קראו עכשיו

(Minghui.org) הטיפוח שלי היה תקוע ולא ידעתי מה לעשות. בין שהיה זה טיפוח בפועל, פרויקט חילוץ מתרגלים עצורים, או חיי המשפחה שלי – הכול נראה קשה, מאתגר ומוחץ. יצאתי החוצה לטייל קצת ולנסות להירגע.

לפתע שמעתי קול: "מטפחים הם חסרי דאגה, מטפחים הם חסרי דאגה". הבנתי שהמאסטר מאיר את עיניי משום שאני תקועה.

אכן, אנחנו מטפחים של פאלון דאפא. אנחנו לא מתפתים מול רווח או הפסד ולא מתרגשים מהשפלות. הוראת המאסטר מדריכה אותנו איך להתמודד כמטפחים מול כל מיני מצבים.

איך ייתכן שיש לי כל כך הרבה צרות? האם נלכדתי במושגים אנושיים? האם יש לי עדיין החזקה לדברים חומריים או למוניטין? אם הצלחתי להיפטר מההחזקות האלה איך ייתכן שצרות כאלה עדיין מטרידות אותי?

נזכרתי באמרה ישנה: "בהתחשב בעליות ומורדות החיים, אני מתבונן ברוגע בפריחת הפרחים ונבילתם;אני מתבונן בעננים השטים ועוברים על פניי". בצעירותי לא הבנתי את משמעות האמרה הזאת.

אך כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה שזה משקף את הרמה והתחום של אדם. אפילו הקדמונים הצליחו להתייחס בקלילות, ולא משנה מה קרה הם לא נתנו לרגשות לסחוף אותם. כמטפחים, המאסטר והדאפא מחזקים אותנו ואנו אמורים לפעול אפילו יותר טוב.

כשהתהלכתי בערב ברחוב הריק והשקט, הקדשתי רגע להתבונן פנימה. היכן שגיתי? לבסוף הבנתי את שורש הבעיה – חוסר סבלנות ורגשנות.

אפשר להבין שרציתי להציל את המתרגלים העצורים כמה שיותר מהר כדי שלא יסבלו כל כך, אך איני יכולה להאיץ בדבר שכזה. בסימנייה הסינית "ג'י" (急) שמשמעותה "חוסר סבלנות" יש לב בתחתית. כשהבסיס לפעולות שלנו הוא רגשנות אנושית, קל מאוד להיעשות חסר סבלנות, כועס ומתוסכל; זו אינה חמלה, ואין בזה את הכוח של הדאפא.

אם נסתכל על דברים מעבר לרגשנות, הרגש לא יטריד אותנו ונוכל להסתכל על דברים עם מחשבות נכונות ולפתור את הבעיות יותר ביעילות.

לאחרונה שיננתי משהו שהמאסטר אמר ("טיפוח אמיתי", "יסודות להתקדמות במרץ"):

"למעשה, כשאתם מרגישים מוטרדים בגלל שהתהילה, הרווח והרגשות נפגעו בין האנשים הרגילים, זה כבר מצביע על זה שאתם לא מסוגלים לוותר על ההחזקות של האנשים הרגילים. "

אם אשחרר את כל זה, הם לא יפגעו בי ולא יטרידו אותי יותר. עליי להתמקד בלעשות את מה שעליי לעשות כמיטב יכולתי וידיעתי, ללכת לפי הזרימה הטבעית של הדברים, לא להיאחז יותר מדיי בתוצאות, אלא לשים לב לתהליך ולטפח את עצמי היטב.

כשחזרתי הביתה הרגשתי רגועה ולא מתוסכלת יותר. כששלחתי מחשבות נכונות הרגשתי את כוחן, וכשלמדתי את הדאפא מחשבתי הייתה בהירה הרבה יותר והבנתי גם איך להתמודד עם הבעיה הנוכחית.

המאסטר אמר לנו ב"הונג יין" בשיר:

 "פאלון דאפא"

"לטיפוח הגונג יש דרך, הלב הוא הנתיב

הדאפא הוא ללא גבולות, הסבל הוא הספינה."

קשיים הם המעבורת הנושאת אותנו ליעדנו. היות שהכול הוא טוב, איך למטפחים יהיו צרות? מטפחי דאפא הם נטולי דאגות.