קראו עכשיו

(Minghui.org) הייתי רוצה לשתף כאן את הבנותיי אחרי קריאת שני המאמרים האחרונים של המאסטר ("התרחקו מהסכנה" ו-טיפוח בדאפא הוא רציני").

הייתי בהלם אחרי שקראתי את שני המאמרים האלה. הרגשתי שכמתרגלי פאלון דאפא חייבים להיות לנו ענווה עמוקה, הכרת תודה וכבוד.

עֲנָוָוה

להיות עניו ולכבד את הדאפא ואת המאסטר הם דברים בסיסיים עבורנו. זוהי גם תכונה בסיסית עבור כל הישויות ביקום הזה. זה בגלל שכל הישויות, בין אם הן חיוביות או שליליות ולא משנה מה הרמה שלהן – נוצרו על ידי הדאפא.

שני המאמרים האחרונים של המאסטר הצביעו ברצינות על המושגים האנושיים של מתרגלים ועל ההחזקות של תרעומת, קנאה והתפארות. זה אינו מוגבל לאותם מתרגלים מעטים שסטו מהדרך, אלא מצביע על מתרגלים באופן כללי שאינם מכבדים את המאסטר ואת הדאפא. המאמרים של המאסטר הובילו אותי לבחון את עצמי שוב בהקשר הזה.

הכרת תודה

כל מתרגלי הדאפא האמיתיים יודעים שעלינו להיות אסירי תודה על ההצלה רבת החמלה של המאסטר. המאמרים החדשים הללו הבהירו עוד כי כל הקשיים והמצוקות במסע הטיפוח שלנו נבעו מהחובות הקרמתיים שלנו בעבר. כדי להציל אותנו, המאסטר נושא עבורנו בשקט קארמה בכמות בלתי נתפסת.

המאסטר כתב ב"התרחקו מהסכנה":

"בזמן שהמאסטר מציל אותך הוא גם נושא את החטאים עבורך, ואפילו מוצא כל מיני דרכים לאזן את הקארמה שלך.. "

וב"לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008":

"הקשיים והסבל האלו, לא משנה כמה גדולים או קשים אתם מחשיבים אותם, הם דברים טובים משום שהם מתרחשים אך ורק למטרת הטיפוח שלכם. אדם יכול לסלק קארמה ולהשיל החזקות אנושיות כאשר הוא עובר קשיים, ובאמצעות קשיים הוא יכול להשתפר".

המאסטר הוא שתכנן לנו הכול בשקט, סבל עבורנו קארמה והקריב למעננו. המאסטר טיהר אותנו עם הפא ויצר את עתידנו.

המאסטר לא חייב לנו, אנחנו חייבים למאסטר. המאסטר לא אמר לנו מעולם כמה קשה להציל אותנו, והוא ממשיך לעודד אותנו לטפח במרץ ולהציל ישויות חיות. הוא גם הצביע על התחומים בהם סטינו כדי שלא ניפול במלכודות של הכוחות הישנים.

כבוד

פא הבודהא הוא חומל וקדוש. שני המאמרים הללו של המאסטר הם רציניים, ויש להם סימני קריאה כדי להדגיש את הנקודות האלה. אני מבין שהמאסטר לא רק הצביע ברצינות על הבעיות שלנו על פני השטח, אלא גם סילק בחמלה את הקארמה והחומר המנוון שלנו שהצטבר בממדים אחרים, כדי לשמור עלינו בטוחים.

המאמרים החדשים של המאסטר חשפו את הסיבה האמיתית לכאוס הזה ופתרו את המצוקות שלנו. כלומר, הוא נשא בשקט את הקארמה העצומה הזו עבורנו במשך התהליך.

עם חמלה חסרת תקדים כזו, אם חלק מהמתרגלים עדיין אינם מסוגלים לתקן את הטעויות שלהם או להוקיר את הדאפא ואת המאסטר, סביר להניח שהם יסולקו בהדרגה יחד עם הכוחות הישנים.

הבנות המבוססות על הפא

על פני השטח נראה שאנחנו משקיעים מאמצים רבים בתרגול הדאפא, אבל המציאות היא שהמאסטר סולל עבורנו את הדרך ומדריך אותנו כל הזמן. נראה כאילו אנחנו צועדים החוצה מהעולם הארצי לעבר האלוהיות. למעשה, זהו תהליך בו המאסטר מטהר אותנו ודוחף אותנו לעבר האלוהיות.

