קראו עכשיו

(Minghui.org) לאחרונה צפיתי שוב בסרט "Once We Were Divine" . סצנה אחת הציגה ממד בו המחשבות הנכונות של אחת הדמויות הראשיות (לורד האי-יואה) הוגבלה על ידי "אזיקי לב". במהלך חלום שחלמתי לפני שנה ראיתי מקום דומה.

בחלום הלכתי לאורך נתיב צר מאוד. משני צדדיו היו מראות דומים לאלה שבסרט הזה, היכן שהמחשבות האמיתיות של מתרגלים רבים היו כלואות. המקום כולו היה חשוך ומול כל מתרגל היה שד החושף את שיניו וטפריו שאומר דברים המפריעים למחשבותיו האמיתיות של המתרגל. הבעות פניהם של המתרגלים היו מבולבלות.

זיהיתי רבים מהמתרגלים. ידעתי שאחת מהם טיפחה בחצי לב והייתה עסוקה ברדיפה אחר תהילה וממון. רוח רפאים קטנה פיזזה ממש לפניה, והמתרגלת נראתה הוזה – ראשה וגופה רעדו ללא שליטה. ניסיתי להעיר אותה אך לא הצלחתי. הייתי עצוב וחסר אונים.

שיתפתי את הסצנות האלו עם המתרגלים שהופיעו לי בחלום. חלקם נעשו נחושים יותר והגבירו את לימוד הפא שלהם. אך היו כאלה שלא התייחסו ברצינות והמשיכו להרפות בטיפוח. לא אוותר עליהם, ואמשיך לנסות את מיטבי להזכיר להם את החשיבות לטפח את עצמם באמת.

כשצפיתי בסרט הרגשתי עצוב נורא כשלורד האי-יואה ירד מטה בסופו של דבר בדרך דמונית והושמד. אני בטוח שכשאנחנו לא פועלים היטב בטיפוח, המאסטר ודאי עצוב גם כן. הוארתי לכך שאם ראיתי את הסצנות האלו בחלומי, אולי המאסטר רוצה שאעורר את המתרגלים בממד הזה.

לאחר שחוויתי זאת הייתי רוצה באמת לעודד מתרגלים לבחון את מצב הטיפוח שלהם. הזמן אוזל ואנחנו לא צריכים לבזבז אפילו דקה. עלינו להתייחס לסילוק החזקות ברצינות, לא משנה כמה טריוויאליות הן עלולות להיראות.

לדוגמה, מילדות אהבתי חטיפים. בשנה שעברה המאסטר נתן לי כמה רמזים לסלק את ההחזקה הזאת וזה עזר לי להשתפר מאוד. נהגתי לאכול חטיפים כל יום ועכשיו אני אוכל אותם רק פעם או פעמיים בחודש – עד לפני כמה ימים, כשקניתי שלוש שקיות של חטיפים. באותו לילה חלמתי על שלוש ציקדות בביתי. כשהתעוררתי, הבנתי שזה המאסטר שמעודד אותי לסלק את ההחזקה לחטיפים, כי המילים "ציקדות" ו"תשוקות חזקות" נשמעות בסינית אותו הדבר.

כמה מתרגלים אומרים לי: "האם אינך קיצוני מדי, לנסות לסלק כל החזקה? יש החזקות שאין צורך לסלקן לחלוטין. אחרי הכול אנחנו חיים בין אנשים רגילים ועדיין צריכים להתאים לצורת החיים של אנשים רגילים".

אבל עכשיו אני מבין שלהיות מודע לכל דבר קטן בטיפוח זה המפתח לשפר את רמתי. אינני יכול להיות שאנן ולתת להחזקה להתקיים מבלי להתמודד איתה. "לחיות בין אנשים רגילים" לא יכול לשמש כתירוץ להחזיק בהחזקות.

המאסטר אמר לנו:

“עברתם כל כך הרבה בכל השנים האלה של הטיפוח, ועדיין אנשים רבים פעלו באופן ממש עלוב. הם עושים כל הזמן כל מיני טעויות, ואפילו התרגלו לזה ומחשיבים את זה כשום-דבר; אפילו כשמצוקות מגיעות הם לא קולטים איפה נמצאת הבעיה, משום שהם התרגלו לזה, והם מחשיבים את [ההחזקות שלהם] כדברים קטנים בלבד. אבל זה טיפוח – מה קרה עם להיות "ללא החסרה" (ווּ-לוֹאו)?" ("הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015")

נראה שכמה מתרגלים לא מקדישים תשומת לב מספקת ל"דברים קטנים". הם חושבים שהם יכולים לסלק אותם אם הם רוצים ולא אכפת להם מהם. ההתעלמות ההדרגתית הזאת מהחזקות גורמת למתרגלים להיות פחות נחושים להתקדם.

לדוגמה, כמה מתרגלים הם אובססיביים בקניית אוכל מוזל או פריטים במבצע; חלק מכורים לקניות און ליין ומבזבזים זמן רב ואנרגיה בבחירת מוצרים; חלק מכורים לקנות תוספי מזון בתירוץ שאלה אינן תרופות כך שזה לא מפר את כתבי הדאפא, וכן הלאה. כשכל כך הרבה זמן מבוזבז על קניות ועל לחיות חיים טובים, המתרגלים האלו עושים את שלושת הדברים כאילו אלה הם משימות. אך הם עדיין חשים שהם מטפחים היטב ושהם נחושים למדי.

מתרגלים מקומיים רבים עדיין משתמשים ב-WeChat . חלק חוששים ממה שבני משפחתם יגידו, חלק מפחדים לאבד את עבודתם, וחלק חוששים שהם לא יוכלו לתקשר עם לקוחותיהם. אם ניתן עדיפות לדאפא מעל לאינטרסים שלנו, אני חושב שנדע מה לעשות.

נותר זמן מועט מאוד. כל דבר בטיפוח, גדול או קטן, צריך להילקח ברצינות. עלינו לעמוד על המשמר ולא להחסיר בטיפוח שלנו, אחרת יהיה מאוחר מדי לחרטות.