(Minghui.org) הייתי יהירה מאוד אך לא הייתי מודעת לכך. לא כיבדתי אף אחד, ולעתים קרובות "שפטתי" אנשים במחשבתי אף שלרוב שמרתי את זה לעצמי. קראתי את הפא ואפילו שיננתי את "ג'ואן פאלון" כמה פעמים, אך נאבקתי להשיג את הפא באמת וליישם את עקרונותיו בחיי. נראה היה שיש מכשול המפריד ביני ובין הפא.

כשהכרתי לבסוף ביהירותי, לא יכולתי להאמין איזה התנהגות מגוחכת הייתה לי. קיוויתי שבהדרגה אסלק את היהירות הזאת ואלמד לכבד אחרים, אך לשבור את ההרגל הזה הוכח כאתגר. אף שכמה מהפגנות היהירות שלי נמוגו, היהירות עדיין השתקפה במחשבותיי, בדבריי ובפעולותיי.

"בליטה" שנבעה מיהירות

המתרגלת ליאן, שהיא בעלת לב פשוט וטוב, עזרה לי רבות בנושא זה. היא אינה מושפעת ממגמות מודרניות והיא דבקה בנחישות בערכים מסורתיים המזכירים את הדור של סבתי. היא עזרה לי לאתגר מושגים עכשוויים. אבל עקב יהירותי זלזלתי בה. חשבתי שהיא נאיבית.

כשהזלזול שלי בליאן הגיע לשיא, הבחנתי בבליטה קשה שמתגבשת על  ידי. ככל שהיא גדלה יותר נעשיתי חרדה יותר, אך ליאן שוב עזרה לי בטוב לבה בעת מצוקה, על אף התנהגותי כלפיה. לא יכולתי אלא להתחרט על חוסר טוב לבי קודם לכן. זמן קצר לאחר ההבנה הזאת, הבליטה החלה להתכווץ ואז נעלמה.

ההתנסות המופלאה הזאת עזרה לי לראות את תכונות האופי הרעות שלי כמו עקשנות, חוסר אדיבות, צרות מחשבה ואנוכיות, הנובעים מהיהירות שלי. הרגשתי שהבליטה הייתה ביטוי מוחשי של יהירותי הגדלה והולכת.

אני מצליחה סוף סוף לראות את יהירותי

בהדרגה הבנתי שזו תרבות המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) שספגתי מילדות שנטעה בי חוסר כבוד כלפי אחרים. גם הבחנתי שמתרגלים הנחושים בטיפוח שלהם ועושים ביציבות את שלושת הדברים שמתרגלים אמורים לעשות, מפגינים לפעמים יהירות כלפי אחרים וחווים קארמת מחלה. הם אינם צולחים לזהות בתוכם את הבוז, הסלידה, חוסר האהדה וחוסר הסבלנות, או לאמוד את עצמם על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". מצד שני, המתרגלים שתמיד מפגינים כבוד כלפי אחרים מטפחים ביציבות.

אלוהויות אומדות אנשים על בסיס לבם, אבל בני אנוש בדרך כלל מעריכים יותר הישגים ויכולות. החברה המודרנית, במיוחד בסין, נוטה לייצר יהירות כלפי אלו הנתפסים כישרים, שאינם רהוטים בדיבור או איטיים. אולי זה מסביר מדוע הפולקלור מתאר לעתים קרובות אלוהויות במסווה של אנשים חלשים כדי לבחון את טוב הלב, הכנות, הענווה והכבוד האנושיים.

האם יהירותי כלפי ליאן היא בעיה משמעותית? פתגם סיני קדום טוען שאנשים צנועים וכנים "חווים בריונות מצד בני אדם, אבל לא מצד אלוהויות". בעיני אלוהויות, לאנשים כמו ליאן, השומרים על מוסריותם בלי לפגוע באחרים, מגיע כבוד רב יותר. על אף עזרתה יקרת הערך של ליאן, התייחסתי אליה בחוסר כבוד. אני עצמי לא חשבתי שזה עניין גדול. אך ייתכן שזה משמעותי בעיני אלוהויות.

