קראו עכשיו

(Minghui.org) כאשר הייתי כלוא בחטיבה ה-9 בכלא ביי-ג'יאנג שבפרובינציית גואנג-דונג, הייתי אישית עד איך סוהרים ואסירים מתעללים במתרגלי פאלון גונג. להלן מעט ממה שראיתי.

ברגע שהמתרגלים נכנסים לחטיבה ה-9, נועלים אותם מיד בבידוד. אסור להם לדבר עם אחרים, להסתובב, להסתכל סביב או להשתמש בשירותים. הסוהרים מנסים ליצור תחושה ידידותיות בכך ששואלים לשלומם ומה הם עושים, כדי להבין אותם. בתוך התא לקפטן יש את המילה האחרונה. התא מורכב מ-12 אנשים שמהם 6 אסירים במיטות העליונות המפקחים על מתרגלים במיטות התחתונות. הם עברו הכשרה על ידי הסוהרים והם יודעים למלא את רצונם. הם אחראים למעקב אחר המתרגלים, והמתרגלים צריכים את אישורם כדי לאכול, לשתות, להשתמש בשירותים או לישון.

מתרגלים בחטיבה ה-9 אינם צריכים לעבוד בעבודה בכפייה. המוקד העיקרי שם הוא שטיפת מוח של מתרגלים ושל אנשים דתיים. בכל יום כל אחד צריך ללמוד, לקרוא ולכתוב את התעמולה הקומוניסטית. בהתחלה המדריכים מדברים אליהם יפה, אבל הם ישנו את גישתם אם הם מסרבים לעבור שינוי (טרנספורמציה).

הכנסת אנשים ל"כליאה מבודדת" היא שיטת עינויים בה משתמשים במיוחד על מתרגלי פאלון גונג המסרבים לעבור שינוי. הם נאלצים לשבת על ספסל זעיר כל היום בגב ישר וידיים על הברכיים. אחד עד שלושה אסירים מופקדים על המעקב והפיקוח עליהם. אם מישהו מכופף את גבו, האסירים דוקרים אותו באצבעותיהם בזמן שהם מתבוננים בהם ומשפילים אותם. כשהם מחוץ לטווח הראייה של מצלמות האבטחה (CCTV), אסירים משתמשים גם בחוד של עט כדי לדקור מתרגלים. הם עושים זאת כדי לנסות להתגרות בהם ולהכריח אותם להגיב. אם הם מגיבים, הסוהרים משתמשים בזה כתירוץ לענות אותם.

הדגמת עינויים: ישיבה על ספסל קטן בגב זקוף וידיים על הברכיים

"מעיל משוגעים" היא שיטת עינויים המגבילה את ידיו ורגליו של אדם, כך שהגוף חייב לתפקד בזווית של 90 מעלות. מאלצים את המתרגל ללבוש זאת לפחות חודש אחד ועד לשלושה חודשים, תלוי ב"ביצועים" שלו.. הוא צריך ללבוש אותו בזמן אכילה, שתייה, שימוש בשירותים ושינה. טמפרטורת הקיץ יכולה להגיע ל-38 מעלות צלסיוס והכלא מאפשר למתרגלים להתקלח רק בהתאם ל"ביצועים" שלהם או בהתאם למידת הריח העולה מהם. למתרגלים נותנים רק חצי דלי מים כדי להתקלח ולכבס את בגדיהם לפני שהם נאלצים ללבוש שוב את מעיל המשוגעים. לקבל רשות להתקלח כל 10 ימים או שבועיים נחשב למותרות.

כשהמתרגלים בתוך מעיל המשוגעים, הם מוכים ומושפלים על ידי כל האסירים. האסירים האלה מפוקחים כל יום מקרוב על ידי הסוהרים.

על המתרגלים כופים גם ללמוד כל יום את התעמולה של המק"ס נגד הפאלון גונג כשהם יושבים בישיבה שפופה. הם צריכים לכתוב "דוחות מחשבה" – טקטיקה שהסוהרים משתמשים בניסיון לאלץ את המתרגלים לוותר על אמונתם. אם המתרגלים אינם מסכימים עם המידע בחומרי התעמולה האלה, הם עוברים עינויים על ידי הסוהרים והאסירים, ולא מרשים להם לישון, לאכול ארוחה מלאה, או ללכת לשירותים כדבר שבשגרה. רוב המתרגלים מעונים בצורה כזאת ומעטים מאוד יכולים לסבול זאת.

אני אישית ראיתי את הסוהרים שהדריכו אסירים כיצד לענות את מתרגל הפאלון גונג מר לי צ'יאו-סונג. הם החלו לענות ולהשפיל אותו כאשר סירב לעבור שינוי. לא נתנו לו מספיק מים לשתות, או מספיק אוכל, קיצרו את זמני השינה והמקלחת שלו. הוא היה מכוסה בשמיכה עבה במהלך חום הקיץ ונאלץ לצפות בסרטונים המשמיצים את פאלון גונג. הוא גם נאלץ ללמוד כתבים של דתות אחרות. כשמר לי סירב או הטיל ספק במשהו, קיללו אותו או כפו עליו לשבת בישיבה שפופה.