המאסטר תכנן עבורנו לעבוד בפרויקטים שונים כדי לאמת את הפא. זה מאפשר לנו לסלק את הקארמה, לשפר את השין-שינג ולחזור למקום אליו אנחנו שייכים. בנוסף, על ידי עזרה למאסטר בהצלת ישויות חיות, אנחנו צוברים את המוסריות האדירה למען העתיד שלנו. זה לא שאנחנו "תורמים", אלא שכל אלו הן הזדמנויות שהמאסטר נתן לנו כדי למצֵב את עצמנו.

המאסטר לא חייב לנו, אנחנו אלה החייבים הרבה למאסטר. אם ברורה לנו הנקודה הזאת, לא ננסה לחשֵב כמה אנחנו מרוויחים או מפסידים בפרויקטים של דאפא, וגם לא נתפאר ביכולות שלנו או נשוויץ בהישגים שלנו. גם לא נעביר ביקורת או נזלזל במתרגלים אחרים. זה משום שכל אחד מאיתנו ניצל על ידי המאסטר, והכל ניתן על ידי המאסטר. אף אחד אינו נעלה מאחרים. אין זה הגיוני להתווכח בינינו לגבי מי מסוגל יותר או מי מטפח טוב יותר.

שנית, אני מבין שהמאמרים החדשים הצביעו לא רק על אותם מעטים שהלכו לקיצוניות, אלא שמתרגלים רבים פיתחו בעיות דומות בדרגות שונות.

אני יודע שלמתרגלים שעובדים בפרויקט המדיה יש לוחות זמנים עמוסים עם עומסי עבודה אינטנסיביים. כשמבחנים מגיעים פתאום, קשה להישאר צלול עם מחשבות נכונות כל הזמן.

אם יש מתרגלים שלא באמת שיפרו את השין-שינג שלהם, הם עלולים להיכנס לקונפליקטים או להתמודד עם דברים עם מושגים אנושיים. הקארמה שלהם לא סולקה והמושגים האנושיים שלהם נותרו. כשמגיעים קונפליקטים ומבחנים גדולים יותר, אדם עלול להרגיש לא מרוצה אף יותר, או להרגיש שהוא מקבל יחס בלתי הוגן. התלונות והקנאה יובילו לתרעומת ואפילו לשנאה.

עם תרעומת ושנאה אדם לא יוכל עוד להסתכל פנימה כמתרגל דאפא. זה יוביל את האדם מטה לנתיב הסוטה הרחק מהדאפא. בנוסף, שנאה היא משהו הקשור לצל הרפאים הקומוניסטי. כאשר השדה הממדי שלנו מלא בתרעומת ושנאה, זה עלול לזמן ישויות שליליות נוספות לבוא ולהחמיר את המצב.

השנאה גם היא מאפשרת לצל הרפאים הקומוניסטי להסית אנשים להילחם עם האלוהי. במקרה כזה לא נוכל להישאר רגועים ונתפוצץ בקלות. אם לא נוכל להישאר הגיוניים ורציונליים, אנחנו עלולים לפרש אחרים בצורה לא נכונה ולקנא בכל מה שהם עושים.

רגשות שליליים אלה גם גורמים לאדם להרגיש טוב עם עצמו ולזלזל באחרים. זה יכול אפילו לגרום להם להרגיש שהעולם כולו אינו מבין אותם ואכזב אותם. הם לא יכבדו עוד את האלוהי ולא יודו עוד למאסטר, והם עלולים להעיר הערות חסרות כבוד כלפי הדאפא וכלפי המאסטר. הכוחות הישנים ישתמשו בזה כתירוצים לגרור אותם מטה.

יתרה מכך, המאמרים החדשים עזרו לי להבין טוב יותר את הרדיפה שמנהלים הכוחות הישנים. בתוך סין, הרדיפה מתבצעת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) באמצעות מנגנון המדינה. אבל מחוץ לסין, אלה המחשבות האנושיות והמושגים האנושיים שלנו המנוצלים על ידי הכוחות הישנים כדי לגרור אותנו מטה.

מהרצאותיו של המאסטר אנחנו יודעים שהכוחות הישנים התערבו בכוח בתיקון הפא ועשו תכנונים שונים ללא רשותו של המאסטר. ההבנה שלי היא שהכוחות הישנים החדירו בנו חומרים מנוונים ברבים מהחיים הקודמים שלנו. אם אין לנו הכרה עיקרית (יואן-שן) חזקה וברורה ואם לא נלך בהתאם לעקרונות הפא, אנחנו עלולים ליפול למלכודות של הכוחות הישנים. זה יוביל לעוד קונפליקטים ובעיות, וזה יסטה הלאה עוד יותר ממה שהמאסטר רוצה.

