קראו עכשיו

  (Minghui.org) שמי ליאן ליאן ואני מתרגלת פאלון דאפא הגרה בכפר. מעודי לא למדתי בבית ספר. תרגלתי וטיפחתי בפאלון דאפא יותר משני עשורים, אבל לא עשיתי משהו מיוחד הראוי לציון. אני רק נשארתי בבית והשגחתי על משפחתי.

פעם היו לי מחלות מכף רגל ועד ראש. משפחתי הייתה ענייה מאוד ולא היה לה כסף לקחת אותי לרופא, לכן אף אחת ממחלותיי לא אובחנה. סבלתי מבריאות לקויה וחשבתי שאין מנוס מהקשיים שלי. חותני היה משותק חלקית, ובעלי הראה כל היום פנים חמוצות והרוויח רק מעט כסף כרועה צאן שאיפשר לילדיי, שני בנים ובת, ללמוד בבית ספר.

התחלתי לתרגל בפאלון דאפא בתקווה לרפא את מחלותיי. זמן קצר לאחר מכן המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) החלה לרדוף את שיטת התרגול. כל הזמן הטרידו אותי רק בגלל שלא הסכמתי לוותר על אמונתי.

אסון מכה

בשנה שלאחר מכן, בשנת 2000, בעלי נמלט עם אישה נשואה מהכפר שלנו שהיו לה ארבעה ילדים. משפחתי הרגישה מושפלת.

מאז משפחתי סבלה ללא הרף. עברתי תלאות רבות מאוד, מוצפת בהטרדות מצד פקידי המק"ס ולחצים משפחתיים. ילדיי חשו נחותים ולא רצו לצאת מהבית או ללכת לבית הספר. הם שנאו את אביהם. הדבר הקשה ביותר היה להשגיח על חותני המשותק שהיה בשנות ה-70 לחייו. אף שבנו נטש אותנו, חותני המשיך לגור איתי. יש לו שני בנים ובת, אבל שלושת ילדיו באו לבקרו רק מדי פעם. אף אחד לא הציע להשגיח עליו. אף פעם לא לקחתי את זה ללב. הבית היה זקוק לשיפוצים אבל לא היה לי כסף לזה. נוסף לכך, כשבעלי עזב הוא לווה כסף מקרובי משפחה, ולקח מהבנק הלוואה בסך של אלפי יואנים.

לאחר שבעלי ברח הנושים שלו פחדו שגם אני אברח, והם לא יוכלו לקבל חזרה את כספם. הם חסמו את הדלת ודרשו שאשלם להם את כספם. הבטחתי שאחזיר להם את מה שבעלי חייב להם. כשלא יכולתי לשלם את ההלוואה בזמן פירעונה כמעט שנלקחתי משם. מישהו בא לקראתי כערב והנושא נפתר באופן זמני.

פעם הייתי חמת מזג. אהבתי להתווכח ולא הייתי מוכנה להקשיב להיגיון. כל זה קרה בעבר. אם כל זה היה קורה בעבר הייתי מתרחקת מכל הקשיים האלה, ולא היה אכפת לי מהמשפחה או מהחוב של בעלי. אבל מאחר שאני מתרגלת פאלון דאפא הבנתי שעלי להתנהג לפי עקרונות הדאפא שהם "אמת-חמלה-סובלנות". אני צריכה להתייחס לאחרים בטוב לב ולהיות סובלנית. האחרים יכולים להתייחס אליי גרוע אך אני לא אעשה מה שהם עושים לי. מה שהפאלון דאפא לימד אותי גרם לי להיות נחושה, לעשות את הדבר הנכון, להישאר במקום, להשגיח על הצעירים ועל המבוגרים במשפחה, ולשלם את החובות של בעלי. 

אינני אישה חזקה אבל נתקלתי במשהו שרק אדם חזק וחסון יכול להתמודד אתו. ננשכתי על ידי הכלב של השכן. הוא נשך חתיכה מהאצבע שלי ובלע אותה כולל הציפורן. השכן שלי היה מבועת ורצה לקחת אותי לבית החולים. אמרתי לו: "אני מתרגלת בדאפא ואהיה בסדר". הלכתי הביתה ולא הייתי מוטרדת ממה שקרה. עשיתי את המטלות שלי כרגיל. זמן לא רב לאחר מכן, האצבע שלי כולל העצם, הבשר והציפורן גדלו בחזרה. לא נשארה צלקת בכלל.

ולא רק זה. כשהמשכתי לתרגל בפאלון דאפא, חרף הקשיים, הסבל והעבודה ללא לאות עבור האחרים, כל מחלותיי נרפאו. יש לי אנרגיה אין סופית. אני יודעת שמאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) עזר לי היות שפעלתי לפי עקרונות הדאפא, כך שהוא יצר עבורי ניסים. זה נפלא להיות אדם טוב. 

