קראו עכשיו

(Minghui.org) מספר מתרגלים ותיקים אמרו שהם לא מטפחים כמו שטיפחו בהתחלה. אני רוצה לשתף את נקודת מבטי על העניין הזה.

להתייחס לעצמך כאל מתרגל חדש

אחרי שיצרתי קשר עם כמה מתרגלים ותיקים, הרגשתי שהם לא הסתכלו מספיק פנימה. לרוב הם התייחסו לעצמם כאל מתרגלים ותיקים שסבלו מצוקות רבות. הם היו כמו מורים שהדריכו אנשים אחרים, במקום לשפר את עצמם בתוך הפא.

כשהם רק התחילו לטפח פאלון דאפא, הם לא שמו את עצמם מעל אחרים; הם היו להוטים ללמוד את הפא וביקשו מהמתרגלים האחרים להצביע על החסרותיהם. עכשיו כמה מהם מתנהגים כאילו הם מעל הפא, אבל הם לא מבינים את זה. הם אפילו המציאו מונחים חדשים והם מעבירים אותם למתרגלים חדשים. האם המתרגלים לא אמורים להסתכל פנימה קודם ולהתנהג בהתאם לפא?

הלב צריך להיות ישר

המאסטר אמר:

"מה זה לב לא ישר? זה מתייחס לאדם שכל הזמן לא מתייחס לעצמו כאל מתרגל". ("ג’ואן פאלון" הרצאה שישית "על הלב להיות ישר")

ראיתי שיש מתרגלים שרוצים לחיות טוב ולא רוצים לשאת קשיים. הם רצו שילדיהם ימצאו בני זוג טובים ושמשפחותיהם יהיו עשירות ומאושרות. הם רצו לחיות טוב יותר מאנשים אחרים. כשהם נתקלו בקשיים, הם נעשו פסימיים או אמרו שהכוחות הישנים רודפים אותם. כשהם למדו את הפא מחשבותיהם לא היו ממוקדות. הם היו מוטרדים ולא היו באותו מצב טיפוח שהם היו כשהם רק התחילו לתרגל פאלון דאפא.

אנחנו לא מחפשים קשיים, אך עלינו להתנהג כמו מטפחים בכל הנסיבות. יש מתרגלים שהיו אמידים, אז הם רק נהנו מזה. היה להם זמן חופשי רב אך הם לא למדו את הפא. הם ישנו הרבה, שיחקו וביקרו הרבה במסעדות ונהנו מהחיים. הם לא הבינו שלהרפות בטיפוח זו גם צורה של רדיפה.

הם לא רצו להפסיד דבר. מתרגל אחד נקנס ב-100 יואן על עבירת תנועה. הוא הצליח לצאת מזה בזכות קשריו. הוא טען שאם מתרגלי דאפא נקנסים זו גם צורה של רדיפה.

כשרק התחלנו לתרגל פאלון דאפא, חשבנו על להיפטר מהחזקות. עכשיו כמה מתרגלים ותיקים חושבים על להשיג דברים משמחים של אנשים רגילים.

להאמין לחלוטין במאסטר ובפא

אני אוהב ללמוד את הפא. אני משתמש בכל זמני הפנוי ללמוד את הפא. לפני שאני הולך לישון אני אוהב להאזין לשירים של דאפא. בדרכי לעבודה אני מאזין להקלטות אודיו של הפא. כשאני עסוק בעבודה אני חוזר על "פאלון דאפא הוא טוב". יום אחד הייתי כל כך מרוכז בלימוד הפא שלא ראיתי שום דבר בשדה הממדי שלי חוץ מהפא של המאסטר שבממד שלי. שום דבר אחר חוץ מהפא לא היה יכול להיכנס לשדה שלי.

אני עושה כל מה שהמאסטר אומר לנו לעשות. כל הדברים שהמאסטר דיבר עליהם, היה לי אותם. לדוגמה, המאסטר ציין שיש עיניים בנקבוביות הזיעה ושיש גם עיניים גדולות. האמנתי שהיה לי אותן, אך לא הייתה לי השאיפה לחוות את זה. לא רציתי במחשבתי שום דבר שאינו בהתאם לפא. כששלחתי מחשבות נכונות, ראיתי עיניים על כל גופי ועין גדולה על פניי.

יום אחד כמה מתרגלים שיתפו כמה רעים הם הכוחות הישנים ושעליהם לפעול היטב כדי להימנע מרדיפה. אמרתי: "החשיבה שלכם מסובכת מדי. בשדה הממדי שלי יש רק את הפא של המאסטר. אני עושה כל מה שהמאסטר מבקש מאיתנו לעשות. אתם תמיד מזכירים את הכוחות הישנים. אנחנו לא מטפחים עבורם. אנחנו שוללים אותם לחלוטין". הם הרגישו שמה שאמרתי נכון, ואמרו שאני מטפח באופן פשוט.

