לא היה מחשב, כך שאיבדנו את הגישה שלנו לאתר לפני שהרדיפה החלה.

כשהמק"ס פתחה ברדיפה ב-20 ביולי 1999, כל כלי התקשורת בסין הכוללים את הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים, התמלאו בתעמולה שהשמיצה את הדאפא ואת מאסטר לי, מייסד השיטה. רוב הסייעים המתנדבים באתרי התרגול נעצרו. חלקם לא העזו ליצור אתנו קשר לאחר ששוחררו. כל הערוצים שדרכם קיבלנו והפצנו מאמרים וספרים של המאסטר נותקו. בכירים במקומות העבודה שלנו וּועדות השכונה לחצו עלינו כל הזמן שלא ניצור קשר זה עם זה, לא נתאסף יחד למפגשי התרגול הקבועים שלנו, ולא נלך לעתור למען הפאלון גונג.

היה לנו קשה מאוד להחליף מידע או למסור ספרים והרצאות של מאסטר. כולנו ייחלנו שהמאסטר יפרסם מאמרים חדשים על מה שקרה. הרצון שלנו להשיג גישה למינג-הווי רק התחזק עוד יותר. האמנו שאתר מינג-הווי יספק לנו את החדשות האותנטיות והמדויקות ביותר על הדאפא, ומאמרי שיתוף של מתרגלים אחרים על מה שעלינו לעשות בסין.

ללא גישה למידע עובדתי, פילסנו את דרכנו באפלה מוחלטת, מוקפים בכל מיני סכנות. להיכנס לאתר מינג-הווי הפך לַמשאלה הכנה והרצינית ביותר שלנו.

באביב 2000 גיליתי בית קפה אינטרנטי, תופעה שהחלה לצוץ בסין עם ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה. לא היינו צריכים להציג את תעודות הזהות שלנו וזה עלה רק יואן אחד או שניים לגלוש באינטרנט במשך שעה. התיישבתי מול המחשב, ניווטתי את דרכי אל שרת פרוקסי (המק"ס כבר חוקקה עד אז את חסימת האינטרנט) ולבסוף נכנסתי למינג-הווי. כל כך שמחתי כשראיתי את התמונה של המאסטר! ניסיתי כמיטב יכולתי לרסן את השמחה שלי שלא תתפרץ, כדי שהאנשים סביבי לא ישימו לב למה שאני קורא.

כשאני חושב על זה עכשיו, אני עדיין זוכר כמה התרגשתי לקרוא את המאמרים החדשים של המאסטר. זו הייתה הפעם הראשונה שהצלחתי להיכנס לאתר מינג-הווי. בימים האפלים ביותר של הרדיפה, תחושת האושר הזו, על אף הסכנה סביבי, הייתה בלתי נשכחת.

באפלה האינסופית שבה לא יכולתי להבחין בנתיב שלפניי, ראיתי לפתע אלומת אור! אחרי שסבלתי את הפרידה ממתרגלים עמיתים שנכפתה עלינו ואת השנאה מצד בני משפחתי וחבריי, מינג-הווי האיר את לבי והמיס את תחושת הבדידות העמוקה שלי. זה היה כמו נווה מדבר בתוך מדבר – מגדלור באפלה, והבית הכי אמין שלנו.

זמן קצר לאחר מכן, מתרגלים עמיתים ואני התחלנו לרכוש מחשבים משלנו. מאז לא איבדנו מעולם את הקשר עם מינג-הווי. כל יום קראנו מאמרים לשיתוף התנסויות במינג-הווי. נוסף על כך, כיוון שהיינו מסוגלים לקרוא את המאמרים בכל יום, לא הרגשנו בודדים על אף הרדיפה הקשה והפרידה ממתרגלים אחרים. זה תמיד מעודד אותנו לראות שמתרגלים כה רבים סביב העולם עדיין מטפחים עם אמונה חזקה בפא. זה גם עוזר לחזק את האמונה שלנו עצמנו ונותן לנו אומץ להתמודד עם הרדיפה פנים אל פנים ולהבהיר את העובדות לגבי הדאפא לאלה המציקים לנו.

אחרי שנעצרתי ואיבדתי את המחשב שלי בפשיטה על ביתי, חשבתי תמיד על איך להשיג מחשב חדש ולמצוא דרכים להתחבר למינג-הווי אחרי שאשתחרר. בדרך כלל היה לוקח לי לא יותר משבוע להגדיר את המחשב מחדש ולהתקין בו את כל תוכנות האבטחה הנדרשות כדי לגלוש במינג-הווי.

בכל פעם שאני מבקר באתר, אני מתרגש תמיד לראות את העיצוב הטהור והנקי, את התמונה של המאסטר שהיא כה מלאת חמלה ומלכותית, ואת השיתופים המקוריים והאמיתיים של מתרגלים עמיתים.

אתר מינג-הווי, מגדלור יחיד ומיוחד לנפש, בית למיליוני מתרגלי דאפא, יזהר לעולמי עד ביקום החדש הנצחי.