קראו עכשיו

(Minghui.org) במהלך 20 השנים האחרונות של תרגול בפאלון דאפא אני תמיד שואפת לסילוק החזקות אנושיות, והייתי רוצה לשתף בחוויית טיפוח שהתעוררתי אליה לאחרונה.

ביולי האחרון הודיעו לי שלנכדתי יש סרטן פפילרי בבלוטת התריס, והיא צריכה לעבור ניתוח מיידי. הייתי המומה וחשבתי: "היא עדיין כה צעירה ורק סיימה את הקולג'. האם יהיה לה עתיד טוב?"

אני היא שגידלתי את הנכדה הזאת שלי, שהיא יפה ומנומסת מאוד. כשנודע לי לראשונה על האבחנה שלה, הייתי כה שבורת לב וחרֵדה שהתקשיתי לישון. כל מיני מחשבות שליליות צצו לבלי הרף; ככל שחשבתי על זה יותר, כך נעשיתי עצובה יותר, ועם החזקה לכך יותר ויותר. באותו זמן הפא של מאסטר לי עלה במחשבתי.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה?" (הרצאה רביעית)

נרגעתי בהדרגה והבנתי שאני לא יכולה להיות מונעת על ידי רגשות. יש לי את המאסטר שישמור עליי, ואני לא צריכה לפחד. קמתי מהמיטה והתוודיתי מול תמונתו של המאסטר שטעיתי, שאני אסלק את הרגשות ואתייחס לכל מה שקורה סביבי עם מחשבות נכונות. ביקשתי גם את ברכתו של המאסטר.

הניתוח של נכדתי עבר בהצלחה רבה. היא שיננה שוב ושוב את משפטי הקסם: "פאלון דאפא הוא טוב; אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" וכעת היא ממש מתאוששת.

אבל מיד אחרי הצרה הזאת הגיעה עוד אחת, כאשר בעלי נפל מהאופניים ושבר רגל אחת בשני מקומות. בגלל הכאב הוא נעשה חסר סבלנות וכל הזמן נזף וגער בי. אני בשנות השבעים לחיי והייתי עסוקה בטיפול בו כל היום במזג האוויר החם והרגשתי מותשת. כשלמדתי את הפא או ניסיתי לשלוח מחשבות נכונות לא הצלחתי להתמקד. גם לא יכולתי לעשות את התרגילים בעקביות.

בני וכלתי, במקום לעזור, רק התקשרו, או שהגיעו ומיהרו ללכת. לא טיפחתי את הדיבור שלי והתחלתי להתלונן כשדיברתי עם בני בטלפון. אמרתי בכעס שהוא רק רוצה להרוויח כלכלית מאיתנו, אבל אינו מציע עזרה בזמן מצוקה וניתקתי את השיחה. שכחתי לגמרי שאני מתרגלת וחשבתי רק על עצמי.

כשהתרעומת עלתה בי נעשיתי חולה פיזית, מסוחררת, חלשה ולא מסובלת לעמוד. בעלי שישב בקרבת מקום, גער בי: "את טוענת שאת מתרגלת אבל אינך מסוגלת לסבול טיפת סבל". כששמעתי זאת כעסתי עוד יותר וחשבתי: "הוא יושב לו שם מול המאוורר, אבל צועק ומקלל אותי". הייתי קרובה להתפוצץ אבל עצרתי בי והתאפקתי. אם הוא לא היה יוצר את הסביבה הזו בשבילי, איך הייתי יכולה לשפר את השין-שינג שלי? האין זו הזדמנות להשתפר? הודיתי לו על שנתן לי את ההזדמנות להגדיל את הגונג (אנרגיית הטיפוח) שלי. הוא צחק. לאחר מכן התיישבתי לשלוח מחשבות נכונות.

הבנתי גם שהכוחות הישנים משתמשים במשפחה שלי כדי להפריע לי בתרגול ולפגוע ביכולת שלי לעשות את שלושת הדברים היטב. שלחתי מחשבה חזקה מאוד: "לעולם לא אתן לכוחות הישנים להפריע לי לסייע למאסטר לתקן את הפא; אם תהיינה לי החסרות אני אתקן את עצמי. לא אתן לכוחות הישנים להתערב ולהפריע".

הסתכלתי פנימה בקפידה ותהיתי מדוע בעיות כה רבות פקדו את משפחתי לאחרונה. גיליתי החזקות רבות להתפארות, לקנאה, למנטליות של מאבק, פחד מקושי, רגשנות, אינטרסים חומריים, רצון לנוחות, לתאווה ולאוכל טוב, וגם חוסר אמונה מספיק איתנה במאסטר ובפא.

כמו כן רדפתי אחר תועלת מהדאפא, לא רציתי לשמוע מילים רעות והתרשלתי בהבהרת האמת. אני רוצה לסלק בזו אחר זו את האובססיות המטונפות האלה שחוסמות את ההתקדמות שלי להגיע לסטנדרטים של הפא. כרעתי ברך מול תמונת המאסטר והבטחתי לו שאלך בנתיב שהוא תכנן עבורי, אטפח יותר במרץ ואחזור לביתי האמיתי.

כתוצאה משיפור ההבנה שלי בפא, הסביבה המשפחתית שלי משתפרת. בעלי הפסיק לקלל אותי ובני וכלתי הביאו לנו ארוחות ועזרו לנו נקות את הבית. יש לי גם יותר זמן ללמוד את הפא, לעשות את התרגילים ולהבהיר את האמת לאחרים.