בחברה הנוכחית, אנשים לעתים קרובות מעריכים אחרים בהתבסס על סטנדרטים מודרניים, כי הם מונעים על ידי תשוקה עזה להצלחה ותחרותיות. יש מתרגלים שאפילו החשיבו בשוגג את יהירותי כביטחון עצמי. יש אנשים שמחשיבים יהירות כחוזק. רוב הזמן, הביטחון כביכול שהם קולטים הוא יהירות ושביעות רצון עצמית.

עם צורת החשיבה החדשה שלי, תפיסתי לגבי אנשים השתנתה. שמתי לב שאנשים רבים שבעבר החשבתי כבעלי ביטחון, היו למעשה יהירים וחסרי כבוד לאחרים. ולהפך, לאלו שהחשבתי כלא ראויים לציון היו לרוב איכויות של כנות, טוב לב ונדיבות.

חוכמה סינית עתיקה מהללת תכונות מוסריות של עדינות, טוב לב, כבוד וחסכנות. יש סיפור ב"רשומות ההיסטוריון הגדול" [Records of the Grand Historian] (ספר המתעד את ההיסטוריה הסינית) על ראש הממשלה של מדינת צ'י (שנוסדה -1046 לפנה"ס), יאן יינג והעגלון שלו.

בוקר אחד אשתו של העגלון הציצה דרך החריץ הצר של הכרכרה. היא ראתה שבעלה יושב בפנים כשהוא מפקד בקורת רוח ויומרנות על ארבעת הסוסים שמשכו את הכרכרה.

כשהעגלון חזר הביתה, אשתו אמרה שהיא רוצה להתגרש. העגלון שאל למה, והיא ענתה: "מר יאן הרבה יותר נמוך ממך. כראש הממשלה של מדינה צ'י, הוא נודע בין מנהיגי המדינה. הבוקר שמתי לב כמה מתחשב ובעל חזון הוא, ועל אף זאת הוא תמיד נראה צנוע ועניו. אף שאתה גבוה יותר, אתה רק העגלון שלו. עם זאת אתה מתנהג ביהירות ונראה שאתה חושב שאתה טוב יותר מאחרים. לכן אני רוצה לעזוב אותך.

העגלון לקח את דבריה ללבו ונעשה צנוע יותר. ראש הממשלה יאן הבחין בשינוי ושאל אותו איך הוא השתנה. העגלון סיפר לו מה שאשתו אמרה. בעבור כנותו ורצונו לשנות את התנהגותו, יאן המליץ שיינתן לו דרג של פקיד בחצר הקיסרית.

מקור היהירות

כשקראתי את הספר The Ultimate Purpose of Communism גיליתי שיהירות אינה עניין של מה בכך, והבנתי את הסיבה שהיא יכלה לחסום אותי מלספוג את הפא. הפרק החמישי מכיל את שתי הפסקאות הבאות:

"טיפוח דורש להיות בעל מחשבה ישרה וכנה, בעוד שיהירות חושפת את הטבע הדמוני, שהוא ההפך מדרישות הטיפוח. צל הרפאים המרושע מתייחס לאלוהי האמיתי בבוז. בתהליך הריסת תרבות הטיפוח, צל הרפאים החדיר בכוונה באנשים טבע דמוני ויהירות. במקום ללמד אנשים להיות צנועים, צל הרפאים מעודד שביעות רצון עצמית וגאווה, מחדיר מושגים כמו 'להיאבק בשמים ובארץ' או 'להפר את חוקי האנוש וחוקי השמים', ולבסוף לדחוף את האנושות לנתיב של התמרדות ואי ציות לאלוהי".

"בזמנים העתיקים אנשים נדרשו להיות קודם כל בעלי לב ישר וכוונות כנות כדי לטפח. רק כאשר הטבע האלוהי של מטפח מגיח, הוא יבין את תכונת היקום ואת הוראת הפא של האלוהי. אבל צל הרפאים המרושע שהורס את היבטי הטיפוח של התרבות הסינית ומעצים את חוש החשיבות העצמית של האנשים,  מוביל את האנשים להתנגד לחלוטין לאלוהי".

אני מקווה שהשיתוף שלי יעזור למתרגלים אחרים להסתכל פנימה ולטפח בנחישות.