קראו עכשיו

(Minghui.org) במשך שנים שמעתי על המתרגל הוותיק ג'יה, שסיפרו עליו שהוא הרבה פעמים מנומנם בזמן לימוד פא. היות שנתקלתי בו רק לעתים רחוקות לא הקדשתי לכך תשומת לב. באוגוסט 2021 פגשתי אותו בלימוד פא בקבוצה קטנה.

נדהמתי ממצבו של ג'יה. נראה שההכרה העיקרית שלו אינה בשליטה. הדיבור שלו היה עילג וקשה להבנה. כשקראנו את הפא הוא לרוב איבד את מקומו כשהגיע תורו. כשאחרים קראו, הוא נמנם. הוא אפילו הפיל את הספר "ג'ואן פאלון" כמה פעמים. נאמר לי שהוא לא יכול לקרוא את הפא לבד בביתו ושהוא נזקק לעוד מישהו לקרוא איתו יחד. הרגשתי שהוא מושפע קשות מהפרעות מממדים אחרים.

קבוצת המתרגלים שלנו לא ויתרה עליו. שוחחנו איתו אין ספור שעות, בתקווה שהוא יגלה את שורש הבעיות שלו. אמרנו לו שהמצב הנוכחי שלו יכול להביא לתוצאות חמורות. שלחנו מחשבות נכונות לנקות את ההפרעה. בעזרת המאמץ של כולם, כולל של ג'יה עצמו, הוא נעשה הרבה יותר בהיר מחשבה.

אך עדיין הרגשנו שהיכולת שלנו לשנות את מצבו של ג'יה אינה מספקת. במשך שנים רבות הוא קרא את כתבי הפא עם מתרגל מבוגר נוסף. הם לא שיתפו הבנות מהפא ולא הסתכלו פנימה כשהם נתקלו בקשיים. ההשתפרות שלו הייתה איטית, והאיכות של לימוד הפא שלו לא הייתה יציבה.

מתרגל מבוגר אחר בקבוצת הלימוד שלנו התעצבן מהשינויים האיטיים בג'יה , והוא אף נזף בו כשהסתכל בטלפון הנייד שלו בזמן לימוד. הזכרתי למתרגלים עמיתים בקבוצת הלימוד שלנו להסתכל פנימה ולחפש את הבעיות שלנו עצמנו. אנחנו לא צריכים להתמקד בטיפוח של ג'יה. אם ניעשה חסרי סבלנות ונכעס עליו אז איננו מתנהגים כמו מטפחים. גם הזכרתי לעצמי לא לפתח החזקה למצב שלו.

לאחר שכולם התחילו להסתכל פנימה כדי לחפש את ההחזקות שלהם, זה נגע מאוד לליבו של ג'יה. הוא הביע חרטה והודה למאסטר על ששלח אותו לקבוצה הזאת. אחר כך הוא חש אשמה בכל פעם שהתחשק לו לשחק בטלפון הנייד שלו. הוא לא רצה לאכזב מתרגלים עמיתים. בהדרגה הוא הניח את הטלפון הנייד שלו בצד. לאחרונה הוא הפסיק לקרוא רומנים ופוסטים ב-WeChat. הוא עדיין עורך קניות און ליין. לימוד הפא שלו השתפר והוא פחות ישנוני במהלך לימוד הפא.

לפני יומיים בזמן לימוד הפא שלנו בערב, ג'יה התחיל לנמנם שוב. נעצתי בו מבט לרגע. אך לפתע נזכרתי מה המאסטר אמר על הסתכלות פנימה. המבט החודר שלי בג'יה חשף את ההחזקות שלי. הייתי חסר סבלנות ובזתי לו.

כשהוא קרא את הפא בצורה לא נכונה, מתרגל אחר מיד הצביע על השגיאה שלו בגישה מתנשאת. חשבתי: "כולם מנסים לעזור לג'יה לחזק את ההכרה העיקרית שלו, אך איך אני יכול להיות בטוח שההכרה העיקרית שלי היא בשליטה כשאני קורא את הפא, אף שאינני מנמנם? רגע, אני לא מצליח לזכור את הפסקה האחרונה שהרגע קראנו. אולי למתרגלים אחרים יש גם כן בעיות דומות. לא פלא שמצבו של ג'יה אינו משתפר. מצבו משקף את כלל הטיפוח שלנו כקבוצה. האם התנהגותו אינה השתקפות שלנו עצמנו?

מיד נעשיתי עירני. אני לא צריך להסתכל תמיד על אחרים. אני צריך לשנות את השקפתי ולהשתמש במחשבה הנכונה שלי לעזור לג'יה. בקשתי מהמאסטר להגיע לאני האמיתי של ג'יה ולעזור לו לקחת אחריות על עצמו, ולסלק את ההפרעה שמאחוריו. תוך דקה בלבד ראיתי שינוי גדול בג'יה. הוא נעשה אנרגטי מאוד, והקריאה שלו הייתה חלקה. הוא הפסיק לנמנם בזמן לימוד הפא.

אחרי שהתחלתי להסתכל פנימה מבלי לומר דבר, הרגשתי באופן ברור את השינוי בג'יה. מאחורי התופעה הפשוטה הזאת, למדתי עיקרון של דאפא ברמה עמוקה יותר שלא הכרתי קודם לכן.