הם השתמשו בכל תירוץ כדי למנוע ממנו את השימוש בשירותים. אם המדריכים ראו שהוא מסתדר בלי שירותים, הם הכריחו אותו לשתות הרבה מים. כשסירב לקרוא כתבים דתיים אילצו אותו להתכופף ולהתיישר למעלה ולמטה 1,000 פעמים בבוקר ועוד פעם אחר הצהריים במשך כמה ימים.

הסוהרים מנעו שינה ממר לי וממתרגלים אחרים וגם מאנשים בעלי אמונה שסירבו לעבור שינוי. אבל לגבי מר לי  ומתרגלים אחרים הם היו קפדניים במיוחד. כשהוא נשכב לישון היה עליו לשמור על גופו, ידיו ורגליו בצורה ישרה, ולא לזוז. אם היה זז או נינוח ורגוע האסיר במשמרת הלילה העיר אותו ואסר עליו לחזור לישון. מר לי יכול היה לישון רק למשך כמה דקות. העינוי הזה יכול להימשך כמה חודשים עד לחצי שנה. מר לי נעשה כה מותש שבקושי פקח את עיניו, כך שכפו עליו ללמוד את התעמולה. האסירים תקפו לעתים קרובות את גבו בברכיהם כאשר ישב על הספסל הקטן או בישיבה שפופה. הסוהרים מעולם לא עצרו את האסירים להתעלל במתרגלים.

הסוהר יֶה הופקד על מר לי. הוא הורה לאחד האסירים לא לתת לו ארוחה מלאה. עמדתי ליד יֶה והאסיר כששמעתי את זה. האסיר דיווח לו: "לי אכל הרבה בימים אלה ויש לו את האנרגיה להתנגד". יה אמר לו: "אז אל תיתן לו לאכול כל כך הרבה". האסיר ענה: "הבנתי".

אחר כך ראיתי מה קרה במהלך ארוחת הצהריים. בחטיבה 9 ניתן לכל אסיר לבחור מנת אוכל צמחוני ולא צמחוני, מה שמאפשר לו לאכול ארוחה מלאה. לאחר שמר לי לקח את האוכל שלו והמתין להוראה להתחיל לאכול, האסיר לקח את הצלחת שלו ונתן את רוב האוכל לאסירים אחרים, כשהוא מותיר למר לי רק מעט אוכל בצלחת. לפעמים לא נתנו לו שום דבר לאכול בבוקר, או שאולי נתנו לו רק מעט אטריות. כשמר לי סיפר זאת לסוהר, הוא אמר: "האוכל מיועד לאסירים. אנחנו ניתן לך אוכל אם תודה שאתה פושע". מר לי התיישב בשקט ולא הראה שום פחד. מאוחר יותר שמתי לב שהוא אינו מצליח ללכת בצורה יציבה.

מר לי עונה בעיקר על ידי שלושה אסירים. אחד האסירים השתמש גם הוא קודם לכן באותה שיטת הרעבה, כדי לענות אותו. כשלא הרשו לו לפעמים להתקלח במשך יותר מ-10 ימים, אסירים אחרים אמרו בלגלוג שמר לי מריח רע בגלל שבחר לא להתקלח.

על אף כל זאת, מר לי מעולם לא הסכים לומר שהוא טועה בכך שהוא מתרגל פאלון גונג. זה היה באוגוסט 2003.

היה עוד מתרגל עם שם משפחה לי. גם עליו כפו ללבוש את מעיל המשוגעים במשך יותר משלושה חודשים כשהמותניים שלו כפופות ב-90 מעלות. הוא כחש מאוד והאסירים נאלצו לגרור אותו. הוא סבל רבות.

אני ראיתי ושמעתי באופן אישי את הסוהר וואנג ג'י-ג'יה מתעלל מילולית באדם בשנות ה-50 לחייו (שאינו מתרגל). וואנג אסר על האיש לאכול והשפיל אותו. מאוחר יותר האיש הזה פתח בשביתת רעב ועינו אותו בעינוי "האכלה" בכוח וכפייה. הוא עונה עד ללא הכר.

תחת ההסתה של הסוהרים, כל האסירים יצאו כדי לענות מתרגלים שסירבו לעבור שינוי. חלק משיטות העינויים כוללות את האילוץ לשבת, לעמוד או לשבת שפוף בתנוחות מסוימות, להיות מכוסה בשכבות של שמיכות בקיץ ולישון רק בתנוחה אחת. שיטות אלו גרמו בסופו של דבר לפציעות פנימיות. אסירים נהגו גם לירוק למים ולאוכל של המתרגלים. הם גם צבטו את האיברים המוצנעים שלהם וסטרו להם. בעוד שכמה אסירים לא עינו מתרגלים בגלוי, חלקם עשו זאת כשהסוהרים היו שם.

זה מה שהייתי עד לו באופן אישי בזמן שהייתי בחטיבה ה-9 בכלא ביי-ג'יאנג.