קראו עכשיו

(Minghui.org) מקורה של התרבות הסינית המסורתית הוא מהשמים. ניתן לראות זאת בכל היבטי התרבות כולל צורת התסרוקת של הסינים.

השיער: מתנת שמים

לתרבויות רבות ברחבי העולם יש אגדות המספרות איך אלוהויות בראו את בני האדם, אך כל סיפור מספר על קבוצת ישויות שמימיות שונה ועל סדרה של אירועים שונים. את המוצא השונה ניתן לראות גם בשיער של האנשים.

לדוגמה, האסייתים נוטים להיות בעלי שיער שחור חלק, ואילו לגזע הלבן לרוב יש שיער בלונדיני או חום, ולאנשים ממוצא אפריקני יש שיער שחור מתולתל. אלה מספר השתקפויות של איך ישויות שמימיות יצרו בדמותם בני אדם שונים.

קיומו של השיער גם סודק את תיאוריית האבולוציה של דרווין. מנקודת מבט אבולוציונית השיער משרת שלושה תפקודים: הגנה מפני השמש בקיץ, שמירה על החום בחורף ואטרקטיביות כללית.

אך השיער אצל בני האנוש אינו משקף את המגמות האלה. אם צריך שיער להגנה מהשמש ולשמירת חום, היינו מתפתחים להיות בעלי שיער או פרווה על כל הפנים כמו לקופים, כיוון שמבחינה אנטומית יש לנו אותו צורך כמו לקופים. אבל בפנים שלנו יש אזורים חסרי שיער היכן שלקופים יש פרווה. וכמו כן נראה שאנשים קירחים חיים בסדר גמור מבלי אותה הגנה מהשמש או מקור.

גבות הן גם מסתורין נוסף אם מסתכלים מתוך מסגרת האבולוציה. הן גדלות בצורה איטית יותר מאשר שיער הראש ובצורה שונה.

אך אם נחרוג אל מחוץ למסגרת של 'צורך אבולוציוני' ונחשוב על השיער כעל משהו שעוצב עם תבונה, אולי יהיה קל יותר להבין את התופעות האלה. אגדות עתיקות הקשורות לשיער מגלות שמחלפות ראשנו הן יותר ממה שנראה לעין.

שיער וגיל

בסין העתיקה השיער שימש לעתים קרובות כסמל גיל. לדוגמה, אל ילד או ילדה התייחסו לרוב כאל "צהוב שיער" כי שיערם של ילדים סינים נוטה להיות דליל יותר ובצבע חום הנוטה לצהבהב. כשהם גדלים שיערם נעשה צפוף, שחור ומבריק.

שיער והתבגרות

נחשב היה שילדה מגיעה לבגרות בגיל 15. מילה נרדפת לילדה בת 15 היא ג'יג'י, שתורגמה ל"זקוקה לסיכת שיער". נהוג היה שנשים הידקו את שיערן בסיכה רק לאחר שהגיעו לבגרות.

כשבחור הגיע לבגרות בגיל 20 כינו אותו רואו-גואן (ruoguan), "מוכן לכובע". טקס ההגעה לבגרות של גבר בן 20 כלל "הכתרה" בכובע בפעם הראשונה. כיוון ששיערם של הגברים היה ארוך, הם קשרו אותו מעלה כדי שייכנס תחת הכובע.

השיער והזְקֵנים

לאנשים סינים זקנים יש שיער אפור או לבן. אם מישהו מתבגר מעבר לנקודה זו, שיערו יכול להפוך שוב לצהבהב. אפשר לראות אזכור לזה בשורה של משורר משושלת ג'ין, טאו יואן-מינג. הוא כתב:

"שניהם, הזקן הצהבהב והצעיר בעל השיער הדליל היו מרוצים".

אבל לא כל האנשים ילבינו עם הגיל. אלו שהלכו בדרכים רוחניות היו פעמים רבות חריגים. הטאואיסט הידוע ג'אנג סן-פנג שחי בתקופת השושלות סונג, יואן ומינג, נתן פעם לקיסר יונג-לה משושלת מינג עצה לחיים ארוכים.

הוא כתב: "עם לב שליו ומעט תשוקות ארציות, תשיג אריכות חיים".

מסורת זו של טיפוח עצמי ממשיכה היום דרך מתרגלי הפאלון דאפא, שיטה מדיטטיבית המתבססת על העקרונות "אמת-חמלה-סובלנות".

מאמר במינג-הווי מספר על אשה שלאחר שהתחילה לתרגל פאלון דאפא זכתה במראה צעיר ובאנרגיה שופעת ושיערה חזר למצבו השחור. רוב הלקוחות בשוק חשבו שהיא רק בת 50 כשראו שהיא מצליחה לגדל את הירקות וגם למכור אותם. בכל פעם שזה קרה, היא חייכה וסיפרה להם שהיא כבר בת 83.