לפעמים הרגשתי שמתרגלים אוהבים לכפות את הרעיונות שלהם על אחרים. ההבנה שלי הייתה שעלינו להיות מודרכים על ידי הפא של המאסטר. אם באמת נסתכל פנימה ונתחשב באחרים, האם ננסה לשלוט עליהם?

כל השנים האלו תרגלתי פאלון דאפא ולמדתי את הפא לבדי. איש רגיל אחד אמר פעם שאילו הוא היה עובר את הדברים שעברתי הוא היה מתאבד. בתחילה בכיתי כשנעשה לי עוול וצעקתי: "אני תלמיד של המאסטר. אני חייב לפעול היטב". הייתי מסוחרר כשעברתי סבבים של ניקוי והרגשתי שאינני יכול לשאת זאת יותר. הרגשתי יד גדולה הטופחת ברכות על ראשי. מיד הרגשתי טוב יותר. תהיתי למה המאסטר נתן לי להרגיש אותה? הוא בטח רצה שאדע שאינני צריך לפחד ושהוא לצדי.

כשעברתי מבחנים כואבים, דמות המאסטר הופיעה מולי. הוא הביט בי ברצינות, אך עם חמלה. כשצפיתי בווידאו של הרצאות המאסטר, הרגשתי כל כך בר מזל שאני יכול לראות את המאסטר. אני מלא הערכה למתרגלים האלו שראו את המאסטר באופן אישי. יום אחד כשצפיתי בהרצאת המאסטר בווידאו, נכנסתי לסצנה שבווידאו וראיתי את המאסטר באופן אישי. כשהמאסטר עזב את האולם, בכיתי ואמרתי בלבי: "מאסטר, בבקשה אל תלך".

המאסטר אמר שלא משנה מה קורה לנו, זה דבר טוב. הייתי שמח וטוב-לב כל יום. אנשים שגרמו לי צרות או אפילו פגעו בי השיגו הצלה. הם שיחקו תפקיד חיובי ואפילו רצו ללמוד פאלון דאפא.

הנושא של ללמוד את הפא ולהשיג את הפא

פעמים רבות מתרגלים משתפים איך ללמוד את הפא ולהשיג את הפא. איך אנחנו לומדים את הפא? יש מתרגלים שמחזיקים את ספר הפא או משננים את הפא. אני מרגיש שזה קריטי שלא רק נלמד את הפא הרבה, אלא ניישם אותו ונעמוד בסטנדרט. אנחנו לומדים את הפא כל יום ורוצים להיות מוארים למשהו מהפא, אך כמה מזה אנחנו מיישמים?

הילד שלי קרא פעם את הפא ואמר: "אתם לומדים את הפא כל יום, אבל כמה מכם יכולים באמת להשיג את המצב של:

"כמתרגל, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להיות מסוגל לא להשיב מכה כשמכים אותך ולא להחזיר כשמקללים אותך – עליך ליישם "רֶן"[9]. אחרת איזה סוג של מטפח תהיה?" ("ג’ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")

מאז ניסיתי לעשות מה שהמאסטר מבקש מאיתנו לעשות. המאסטר ביקש מאיתנו להסתכל פנימה. כמה מתרגלים חושבים קודם להסתכל פנימה כשהם נתקלים בקונפליקטים? אם לא נרומם את עצמנו ולא נעמוד בדרישות הבסיסיות את הפא, איך נוכל לדעת את העקרונות שברמה הגבוהה יותר?

לא להיקשר לרגשנות

מתרגלים ותיקים רבים תרגלו פאלון דאפא קרוב ל-30 שנה. רובם בני למעלה מ-50 והפכו לסבים וסבתות. יש מתרגלים שמעדיפים ללמוד פחות את הפא ולתרגל פחות, ולבלות יותר זמן בשמירה על נכדיהם. הם לא הבינו שהם פוגעים בעצמם ובכך גורמים לנכדיהם לבצע חטא. ראיתי כמה מתרגלים ותיקים שדואגים כל כך לנכדיהם והם קשורים אליהם רגשית יותר מדי.

המאסטר אמר:

"אם לא תוכל לוותר על דברים האין זו החזקה?" ("ג’ואן פאלון" הרצאה שנייה, "הנושא של רדיפה אחרי דברים")

גידלתי כמה עציצי פרחים. יום אחד הסתכלתי על הפרחים במשך זמן ארוך והפרחים צעקו: "כדאי שתלך ללמוד את הפא. אחרת זה יהיה החטא שלנו שגרמנו לך לדחות את לימוד הפא". אם אנחנו קשורים למישהו אז אנחנו פוגעים בו, נכון? אם אנחנו טובים באמת למישהו, אז עדיף שניתן לו ללמוד את הפא.

בבקשה הצביעו בחמלה על כל דבר שאינו בהתאם לפא.