המאסטר כתב גם ב"התרחקו מהסכנה":

"זה ישויות חיות המצילות זו את זו בעת הסופית"

הגעתי גם להבנות נוספות מכך. ראשית, תלמידי הדאפא מצילים ישויות חיות באמצעות הבהרת האמת.

שנית, הגישה החיובית והשמחה של אנשים אחרי שניצלו גם כן מעודדים את המתרגלים לפעול טוב יותר. גם אם יש קשיים, המתרגלים יכולים להסתכל פנימה ולשפר את עצמם. אז האנשים האלה (שהוצלו) גם הם עוזרים להציל את המתרגלים. שלישית, מתרגלים יוכלו להחליף ביניהם הבנות המבוססות על הפא, ללמוד זה מזה ולחזק מחשבות נכונות כדי להינצל.

המשפט הזה של המאסטר הוא ביטוי לחוכמתו חסרת הגבולות של המאסטר. המאסטר עשה זאת כדי לאכלס את העולם הארצי הזה ולאפשר למתרגלים ללמוד את הפא, לאמת את הפא, להבהיר את האמת ולעזור זה לזה. המאסטר נותן לנו כל דבר, בשקט עוזר לנו להתגבר על כל הקשיים האלה, ומנקה את היקום. זה מבטא את החוכמה והחמלה העצומה של המאסטר.

הסתכלות פנימה

יש לי גם הבנה עמוקה יותר על הסתכלות פנימה.

המאסטר כתב ב"יסודות להתקדמות במרץ 3 " – "ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ":

"אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנויות יוצאות מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקוּת מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעלייה ברמה – זהו דבר טוב מאוד, וזהו עיקרון נכון".

אבל כשאנחנו עושים פרויקטים של דאפא כמו זה של מדיית החדשות, אנחנו לעתים קרובות שוכחים להישאר רגועים. במקום זאת, אנחנו מתייחסים לפרויקטים אלה מתוך מחשבות אנושיות, החזקות ומושגים אנושיים. הרגשות השליליים הצטברו, מה שהוביל לתחרותיות ומחלוקת. ללא מחשבות נכונות אולי לא נאהב דברים סביבנו, וסביר להניח שנרצה לעזוב.

לדוגמה, לפני 11 שנה עברתי ממדיית חדשות רגילה לפרויקט המדיה של דאפא במשרה מלאה. במהלך השנים הללו, היו התנסויות כואבות רבות ורציתי לעזוב. לפעמים אפילו חשבתי: "ביליתי כאן את יותר מ-10 השנים של הזמן הטוב ביותר בחיי. אני לא חייב כלום למדיה ואני יכול לעזוב עכשיו".

אבל אחרי שקראתי את המאמרים האחרונים של המאסטר אני מרגיש אשמה, מפני שבעצם אני חייב הכול למאסטר. על פני השטח אני עובד כאן במדיה 11 שנים. למעשה זהו המאסטר שלא נטש אותי ועזר לי ב-11 השנים הללו. הוא עזר לי לסלק את הקארמה שלי ולשפר את השין-שינג שלי כדי שאוכל להשלים את המשימה שלי ואת הנדר שלי.

המאסטר עושה כל דבר בשבילנו. לו עזבתי את הפרויקט, הייתי מביא על עצמי חרטה וכאב.

יתרה מכך, המאמרים האחרונים של מאסטר גם הזכירו לי שהתייחסתי לפרויקטים של מדיית החדשות מתוך החזקות אנושיות. בני משפחתי אינם מתרגלים. מדי פעם הם השוו את ההכנסה שלי למה שהרווחתי בעבר. לפעמים הוטרדתי מכך בעצמי. למרבה המזל הייתי מסוגל להתגבר על המחשבה הזאת בעזרת המאסטר.

המאסטר תכנן עבורנו לעבוד בפרויקטים שונים כדי להבהיר את האמת ולאמת את הדאפא. כל הקשיים והמצוקות שנתקלנו בהם קשורים לקארמה שלנו והם מהווים הזדמנויות עבורנו להשתפר. הדבר הקריטי הוא אם אנחנו מתייחסים לזה עם מושגים אנושיים או עם מחשבות נכונות. אף אחד ואף פרויקט אינם חייבים לנו דבר.