הרדיפה של מתרגלי פאלון דאפא הסלימה אז, וגם עליי לא חסו. פעם אחת בכירי המפלגה הגיעו לביתי. ילדיי פחדו שייקחו אותי מהם אם אומר שאני עדיין מתרגלת, ואמרו לפקידים: "אמא שלנו הפסיקה לתרגל". חשבתי שזה לא נכון היה לומר להם שהפסקתי לתרגל, היות שפאלון דאפא הוא דבר נהדר. עזבתי את כל המטלות שלי והלכתי לתחנת המשטרה. כשאמרתי לשוטר שאני עדיין מתרגלת, הוא צעק בכעס: "בסדר, המשיכי עם התרגול שלך. לכי ותעמדי ליד הקיר, חכי שמישהו ייקח אותך מכאן. עמדתי על רגליי כל אחה"צ. כשהתחיל להחשיך, השוטר אמר: "למה אינך הולכת הביתה להשגיח על חותנך המשותק?" 

יותר מאוחר הבנתי שבתחנת המשטרה רצו לאסור אותי ולשלוח אותי למחנה עבודה. אבל שוטר הכפר התרגז ואמר להם: "אינכם יכולים לקחת את האישה הזאת, אם תקחו אותה מי ידאג לבני משפחתה"?

משפחתי התברכה כשהתנהלה על פי כתבי הפאלון דאפא 

המשפחה הזאת נשארה מאוחדת לא בזכותי אלא בזכות הדאפא.

כל השנים האלו השתמשתי בפחות דשנים מאחרים בגידול צמחי מאכל, אבל קצרתי יותר. לאחר שחותני נפטר, היה לי זמן לעבוד בבית החרושת בכפר שלי. תוך שנים אחדות שילמתי את כל החובות של בעלי.

לא רק זה, אלא שלמשפחתי קרו דברים טובים בזה אחר זה. בכפר זה דבר רגיל להוציא כמה אלפי יואנים על נישואי הבן, אך אני ככלל הוצאתי עשרת אלפים יואנים על נישואי שני בניי. הבנים שלי הפכו בחלוף הזמן לבעלי עסקים. במשך חמש עד שש שנים משפחתי עברה ממצב של משק בית עני שאחרים מזלזלים בו, למשפחה שהשכנים מקנאים בה ומהללים אותה. מישהו אמר בקנאה: "משפחתך מבורכת מאוד!" בנוגע למה שבעלי עשה, נראה שהאנשים שכחו מזה.

ואז בעלי חזר הביתה.

בניי רצו להתכחש לאביהם, שגרם לנו בושה וקשיים כה רבים. אמרתי להם: "עלינו להיות טובי לב ולסלוח לאחרים. אל תהיו גסי רוח כלפי אביכם". הם שמעו בקולי וקיבלו אותו חזרה הביתה.

לא אמרתי מילה אחת של תלונה לבעלי וגם לא רבתי, לא אתו ולא עם הפילגש שלו. הדבר הראשון שאמרתי לו היה: "אלמלא הפאלון דאפא, המשפחה הייתה מתפוררת ומתרסקת. המשפחה הפיקה תועלה מהתרגול שלי".

הוא התרגש מאוד כשנודע לו שהשגחתי על אביו עד שנפטר, שהילדים הקימו משפחות משלהם והיו מבוססים, וששילמתי את כל חובותיו. הוא שינה את דרכיו והצטער על מה שעולל למשפחה. הוא מיהר לבצע כל מטלה ונשאר בבית. עכשיו הוא נושא קמע עם מידע על פאלון דאפא ויודע שהמאסטר כאן כדי להציל אנשים.

לבעלי יש מיומנות: הוא יודע לבשל ולהכין סעודה מסורתית. במהלך ראש השנה הסינית האחרונה הוא ושני בניי הכינו סעודה מסורתית עבור המשפחה וקרובי המשפחה – 12 איש בסך הכולל. כולם נהנו מהאוכל.

במבט על הסצנה המאושרת הזו, נזכרתי במה שקרה לפני 10 שנים. אם גם אני הייתי נוטשת אחרי שבעלי ברח עם המאהבת שלו, אם לא הייתי משגיחה על חותני, האם משפחתי הייתה חייה חיים הרמוניים היום? ילדיי היו מאבדים את ההזדמנות שלהם ללמוד. הם היו עלולים ללמוד הרגלים רעים ולא היו יכולים לעבוד במשרות קבועות. אם הייתי רבה עם האחים והאחיות של בעלי בנוגע להשגחה על חותני, מי יודע, אולי הייתי פועלת בכעס ועושה דברים שהיו פוגעים בקשרי המשפחה ובאנשי הכפר. אם לא הייתי עושה את הדבר הנכון, האם שוטר הכפר היה מדבר בזכותי כשרצו לעצור אותי? אם אני וילדיי היינו שונאים את בעלי כשחזר הביתה וזורקים אותו מהבית, האם הייתי רואה כיום משפחה כה מאושרת?

הדאפא האיר פנים למשפחתי. פאלון דאפא הוא נהדר! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב.

ביום הפאלון דאפא העולמי ה-25, וביום השנה ה-32 להצגת הדאפא לציבור, אני שולחת ברכה למאסטר בשם כל בני משפחתי: "מאסטר, עבדת קשה! תודה רבה לך".