קראו עכשיו

(Minghui.org) פקחי בטיחות-אש ערכו לאחרונה סיורים באזור שלי. לפני כמה ימים הייתי בחנות מקומית לרגל עסקים ונתקלתי בכמה אנשים שנראו כמו עובדי ממשלה או אנשי "ביטחון הציבור". לא היה לי מושג למה הם שם, אבל אפילו רק לראות אותם עורר בי תחושת תיעוב.

מיד אחרי שחזרתי למשרד הם נכנסו לבניין שלנו. האחראי אמר שהם עושים בדיקת בטיחות אש ושאל אם אנחנו משתמשים במיכלים של גז בישול. התשובה שאחד מעמיתיי נתן לא סיפקה את הצוות, אז הם ערכו חיפוש במקום ומצאו שני מיכלים כאלה בחדר האוכל של החברה.

הם רצו להחרים את המיכלים. העמית שלי התקשר לבוס שלנו, שאמר לו לשתף פעולה כי המיכלים לא שווים הרבה. אז הפקחים לקחו את המיכלים והמשיכו לחנויות אחרות.

זה ממש הטריד אותי. הייתה להם זכות לערוך בדיקת בטיחות אש, אבל לא הייתה להם שום זכות לקחת רכוש של מישהו אחר. אם הייתה פִּרצה בכללי הבטיחות, היה צריך לפחות לתת לבוס שלי הזדמנות להשיב. במקום זה הם לקחו את החוק לידיהם וכלל לא היו שונים משודדים.

ראשי היה עמוס ברעיונות איך הייתי מתמודד עם הבריונים האלה אם הייתי הבוס: הייתי מגיש תלונה נגדם או אפילו מכה אותם אם היה צורך. לא נרגעתי אפילו כשלמדתי את הפא או כשעשיתי את התרגילים.

לקח לי יומיים לנקות את המהומה שבראשי, אבל היא חזרה במהרה כשהבחנתי יומיים לאחר מכן באנשים האלה נכנסים לחנויות שלידנו. כשביקרתי אחר הצהריים בחנות אחרת, ראיתי מישהו משתמש במיכל גז ביתי והזהרתי אותו שיסתיר את זה כי הפקחים מסתובבים באזור.

לאחר שלמדתי את הפא בלילה, מחשבתי נעשתה הרבה יותר רגועה. היה לי זמן להרהר בעניין, ואינסטינקטיבית ידעתי שלמתרגל שום דבר לא קורה במקרה. חייב להיות משהו שעליי להתעורר אליו. זה חשף לי כמה דברים לגבי עצמי.

לאמוד דברים מנקודת מבט של מתרגל

-הייתי חומרני. נלכדתי לתוך זה על אף שזה לא היה הרכוש שלי. חוץ מזה הבוס שלי מיד קנה תנור אינדוקציה לקנטינה, כך שזה לא הפריע לארוחות שלנו. מה שהפריע לי הייתה העובדה שמיכל פרופאן עולה בערך 300 יואן (62$). 

-לא צלחתי להתייחס לעניין מנקודת מבט של מתרגל. מה שנראה צודק או מוטעה מנקודת מבט של אדם רגיל, אינו אותו הדבר עבור מתרגל. יחסים קארמתיים בין אנשים הם מורכבים וייתכן שנמשכו שנים רבות.

 -חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון כשהזהרתי בעל חנות אחרת לגבי ביקורת בטיחות-האש. אך מה שלא יכולתי לדעת זה אם הוא צריך לשלם חוב כלשהו, ושאולי כמה מאות היואן שהוא יפסיד תהיה הדרך הטובה ביותר לאזן זאת. אני חושש שאולי התערבתי בסידורים קארמתיים ושייתכן והחוב יצטרך להיות משולם בדרך אחרת בעתיד. 

-שקעתי ברגשות אנושיים. תגובתי הראשונה – לתעב את הפקחים – אינה הולמת מתרגל. כלפי     אנשים רגילים מעניין אותנו רק איך אנחנו יכולים להציל אותם, ללא קשר להתנהגותם. 

דברים שקורים בחברה של האנשים הרגילים הם תוצאה של יחסים קארמתיים ואין עלינו להתערב. בספינה הטובעת זה לא רלוונטי מי צודק או טועה– המשימה שלנו היא לעזור לאנשים להבין שמצבם מסוכן ושעליהם לקפוץ מהספינה למקום מבטחים. 

-הייתי תחרותי. תחרותיות אינה רק תחרות לשם ניצחון או לנצח משהו, היא יכולה גם להתבטא בהרבה דרכים אחרות. רציתי להוכיח שאני צודק ושהם טועים. אפילו חשבתי להשתמש בכוח פיזי, כמה מוטעה מצדי, כי למחשבות שאנחנו יוצרים בראשנו יש אנרגיה. מזל שעם העין השמימית הסגורה שלי נמנע ממני לייצר קארמה נוספת לעצמי.

בסופו של דבר, לא פעלתי על פי מה שהמאסטר מלמד:

"מביט אך איננו רואה –

לא באשליה, לא מבולבל". ("בתוך הטאו", מ"הונג יין")

עד התקרית הזאת תמיד חשבתי שהטיפוח שלי מתקדם בסדר גמור, אך אף שמה שקרה לא היה קשור אליי כלל, נחשפו בו רבות מההחזקות שלי. חברת האנשים הרגילים אכן מספקת לנו סביבת טיפוח נהדרת וזה באמת תלוי בנו להשתמש בה לטובה.