קראו עכשיו

(Minghui.org) לאחר שקראתי את מאמר מערכת מינג-הווי ”חנופה והפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו", חשתי שמה שתואר במאמר תואם להבנות שלי. יש מתרגלים שהם באמת כאלה, כאילו אינם יודעים איך לדבר ללא התפארות או חנופה. כשהמשכתי לקרוא את המאמר הרגשתי שאולי גם אצלי קיימת הבעיה הזאת.

החנפה לאחרים

בתחילה כשקראתי על חנופה במאמר חשבתי שזה לא קשור אליי מכיוון שחשבתי שאני תמיד כנה. כשהרהרתי בזה יותר לעומק הבנתי שהחנפתי לאחרים לעתים כה קרובות שאפילו לא שמתי לב לכך. למעשה עשיתי זאת פעמים רבות כדי לרצות אחרים למען מערכת היחסים בינינו.

לרוב אחרי שמתרגלים עמיתים שיתפו התנסות שיבחתי אותם. אולי מה שהם דיברו עליו היה טוב, אך לנסות לרצות אחרים כלאחר יד אינו הרגל טוב. מהרצאותיו של מאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) אנחנו יודעים שכל שבח הוא מבחן למטפחים. מדוע שניצור מבחנים נוספים לאחרים? בנוסף, כמו שנאמר במאמר של מינג-הווי "יש המחמיאים לאחרים כדי לרכוש את אמונם". אם נעשה כך תכופות, יתכן שניצור הרגל כזה שלא נצליח להבין זאת בעצמנו.

יש לכך עוד התבטאויות. כשאני מדברת עם מתרגלים עמיתים אני לרוב מנידה בראשי בהסכמה לכל מה שהם אומרים. גם כשאני יודעת שמה שהם אומרים אינו תואם לפא, לא הצבעתי להם על כך. שמתי את הרגשנות מעל הדאפא. אף שזו אינה חנופה לכשעצמה, ההשפעה יכלה להיות דומה.

עוד מילדות, בהשפעת הוריי, לא אהבתי את אלו שהתחנפו לאחרים. אולם כשהתבגרתי בהדרגה התחלתי להתנהג באותה צורה והפכתי למישהו שפסלתי בעבר. גם שמתי לב שיש צורות רבות של חנופה, ישירות ועקיפות. עם ההתדרדרות המוסרית של החברה יש אנשים המתחנפים לאחרים או מתפארים בכל פעם שהם מדברים.

לפני "מהפכת התרבות" של שנות ה-60, אזרחים סינים רבים היו צנועים וענווים. הם עבדו קשה ולעתים נדירות התחנפו לאחרים. כמה  עשורים עברו והאנשים היום מחשיבים ענווה כחולשה. הם מעודדים את אלה המוכנים יותר להשתמש בחנופה. מתרגלי דאפא החלו לאמץ את ההתנהגות הזאת. יש מתרגלים שגם משתמשים בסלנג שעלול להכיל חנופה.

עקב הטרנד הזה אדם צנוע כמוני גם התחיל לעשות כך. התחלתי לומר דברים כמו: "ההבנה שלך טובה", "בתך מגניבה", או "עיצוב ביתך יפהפה". כאילו אין דבר כזה חנופה מוגזמת. האמת היא שהתנהגות לא כנה שכזאת נוגדת את העקרונות "אמת-חמלה-סובלנות". [הערת העורך: הכרה ועידוד חסר-אנוכיות שונים מחנופה. חנופה נוטה להיות שקרית ומרמה.]

התפארות

אותו מאמר מערכת של מינג-הווי גם העלה את נושא ההתפארות. גם אצלי קיימת הבעיה הזאת ולפעמים אינני מבחינה בה. לדוגמה, אחרי שאני עושה משהו אני רוצה לספר לאחרים על כך. אחרים אולי אינם חייבים לדעת מה עשיתי, והכוונה הנסתרת שלי היא להתפאר.

מאחורי המושגים האלו הסתתרה גם מחשבה תחרותית: הפרויקט שלי חשוב ופעלתי טוב מאוד. כמובן, יש מתרגלים שמשתפים את התנסותם בלב טהור וזה שונה מהמצב המתואר כאן.

ליהנות כשמחניפים לך

מתרגל אמר לי פעם שאני אינני מרוצה לפעמים אם אחרים לא מחמיאים לי מספיק. המילים האלה פגעו ישר בהחזקות שלי. זה אכן נכון שלפעמים הייתי מצוברחת כי אחרים לא החמיאו לי או שלא קבלתי מהם מספיק הכרה. זאת אומרת כשהם לא עשו דברים כפי שרציתי.

זה במהותו המושג של לקבל מחמאות, החזקה המושרשת עמוק בתוכי. פעמים רבות בעבר זכרתי כל מילה טובה שמתרגלים עמיתים אמרו עלי, כמו שאני ישרה ויש לי תובנה טובה. נהניתי מזה כל כך שהייתי מרוצה מאוד מעצמי. למעשה אימתתי את עצמי, כאילו אני טובה בכל דבר.

כשאני מסתכלת עכשיו על המצב הזה זה נראה מצחיק, אבל כשזה קרה הלכתי לאיבוד בתוך זה. אני חושבת שייתכן שמתרגלים אחרים גם נהנים שמחמיאים להם כדרך לאמת את עצמם. מנגד, הם מפתחים תרעומת כלפי אלה המעירים להם הערות שליליות. אחת מבני משפחתי לדוגמה: כשאחרים שיבחו אותה שהיא ישרה היא זכרה היטב את ההערות האלה. כשמישהו הצביע לה על ההחסרות שלה היא התרגזה. מצבים כאלה נפוצים.

