(Minghui.org) כ-80 מתרגלים צעירים ממכללות ואוניברסיטאות מצפון, מרכז ודרום טייוואן ערכו מחנה נוער של פאלון דאפא בן ארבעה ימים ושלושה לילות באוניברסיטה הלאומית צ'נג-צ'י בין 8-11 באוגוסט 2024. הם שיתפו התנסויות על שיפור השין-שינג (אופי, טבע הלב) שלהם דרך לימוד פא והסתכלות פנימה כשנתקלו בקשיים בחייהם.

 תמונה קבוצתית של מחנה הנוער 2024

 מתרגלים צעירים מתרגלים יחד את תרגילי הפאלון דאפא

מורה צעירה: לדאפא יש עוצמה רבה

 חווי-יי מוקירה את סביבת הלמידה עם מתרגלים עמיתים

חוויי-יי, מורה לחינוך מיוחד, השתתפה במחנה פעם שנייה. היא אמרה: "סביבת הטיפוח יקרת ערך עד מאוד. שמעתי הרבה על תהליך הטיפוח של עמיתיי המתרגלים. שמעתי באילו מכשולים הם נתקלו ואיך הם התגברו עליהם, וכל זה חיזק את המחשבות הנכונות שלי".

כשחוויי-יי הייתה בשנה השלישית שלה בתיכון, היא סבלה ממחלה שבתי חולים גדולים לא הצליחו לזהות. היא מספרת: "הייתי בספרייה וקראתי, ולפתע כל גופי פרכס כאילו ברק הכה בי. הקאתי ושלשלתי, על עורי הופיעו כיבים בכל גופי, עצמותיי כאבו וחומי עלה. הלכתי לרופאים בכל מקום, ערכו לי כל מיני בדיקות, ולא מצאו מה יש לי. לבסוף הפכתי לחולה המבקרת תדיר בבית החולים, אך לא יכולה להירפא".

יום אחד, הוויי-יי ראתה עלון של פאלון דאפא בבית החולים. היא חשבה: "למה שלא אנסה את זה?"

כשהוויי-יי החלה לתרגל בשיטת הטיפוח "פאלון דאפא", היא לא ציפתה שהדאפא יטהר את גופה ואת מחשבתה מהיסוד ושכל חייה ישתנו.

"באותה תקופה, התרשמתי כשראיתי את המילים 'אמת-חמלה-סובלנות'. כי נהגתי לחשוב על נוחיות והתקדמות, אף אחד לא לימד אותי איך לשאת [סבל]. עכשיו לא משנה מה אני עושה, אני מזכירה לעצמי את 'אמת-חמלה-סובלנות'. לא רק שבריאותי השתפרה, אלא הסימפטומים נעלמו. כל השקפת עולמי השתנתה. הדאפא באמת בעל עוצמה רבה, והפך אותי מאדם שחי כל יום בגיהינום, למתרגלת מאושרת, נורמלית, ובריאה!"

מבחן של חיים ומוות

יו- ג'ה מקווה להיות טהור יותר ושתהיה לו ההתלהבות לטפח כמו בהתחלה

יו- ג'ה לומד לתואר שני באוניברסיטת מינג-ג'י למדע וטכנולוגיה. הוא אמר שהייתה לו סיבה חדשה לעבוד במחנה השנה: "בעבר הצטרפתי למחנה כדי לפגוש אנשים, אך הפעם חשבתי ברצינות על מדוע באתי להשתתף. התחלתי לחוות שינוי בהשקפתי. כבר לא הסתכלתי על המחנה כעל מקום למציאת חברים, אלא כדי ללמוד ולהשתפר באמת יחד עם עמיתיי המתרגלים".

ב-2019 יו- ג'ה עבר תאונת דרכים קשה. הוא מספר: "היה דימום בתוך ראשי וכמעט לא הצלחתי לחזור להכרה. במשך האשפוז שלי בבית החולים אבי המשיך ללמוד את הפא לצדי. בעזרתו החומלת של המאסטר התעוררתי בדרך נס".

כשיו- ג'ה פקח את עיניו, אביו שהתבונן בו מיד ראה את זה. הרופא אמר: "יו- ג'ה, אם אתה שומע אותי, בבקשה הזז את האצבע שלך".

כשיו- ג'ה מתח לאט את האצבע, הרופא נדהם! יו- ג'ה סיפר: "בהתחלה הרופא חשב שכשפקחתי את עיניי זו הייתה רק תגובת רפלקס. הוא לא ציפה שבאמת אחזור להכרה".

אחרי כן אביו לקח אותו כל יום ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. הוא החלים במהירות. "בהתחלה לא הצלחתי להזיז את הצד השמאלי שלי, אבל אז יכולתי להזיז את שני הצדדים". לאחר שחזר ממבחן של חיים ומוות, יש לו הבנה עמוקה יותר לגבי הטיפוח. הוא מודה למאסטר על רחמיו והצלתו, ואומר שהוא מקווה שיצליח להפוך למטפח טהור יותר.