מהמאמרים האלה הבנתי שאני עדיין מסתכל על הדברים עם המושגים שלי במקום מהזווית של תיקון הפא, שהיא לדוגמה, מה עליי לעשות כדי לעמוד בדרישות של תיקון הפא, איך אני יכול לטפח טוב יותר עם חמלה וחוכמה וכו'.

כמו כן, לאחר שקראתי את המאמרים החדשים של המאסטר, למדתי שלא משנה מאיזו רמה מגיע המתרגל, הוא או היא הם שום דבר בעולם האנושי הזה ללא הדאפא. לפיכך, עלינו להישאר ענווים, אסירי תודה ומלאי כבוד כלפי המאסטר והדאפא. רק אז נוכל לפעול היטב ואף אחד לא יפריע לנו.

הרהור

המאמרים האחרונים של המאסטר ושל הנהלת מערכת מינג-הווי הצביעו על אנשים מסוימים. ההבנה שלי היא שלא משנה כמה חרוץ נראה שהמתרגל היה בעבר, עלינו לאמוד דברים על בסיס הפא. היו מתרגלים שפעלו היטב בעבר ומאוחר יותר נפלו. עלינו להיות זהירים לא להתייחס אליהם עם הרגשות האנושיים שלנו.

המאסטר אמר ב"הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו"):

"מי יכול באמת לפגוע בקבוצת הטיפוח הזאת או לפגוע בדאפא? אף אחד לא יכול, כפי שהניסיון הראה. כמו שאמרתי, כך הם הדברים, ואלו שסובלים מהפרעה הם אנשים עם החזקות – אבל שום דבר לא יכול לפגוע בפא. רק אנשים שבתוך הקבוצה יכולים להשפיע באופן שלילי". 

אנחנו צריכים גם להימנע מלהחמיא או להתחנף למתרגלים סתם כך. זה יזין ויחזק אצלם את ההתנשאות ויגרום לבעיות. עלינו לשפוט דברים על בסיס הפא, במקום להסתמך על שיתוף של מתרגלים אחרים או על מה שהם ראו בעין השמימית שלהם. אם נסתמך על מתרגלים אחרים ואפילו נעריץ אותם, עלולות להתעורר בעיות.

יתר על כן, כאשר למתרגלים יש תלונות או תרעומת, עלינו להזכיר להם על כך בחמלה ועם מחשבות נכונות במקום לפרוק ביחד איתם את רגשותינו.

בנוסף, באשר לאלה שסטו, אין עלינו ללכת אחריהם או לתת להם תשומת לב מתוך סקרנות. אם לא ניתן להם קהל, הם ייעלמו מעצמם.

המאסטר אמר ב"הרצאת הפא בוועידת הפא הקנדית בשנת 2005":

"אמרתי לכם משהו: אמרתי שרק אם ליבכם לא יזוז תוכלו לטפל בכל המצבים". 

סיכום

לאחר קריאת המאמרים החדשים האלה, יש לי הבנה טובה יותר עד כמה הדאפא הוא עמוק, וגם לגבי החמלה והחוכמה של המאסטר. הבנתי גם את החשיבות והקדושה בפרויקטים של הדאפא כמו מדיית החדשות. המאסטר עושה את כל זה עבורנו, ודברים רבים הם מעבר למילים.

לסיכום, עלינו להוקיר כל זאת. כשמשהו קורה, לא נתחבר לרגשות שליליים עקב מושגים אנושיים. במקום זאת, נשב ונשקול דברים עם מחשבות נכונות. כמתרגלים, כל המצוקות והקונפליקטים הם הזדמנויות עבורנו להשתפר.

שנית, עלינו לאמוד לעתים קרובות דברים מנקודת המבט של תיקון הפא. איזה תפקיד יש לי כאן? איך אוכל להשתפר כדי לסייע למאסטר בהצלת ישויות חיות? עם הכרת תודה כלפי המאסטר, נוכל לצעוד כל יום טוב יותר.

כמו כן, עלינו להוקיר את המתרגלים סביבנו. לא משנה אילו קונפליקטים היו לנו בעבר, עלינו לעבוד ביחד היטב. אחרי הכול, אנחנו מתרגלים המתמקדים בשיפור עצמנו ויש לנו המשימה לסייע למאסטר בהצלת ישויות חיות.

האמור לעיל הן הבנותיי לגבי המאמרים האחרונים של מאסטר. אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.

תודה לך המאסטר. תודה לכם מתרגלים עמיתים.