שיער וגיל בספרות

בספרות הסינית רווח השימוש בצבע שיערו של אדם כדי לרמוז על גיל, כפי שניתן לראות בכמה שירים ידועים. ג'ן-צ'ינג משושלת טאנג כתב:

"קרא עד חצות הלילה, המשך עם אור ראשון

אם לא תלמד כששיערך שחור, אז תבכה כשתהיה לבן".                                                                     

לי באי, אחד המשוררים הידועים ביותר בסין, כתב את השורות הבאות:

"ראית את ההורים, הלא כן, עומדים מול המראה ומקוננים על שיערם?"

 כהה היה בשחר חייהם, ועתה דהה לשלג של בין-ערביים".

תסרוקות

סין נקראת מאז העת העתיקה גם "חואה-שיאה". לפי קונג יינג דא, מלומד משושלת טאנג, המשמעות של "שיאה" היא ארץ נהדרת בעלת פולחנים וטקסים גדולים, ו"חואה" מתייחס לאלגנטיות הביגוד והכתיבה.

מגוון התסרוקות שנשים וגברים התהדרו בהן מציג את האלגנטיות הזו, והוא סימן היכר של תרבות סין, תרבות שניתנה משמים.

תסרוקות ילדים

מגיל צעיר היו מנהגים שהכתיבו לאנשים איך לסדר את שיערם. השיער של ילדות מתחת גיל 7 ושל ילדים מתחת גיל 8 היה פזור ולא אסוף. אחר כך, עד שהילדים הגיעו לגיל 15, השיער הופרד באמצע וכורבל משני צידי הראש בסגנון הנקרא ”דזונג-ג'יאו" או "קרני עז". למעשה בביטוי "חברים של דזונג-ג'יאו" משתמשים בהתייחסות לשני אנשים שהם חברים מילדות.

מגיל 15 השיער נקשר בצרור אחד. ונערות אספו את שיערן בסיכה לראשונה כפי שתואר קודם במונח "ג'יג'י".

תסרוקות לאורך השושלות

בשושלות השונות תסרוקות המבוגרים היו שונות. מו שאנג סאנג משושלת האן מתאר את לואו פו, אשה צעירה שלבשה "לחמנייה נופלת על ראשה עם עגילי פנינה".

מו-לאן סי מהשושלות הצפונית הדרומית מתאר את מו-לאן: "מסרקת את שיערה הנראה כענן, ואז שמה בו פרח צהוב מול המראה".

רבות מהתסרוקות האלה היו אלוהיות במקור. לפי ג'י הו דזי, הגיעה פעם "המלכה האם" לבקר את הקיסר וו משושלת האן. הקיסר קיבל השראה מהאופנה שבשמים, משהו שהוא מעולם לא ראה עלי אדמות, והורה לגברות החצר לחקות את התסרוקות האלה. הוא כינה את התסרוקת הזאת "לחמניית הפיה המעופפת".

דוגמה נוספת של תסרוקת שמקורותיה לא היו מהעולם הזה הייתה "לחמניית נחש קסומה". נאמר שסגנון זה התגלה על ידי ליידי ג'ן, אשת הקיסר וון של וויי, כשהיא ראתה יום אחד בארמון נחש ירוק הופך את צורתו ללחמנייה.

ויש גם את "הלחמניה הדואה" ו"לחמניית עננים שלווים" של שושלת סווי, תסרוקות המדמות את הערפל האתרי של עולמות שמימיים בכך שנראו כמרחפות ללא מאמץ סביב הראש.

שיאה של התרבות הסינית היה שושלת טאנג, עם תסרוקות מורכבות בהתאם: "לחמנייה ספירלית" ו"קשר לילי" היו באופנה באותו זמן, אך הסגנונות האייקוניים ביותר של עידן זה היו לחמניות של "קשר הפוך" – הלחמנייה מתחילה בזנב פוני במרכז הראש ואז נקשרת בדרכים מצועצעות, לפעמים סביב קישוטים מעצבים. סגנונות בולטים של קשר הפוך כללו את: "לחמניית הלהב הכפול", "לחמניית אל-על", ו"לחמניית סַיי-סִי".

הציור "דזאן חואה שי נו טו" (גברות החצר מעוטרות בקישוטי פרחים) של ג'ואו פאנג, והציור "דאו-ליאן טוּ" (גבירות החצר מכינות בד משי ארוג חדש) של ג'אנג שואן, מתארות סצנות משושלת  טאנג.

לגברות בציורים אלו יש פנים מלאות ועגולות וגוף שמנמן, והן לבושות בבגדים משובחים עם תסרוקות גבוהות מעל ראשן ועונדות תכשיטי זהב, כסף, ואביזרים יקרי ערך אחרים. הן מגלמות את האסתטיקה האלגנטית והעשירה של שושלת טאנג המשגשגת.