לשפר את היכולת לשאת בזמן המדיטציה

 השיעור הגדול ביותר של יי- צ'ינג היה לשפר את היכולת לשאת בעת ביצוע המדיטציה

יי-צ'ינג מאמינה שהיא טיפחה מאז שהייתה ברחם אמה. היא אומרת: "הטיפוח בדאפא לימד אותי לחשוב יותר על רגשותיהם של אנשים אחרים, מאשר להיות מרוכזת בעצמי וברגשותיי. בעבר הייתי מתרגזת בקלות על דברים קטנים. לא יכולתי לוותר על הכעס הזה, אבל עכשיו אני חושבת יותר לעומק: 'מדוע אני כועסת? האם עשיתי משהו לא נכון? האם יש החזקות שלא סולקו?'''

השיעור הגדול ביותר של יי-צ'ינג מהמחנה היה שיכולת הנשיאה שלה השתפרה מאוד: "כשתרגלתי עם כולם בקבוצה, פתחתי את עיניי בערך באמצע מדיטציית הישיבה וראיתי שכמה מעמיתיי המתרגלים כבר שיחררו את רגליהם [מתנוחת הלוטוס]. גם אני רציתי לשחרר את רגליי, אבל זכרתי שמתרגלת שיתפה שלא משנה כמה משהו כואב, היא לא תמות מכאב בכל מקרה! דבריה היו ישירים מאוד והרשימו אותי. אז החזקתי מעמד ולבסוף הצלחתי להישאר בתנוחת הלוטוס במשך כל השעה. התרגשתי מההתנסות המייסרת הזאת ואני מקווה להצליח לעשות כך בעתיד".

לסלק את ההחזקות לנוחות ולפחד; לדבר על הדאפא בצורה פתוחה ומכובדת

 וואן-שואן אמרה שכשהיא נתקלת בקונפליקט, היא מסתכלת פנימה לגלות את החסרותיה

וואן-שואן לומדת במחלקה למוסיקולוגיה סינית באוניברסיטה לאמנות של טייוואן, זו שנתה  השלישית. היא סיפרה שהתחילה לטפח פאלון דאפא עם אחיה הקטנים ועם אמה כשהייתה בכיתה א': "טיפוח בדאפא מאפשר לי להתמקד יותר בלימודיי, להיות בחברויות טובות יותר וביחסים בין אישיים טובים יותר, ולא לדאוג כל כך כמו חבריי. אני משתמשת בעקרונות הדאפא להסתכל על כל דבר שאני פוגשת. לדוגמה, כשאני מתווכחת עם חבריי איני מנסה להילחם. איני נלחמת על מי צודק ומי טועה, אלא מחפשת אחר מה שלא עשיתי נכון".

אחרי שנכנסה לאוניברסיטה, וואן-שואן הבינה את חשיבות לימוד הפא: "בימים האחרונים במחנה למדתי הרבה את הפא עם עמיתיי המתרגלים, תרגלתי את התרגילים, ושלחתי מחשבות נכונות. עכשיו אני מבינה שזה ממש חשוב ללמוד את הפא היטב. באמצעות השיתוף עם מתרגלים עמיתים, גיליתי גם את ההחזקות שלי לנוחות ולפחד. בעבר, כשבני כיתתי שאלו אותי מה אני מתכננת לעשות, התחמקתי מלדבר על הדאפא, אבל עכשיו כשהם שואלים אותי במה אני מתעסקת, אני מנצלת את ההזדמנות להבהיר את האמת. גיליתי שהייתה לי החזקה למוניטין ונתפשתי למושגים אנושיים. כשאני באמת משתפת את האמת בכנות, בני כיתתי מקבלים זאת בשלווה".

תמיד להסתכל פנימה לתקן החסרות

בו האן, המארגן של מחנה הנוער אמר: "הפעם, נתקלנו באתגרים גדולים במובן של בקשה לאולם, תיכנון לוח הזמנים, תהליך ההכנה, וגיוס כוח אדם. אבל אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא אם אנחנו מצליחים להחשיב  את עצמנו כתלמידי דאפא ומסתכלים על האתגרים מנקודת מבט של טיפוח. ובה בעת אין לנו מחשבות שליליות כלפי מתרגלים עמיתים. הסתכלנו רק על הצד החיובי של הדברים. הבנו שכל מיני קשיים סודרו על ידי המאסטר כדי לעזור לנו להשתפר, ואם אנחנו יכולים להסתכל פנימה וללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים בהתמדה, בעיות רבות ייפתרו באופן טבעי".