לפגוע באחרים ובעצמך

ממה שהמאסטר לימד אני מבינה שלהלל אחרים כלאחר יד זה הרסני.

המאסטר אמר:

"...הוא גם לא יכבד מאסטרים של צ'יגונג מאסכולות אמיתיות, כי האוזניים שלו מלאות מחמאות מאחרים על כמה הוא מוכשר. אם מישהו יגיד עליו משהו רע הוא לא יהיה מרוצה בכלל. כל ההחזקות שלו לתהילה ולרווח אישי התפתחו. הוא רואה את עצמו חכם יותר מהאחרים ויוצא מן הכלל". ("ג'ואן פאלון", הרצאה שלישית) 

"יום אחד תראה לפתע אל גבוה וגדול. האל הגדול הזה משבח אותך קצת ואז מלמד אותך כמה דברים. אם תקבל את זה, הגונג שלך יתקלקל". ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית)

"שד יכול גם לשבח אותך ולהגיד לך כמה גבוהה הרמה שלך, איזה בודהא או טאו גדול אתה, ושהוא חושב שאתה יוצא מן הכלל. כל אלה שקריים. כאדם שבאמת מטפח ומתרגל לקראת רמות גבוהות עליך להניח כל מיני לבבות. כשאתם נתקלים בנושאים האלה עליכם להיות על המשמר!" ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית)

אני חושבת שלמתרגל צריכה להיות החוכמה להתנגד לחנופה שכזאת. אחרת אנחנו מרמים את עצמנו. צריך להיות לנו ברור שחנופה יכולה להרוס מיד את האדם. מי שמקבל את זה יהפוך ליהיר ויאבד את דרכו. אם ממשיכים בנתיב זה אפשר להיהרס לחלוטין. זה כמו בלון. כשמנפחים אותו עוד ועוד הוא יתנפח עד שבסוף הוא יתפוצץ.

עלינו לא לקבל את החנופה, או שנהפוך ליהירים. במקום זה עלינו לחשוב על עצמנו כמו על גרגיר אבק בקוסמוס (למעשה, אנחנו הרבה יותר קטנים ממנו). עם ענווה ראויה לא תהיה לנו החזקה לעצמנו וניטמע טוב יותר בפא. זו חוכמה אמיתית ובטיחות אמיתית. על ידי כך נמנע מלשמש מטרה לכוחות הישנים להרוס אותנו. יש דוגמאות רבות כאלה.

במאמר מערכת מינג-הווי נאמר: "בסינית, המילה "להתפאר" (誇) מורכבת משלושה מרכיבים: "דיבור" (言), "גדול" (大), "הפסד " (亏).  אני מבינה שלהחמיא לאחרים זה להגזים במשהו ושני הצדדים יפסידו. לדוגמה, זה שמחמיאים לו יתפאר ורמת השין-שינג שלו תרד. זה שאומר את הדברים האלו מתוך אנוכיות יצבור קארמה כי הוא פוגע באחרים. לכן אדם חכם ישמור על צניעות, לא יחמיא לאחרים ולא יקבל חנופה מאחרים.

הבנתי היא שהכוחות הישנים תיכננו מספר דברים כדי לחסום אנשים מלטפח בדאפא, כולל תרבות המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), אתיאיזם, וטבע דמוני. כשאנשים שטופי מוח מהמחשבות האלה הסוטות מערכים מסורתיים, קשה להם להינצל. אם אדם לא יכול להישאר עניו, קשה לו להפוך למתרגל טוב ולטפח לאלוהיות. כשמישהו מחמיא לאחרים או "מתנפח", הוא יפגע באחרים ובעצמו.

יחסים פשוטים

ההודעה של מינג-הווי מציינת: "אנשים קדמונים אמרו: 'הידידות בין ג'נטלמנים היא קלה כמו מים'". . אני חושבת שזו מערכת יחסים ראויה – פשוטה וטהורה. אין שום מושגים אנושיים חזקים הקשורים לתהילה או רגשנות. למעשה, להחניף לאחרים או לקבל חנופה זה למעשה להזין זה את זה במושגים אנושיים.

יש מתרגלים שעובדים בנחישות אך לא מחמיאים לעצמם או לאחרים. הם מתנהלים היטב בטיפוח הדיבור מבלי לדון בנושאים אקראיים. מתרגלת אחת שאני מכירה משתפת פעולה טוב כשהיא עובדת בפרויקטים של דאפא. היא לא מתפארת או מפטפטת על דברים כלאחר יד. אני חושבת שהתנהגות כזו תואמת יותר את העקרונות "אמת-חמלה-סובלנות".

לסיכום

אני מאמינה שסביבת הטיפוח שלנו צריכה להיות כמו ארץ טהורה. אם זה לא היה בשביל הטיפוח והחזרה לאלוהיות, לא היינו יחד בעולם האנושי. לכן, עלינו להיות ענווים ולא להוסיף דלק למושגים האנושיים שלנו. אנחנו אחראים לזה. זה כמו מה שמאמר המערכת של מינג-הווי מציין: "נוכח יום הדין הסופי, כל אחד יישא באחריות על דבריו ומעשיו.".

אני חושבת שמאמרי המערכת האחרונים של מינג-הווי עוזרים לסלק את המושגים האנושיים שלנו. אני מקווה שיותר מתרגלים יקדישו להם תשומת לב.

אלו הדעות האישיות שלי. בבקשה הצביעו על כל דבר שאינו ראוי.