האן שי-צאי טו (מחבר "חגיגות הלילה של האן שי-צאי") משרטט סצנה מ"חמש הממלכות", התקופה שקדמה לשושלת סונג. בציור זה לגברות יש תסרוקת של לחמנייה גבוהה הנקשרת לצד אחורי הראש, ובתוכה שזורים אביזרי שיער עדינים. המראה הכללי מעניק רושם של חן וחיוּת.

במשך שושלת סונג גברות החצר של הקיסר לי-דזונג לבשו לחמניות מתנשאות על ראשן, שנקראו "לחמניות קונוס גבוהות". במקדש ג'ין-סי שנבנה בתקופת השושלת הזאת, היו פסלי נשים המציגים את התסרוקות האלה.

בהשפעת הכתרים הקדושים של הבודהיזם ונזרי הלוטוס של הטאואיזם, אנשים בשושלות טאנג וסונג אהבו גם הם לענוד נזרים ועטרות משלהם בצורות של פרח לוטוס, עוף החול, ועוד סמלים מבשרי טובות.

בשושלת סונג הייתה אופנה של עיטורי ראש לנשים שנקראה "המראֶה של השנה". נשים עיטרו את עצמן בקישוטי שיער המציגים פרחים עונתיים. ארבעת הפרחים שהשתמשו בהם היו פרחי אפרסק באביב, פרח הלוטוס בקיץ, הכריזנטמה בסתיו, ופרח השזיף בחורף, כל אחד נשגב בדרכו.

למטפחים רוחניים היו תסרוקות שהבדילו אותם משאר החברה. נזירים ונזירות גילחו את ראשם כליל כסמל למחויבותם לשחרר עצמם מעניינים ארציים. לטאואיסטים יש לחמנייה מיוחדת וגלימות תואמות.

בימינו ניכר אובדן התרבות המסורתית בחברה המודרנית גם בתסרוקות. רבים רודפים אחר תסרוקת אקזוטית ופרועה.

שיער ובריאות

אף שהשיער גדל על העור, הוא מקושר חזק לגוף. תחת המיקרוסקופ השיער הוא גל גלילי המורכב ממספר שכבות. כש"המעגל השמימי הגדול" של אדם נפתח, האנרגיה זורמת דרך כל חלק בגוף, כולל בכל אחד מהגלים הגליליים המזעריים האלו.

ברפואה הסינית מאמינים שהשיער מקושר לדם ולכליות. ביטוי שגור ברפואה הסינית מציג את הקשר הזה. כמו: "הדם מעורר את חיי השיער" ו"ניתן לראות את מצב הכליות בשיער".

רופאים של רפואה סינית משתמשים בתהליך בדיקה בן ארבעה שלבים: תחילה הם מסתכלים על המטופל ומנסים למצוא כל חריגה הנראית לעין. אחר כך הם מקשיבים לכל רמז שמיעתי על מצב החולה. לאחר מכן הם מבקשים ממנו לספר להם על מצבו, ולבסוף הם בודקים את הדופק שלו.

השיער הוא חלק משלב המראֶה של האבחון, ורמז שימושי לרופאי הרפואה הסינית לברור כל חריגה. שיער בריא של אדם סיני הוא שחור ומבריק, ואילו שיערו של אדם לא בריא הוא לרוב צהבהב ויבש. כמו עשב נובל, הוא שביר ונוטה להתפצל.

השיער והאופי

מראהו של אדם, כולל שיערו, יכול לשקף את אופיו.

לדוגמה, אנשים בעלי שיער צפוף עלולים להיות עקשנים. מצד שני, אלו בעלי השיער הדליל והרך יכולים להיות מתחשבים יותר ובעלי מחשבה מורכבת.

אנשים עם קו שיער הקרוב לקודקוד הראש עשויים להיות בעלי חשיבה פתוחה יותר וחכמים.

לרוב האנשים יש קו שיער ישר או מעוגל, אבל יש כאלה שיש להם מפרצי שיער ברקות, והם עשויים להיות בעלי מזג רע.

סיפורים על שיער

אפשר לראות את החשיבות התרבותית של השיער עבור העם הסיני בפעמים התכופות שהנושא מוצג בספרות.

ללין שיאנג-רו, פקיד בכיר בג'ואו בתקופת המדינות הלוחמות של סין, היה שיער רגיש מאוד. פעם מלך מדינת צ'ין העוצמתית הציע לתת למלך ג'או 15 ערים תמורת דיסקית הירקן יקרת-הערך Heshi (שסימלה את מנדט השמים לשלוט) שבבעלותו.

מלך ג'או חשש שמלך צ'ין לא יכבד את חלקו בעסקה. לין התנדב ללכת לצ'ין כדי לבדוק את המלך.

