קראו עכשיו

 (Minghui.org) בשנה שעברה מתרגל מקומי התחיל להעריץ מישהו ואז הפיץ לאחרים אתר אינטרנט המוקדש לאדם הזה. מאוחר יותר המתרגל המקומי נתקל באתגרים משמעותיים בפרויקט שעבד בו. הוא הבין שעשה טעות גדולה כשהפיץ את האתר והיה כאוב ומבולבל. הוא קרא מה שהמאסטר לימד אותנו לגבי זה והייתה לו הבנה טובה יותר בעניין הזה. הוא מסכם את זה להלן:

היו זהירים לגבי מישהו הטוען שהגיע לרמה גבוהה בטיפוח

האתר המוזכר לעיל קידם מאוד את האיש ומיקם אותו מעל מטפחים אחרים. נאמרו בו דברים כמו: "הוא אחד משלושת התלמידים המוכשרים ביותר של המאסטר", או "המאסטר בוטח רק בו להוביל את השינויים בעולם כי אחרים לא יכולים לעשות זאת".

כל אחד, לא משנה כמה גבוהה רמתו, הוא רק חלקיק שנוצר על ידי הפא חסר-הגבולות. אלו שבאמת טיפחו את עצמם היטב הם צנועים ועושים דברים בשקט בלי להתרברב. אז מי הם האנשים האלו שלא חוסכים במאמצים לקדם את עצמם ואף משווים את עצמם למאסטר? אני מאמין שהם נשלטים על ידי הגורמים הישנים כדי ליצור הפרעות.

להימנע מקריאת ספרים של הבנות אישיות או קידומם

מעריציו של אדם זה ערכו מספר ספרים מנאומיו. הם הדגישו שאלה "אינם שיתופים רגילים ולא כל אחד יכול לקרוא אותם". הם קידמו את זה בתירוץ של "לתת לעוד אנשים להפיק תועלת מזה".

מאסטר הצביע כבר בתחילת 1997 על כך שלחלוטין אין לעשות זאת:

"מעתה ואילך אין על אף אחד להקליט באודיו או בווידאו את הנאומים של האחראים או של התלמידים בכל האזורים, יתר על כן אין לערוך טקסט המיועד להפצה לשם קריאה. זאת לא בעיה של אדם מסוים ואינני מבקר מישהו מסוים, אלא מתקן ומישר את הדאפא. זיכרו, שחוץ מלימוד הפא והוועידות להחלפת התנסויות והפעילויות הנערכות על-ידי מרכזים עיקריים בכל האזורים עם אישור מאגודת המחקר, כל דבר שמופץ בדאפא שאינו שייך לדאפא הוא ערעור הדאפא." ("יסודות להתקדמות במרץ", "זכרו תמיד")

אלו שלמדו את הפא יבינו מיד שתלמיד דאפא אמיתי לא יעשה דבר כזה.

לא ללמוד ממישהו, אלא מהפא

יש מתרגלים שיש להם אובססיה לְמה שהאדם הזה אמר והם מעריצים אותו כ"מאסטר שני". הם יכולים לזכור דברים רבים שאמר, במקום לזכור את הפא. זאת הפרעה חמורה לטיפוח שלהם.

נכון להיום, המאסטר פרסם 51 ספרים והרבה מאמרים קצרים. כל אלו הם עבורנו לטפח את עצמנו. כמה מהפא אנחנו זוכרים ומבינים? וכמה טוב ביססנו את פעולותינו בהתאם למה שהמאסטר לימד?

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון כרך 2", במאמר "לקחים מהבודהיזם" (תרגום זמני, לא רשמי):

"אז המילים שלהם, כשבודהיסטים מאמצים אותן, מובילות אנשים למסגרת התודעה של הנזיר ותוחמות אותם שם. נראה שהם עשו משהו טוב, כי על פני השטח הם עודדו אנשים בלימוד הבודהיזם, אבל האם הם לא בעצם ערערו את פא הבודהא? לערעור פא הבודהא יש צורות רבות. כמה מאלה שחיבלו בפא מהללים אותו, ובה בעת מערערים אותו. נזק שכזה הוא הקשה ביותר לאיתור ולהבחנה, והוא המזיק ביותר".

הזמן וההזדמנות לתרגל טיפוח בדאפא מוגבל. המאסטר סידר שיטת טיפוח לטהר את גופנו, לחשל את הרצון ולשפר את טבע הלב. כל צעד הוא קריטי. כל טעות עלולה להפריע לסידורים של העתיד. רק כשנלך ביציבות על פי הוראת המאסטר, נוכל ללכת היטב בנתיב. איך אנחנו יכולים לרדוף אחר צורת הפרעה כזאת? זה כבר קשה מספיק לטפח בשעה שמצילים את אנשי העולם. אם מישהו גורם הפרעה לטיפוח של מתרגלים אחרים ולהצלת אנשים, כמה קארמה הוא יביא על עצמו? ברגעים קריטיים, הקארמה הזאת עלולה לחסום אותו מלהתקדם או לגרום לו להיכשל בטיפוח.

מדוע נופלים למלכודות האלו?

יש דרכים רבות להפריע לפא, וזו לא הפעם הראשונה שמישהו גורם להפרעה תחת התירוץ של "שיתוף עם מתרגלים אחרים". המתרגלים האלו שנפלו לזה לא רק פוגעים באחרים אלא גם בעצמם. כשהם מבינים את הטעות, הם מתחרטים על כך מעומק הלב, אך מה הסיבה שהם לא התעוררו לזה קודם?

לדעתי, הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא חוסר בלימוד פא יציב. הם אולי קוראים הרבה את הפא, אך האם לקרוא את הפא הוא ענין פורמלי, האם הם לקחו את הפא אל לבם? אם הפא אינו נשאר במחשבה, יחסרו ההבחנה והחוכמה לזהות מיד את העניין.

בעיה נוספת היא סקרנות וחיפוש אחר ידע חדש. כשהם לומדים "משהו חדש וברמה גבוהה", מן הסתם הם יפתחו קורת רוח ומנטליות של התפארות. זה לכשעצמו יכול בקלות להיות מנוצל על ידי גורמים רעים. לא משנה כמה יותר הם יודעים, זה עדיין כמו לתרגל צ'יגונג ברמה של צ'י. זו אינה אנרגיה ברמה גבוהה. זה לא שככל שנדע יותר כך טוב יותר. אין קיצורי דרך בטיפוח. ההשתפרות היא באמצעות לימוד יציב של הפא וטיפוח יציב.

הסיבה השלישית היא שאלו המטפחים ב"רמה גבוהה של הארה הדרגתית" יכולים בקלות לפתח הפרעה מהמחשבה של האדם עצמו ולראות מראות שקריים אם מחשבתם סוטה אפילו קצת. ברגע שמראות שקריים מתחילים להופיע, קשה להם מאוד להתגבר על זה. לא משנה כמה גבוהה הרמה של הראייה השמיימית שהם חושבים שיש להם, מה שהם רואים עדיין אינו כולו אמת. אין עלינו להלל אותם אלא לטפל במצב ברציונליות כדי למנוע מהם לסטות עוד.

לבסוף, עלינו להיות ברורים לגבי היחסים ההולמים בינינו לבין הפא. כל דבר וכל החיים שביקום נוצרו על ידי הפא. הם זעירים בהשוואה לפא. כשלמישהו יש יכולות מיוחדות זה רק הודות לכך שהפא נתן לו אותן. המאסטר עוזר לנו להיעשות למי שאנחנו, ואין לנו היכולת להשיג דבר ללא הדאפא.