עם הגיעו הוא גילה שמלך צ'ין הראה את דיסקית הירקן לפקידיו ולגבירותיו ללא כוונה לתת בתמורה את הערים שהובטחו. לין לקח את דיסקית הירקן בידו והפך "כועס מספיק כך ששיערו סמר וכמעט הפיל את כובעו". הוא נזף במלך צ'ין שלא קיים את הבטחתו. לבסוף הוא הצליח להחזיר בבטחה את דיסקית הירקן לג'ואו.

יואה פיי, אחד הגנרלים הידועים ביותר בהיסטוריה של סין, גם כן היה בעל שיער אקספרסיבי. פעם הוא כתב על הפלישה של [שבט] הג'ור-צ'ן וההשפלה שהייתה כרוכה בכך: "שיערי סמר בכעס והזיז את כובעי".

סיפור אחר הוא על צאו צאו, המושל הגדול שלפני האחרון של שושלת האן המזרחית. פעם אחת כשהחיטה בשלה הוא הורה לחיילים לא לפגוע ביבולי החיטה, וגזר שכל מי שיפר זאת יוצא להורג.

אבל יום אחד סוסו נבהל ורמס שדה חיטה. צאו עמד להתאבד, אבל היועץ שלו עצר בעדו באומרו שהוא לא יכול לעשות זאת כי לצבא שלהם לא יהיה מנהיג. בגלל שאנשים בזמנים הקדומים העריכו את שיערם כמו את גופם, צאו גזר את שיערו כעונש משמעתי.

סון ג'נג, גם הוא משושלת האן, למד קשה מאוד. כדי לא להירדם הוא קשר את שיערו לקורה תומכת בביתו. בכל פעם שהתנמנם, שיערו נמשך והעיר אותו. באמצעות שיטת לימוד זו הוא הפך למלומד גדול.

טאו קאן, גנרל משושלת ג'ין, נולד למשפחה ענייה. פעם ידידו פאן קווי בא לבקרו ביום מושלג. אך למשפחתו של טאו לא היה מספיק אוכל לארח את פאן ואנשיו.

אמו הבטיחה לו: "בבקשה אל תדאג. אמצא פתרון".

היא לקחה את הקש שריפד את מיטותיהם וקצצה אותו כדי להאכיל את הסוסים של אנשיו של פאן. ואז היא גזרה את שיערה ומכרה אותו כדי לקנות אורז וירקות. טאו היה פקיד הזכור היטב בהיסטוריה הסינית, ואמו נחשבה גם כן לאחת האמהות המוסריות ביותר.

וו דזי-שו היה גנרל בתקופת האביב והסתיו. לאחר שמלך צ'ו הרג את אביו ואחיו הבכור, הוא גם רדף אחרי וו. וו נמלט למדינת וו. אך לפני שיכול היה להיכנס, היה עליו לעבור דרך מחסום ג'או-גואן שהיה בשליטת המלך צ'ו. בלילה לפני שעמד לעבור את המחסום, וו נעשה מודאג כל כך ששיערו הלבין בן לילה. למחרת הוא הצליח לעבור את המחסום בהצלחה בזכות שיערו הלבן, והגיע בבטחה לממלכת וו.

מיי שנג היה מלומד משושלת האן. כשמלך וו, ליו בי, תכנן למרוד נגד הקיסר, מיי ניסה לעצור אותו באומרו שהסיכון ענק: "כמו אלפי פאונד של שיער משתלשל". מאוחר יותר ליו נכשל במרד ונהרג.

שיער ונבואה

סין הייתה תמיד ידועה כ"ארץ השמימית", ובית לתרבות צבעונית ונרחבת המועשרת במשמעות עמוקה יותר. מה שנכתב לעיל הוא רק דוגמאות על קצה המזלג איך התרבות הזאת מתבטאת בתחום של השיער – חלקיק קטן של התרבות המפוארת הזאת.

לסיום, יש אנקדוטה הקשורה לשיער המקשרת את המסורת העתיקה לעולם המודרני שלנו:  ליו בו-וון, חכם ונביא משושלת מינג ניבא פעם את העתיד בנבואה שלו “שיר שאו-בינג”: "האדם [שיציג את הדרך הגדולה המצילה] אינו נזיר או טאואיסט. יש לו תסרוקת של אדם רגיל".

הוא גם הזכיר שאנשים לא יטפחו במקדשים, והם יטפחו כשהם חיים בעולם החילוני.

זה מתאים לתרגול הפאלון דאפא בסין של היום, המדגיש את העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" – מהות התרבות הסינית המסורתית. בשיטה מתרגלים כמאה מיליון מתרגלים החיים בתוך החברה. בעידן מיוחד זה של ההיסטוריה, היא מחברת את העבר והעתיד, ומובילה אותנו מאלפי שנות היסטוריה לקראת עתיד בהיר יותר.