(Minghui.org) ג'אנג יינג היה המזכיר הראשי של הקיסר קאנג-שי בזמן שושלת צ'ינג. משפחתו התגוררה בטונג-צ'נג, בפרובינציית אן-הווי. בזמן ששיפצו את ביתם היה להם ויכוח עם השכנים – משפחת וו – על מיקום החומה. הם כתבו לג'אנג יינג בבייג'ינג וביקשו את תמיכתו. ג'אנג יינג השיב בשיר: "אם שולחים מכתב ממרחק של אלף מייל רק בשביל חומה, האם זה משנה אם תוותרו על 3 רגל? "החומה הגדולה" עומדת עדיין על תילה, אבל איפה הקיסר צ'ין שי הואנג?"
כאשר בני המשפחה קיבלו את התשובה, הם החליטו להזיז את החומה שלהם ב-3 רגל (כמטר אחד) אחורה. כשהשכנים ראו זאת, גם הם הזיזו את החומה שלהם ב-3 רגל אחורה. זה יצר פער של 6 רגל (כ-2 מטרים) בין שני הבתים, ומכאן השם "סמטת ששת הרגל". כאשר נודע לקיסר קאנג-שי על כך, הוא הורה לבנות קשת כדי להנציח את הענווה של שתי המשפחות.
כשהתחתנתי עם בעלי, חמי וחמותי הבטיחו לבנות לי שלושה בתים גדולים עם רעפים. אבל הם לא עשו זאת. לא לקחתי את זה ללב. החלטתי לבנות בית וקניתי את החומרים. אבל כשהחלה הבנייה, חמי וחמותי סירבו לאפשר לי לבנות את הבית ובמקום זאת בנו סככה גדולה כדרך להרוויח כסף. הפעם כעסתי – כל כך התעצבנתי שהתפתחה אצלי מחלת קיבה. כל גופי סבל מכאבים. אף שזו לא הייתה מחלה קשה, בית החולים לא הצליח לטפל בה. פניתי לטיפול רפואי בכל מקום, אבל שום דבר לא עזר.
אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, הבנתי כיצד עליי להתנהל ובריאותי השתפרה. אבל הצרות בחיים נמשכו בזו אחר זו.
בעלות על שלושה בתים
הייתה חנות קטנה בכפר שכל הזמן הפסידה כסף ועמדה למכירה. היות שחמי וחמותי סירבו לאפשר לנו לבנות בית, לא היה לנו מקום לגור בו. רציתי לקנות את החנות כדי לגור בה וגם כדי להרוויח כסף. אחי לא הסכים. באותו זמן אף אחד לא מכר גלידה בכפר. אמרתי לאחי: "אם אקנה 50 סטים של צלחות וקערות וגם מקפיא, אוכל להפעיל עסק של השכרת כלי הגשה לחתונות, ואמכור גלידה. אנחנו ללא ספק נרוויח כסף".
קניתי את החנות הקטנה. לידה היו שני בתים, באחד גרנו, ובשני מכרנו סחורות. אחי מצא מישהו שיעזור לי לבנות בית נוסף לידם. בבית היו חלונות מהרצפה ועד התקרה וכל החדר היה מלא באור שמש.
מאחר שלא פחדתי לעבוד קשה, החנות שהפסידה כסף כל הזמן הפכה לרווחית תחת ניהולי.
השכנים בונים בית במרחק מטר אחד מביתי
שכניי, משפחת לי, רצו לבנות בית. הם בנו את היסודות במרחק מטר אחד בלבד מביתי. כשהבניין יושלם, החלונות בכל שלושת נכסיי ייחסמו לחלוטין על ידי ביתם. זה היה דבר גדול בכפר שלנו. גיסי זעם: "איך אנחנו יכולים לאפשר את זה? לא רק שזה יחסום את האור, זה לא טוב לפנג-שווי שלנו. זה יחסום את העושר שלנו".
הוא ניגש למשפחת לי וסירב לאפשר להם לבנות את ביתם. הוא אפילו הגיש תלונה לקומונה העממית. הקומונה שלחה מישהו למשפחת לי ואסרה עליהם לבנות את ביתם. בתם וחתנם באו אליי ואמרו: "בבקשה תנו לנו לבנות את הבית, הוא כבר תוכנן".
האנשים בכפרים מייחסים חשיבות רבה לפנג-שווי, אך השכנים שלי התעלמו לחלוטין מהנושא של חסימת חלונות הבית שלי. מה לעשות?
יש פתגם האומר: "קל יותר לפתור איבה מאשר ליצור אותה". חשבתי: "המאסטר ביקש מאיתנו להיות טובים יותר מאנשים רגילים. אני כאן בעולם הזה רק לזמן קצר. זה לא אמור להטריד אותי. אם אעצור בעדם לבנות את הבית, כל המשפחה תשנא אותנו. המאסטר מלמד אותנו להיות נדיבי לב וסובלניים. הם לא חשבו על המשפחה שלנו, אבל אני חייבת לחשוב עליהם. זוהי שאלה של איך אני מנהלת את עצמי".
אמרתי לגיסי: "אינני יכולה למנוע מהם לבנות את הבית. אם אעשה זאת, אני מתרגלת דאפא לשווא". הוא הלך בכעס.
בית משפחת לי נבנה, והוא אכן חסם את החלונות של שלושה מהנכסים שלי – במיוחד את החלון הגדול מהתקרה עד הרצפה. כעת כל אור השמש נחסם. לא הייתה לי ברירה אלא לנסות להוציא אור מחלון קטן ששימש לזרימת אוויר.
משבר הבאר
כדי להוסיף חטא על פשע, משפחת לי התרעמה על גיסי משום שהגיש תלונה לקומונה העממית. הם קברו את הבאר שלנו כשבנו את ביתם.
איך נוכל לחיות בלי מים? שכנעתי מישהו לפתוח באר נוספת ליד זו המקורית. אבל משפחת לי שכנעה פקידים ממנהל הכבישים לאסור עלינו לחפור באר.
מזכיר המפלגה של הכפר עצר בעדם כשנודע לו על העניין ואמר: "אתם מאפשרים בכלל לאנשים לחיות? בלי באר, איך הם אמורים להשיג מים?"
הבאר הייתה בעומק של 25 מטרים בלבד. הפסקתי לחפור עקב התנגדויותיה של משפחת לי. משפחתי זעמה: "כדי להגיע לגובה מי התהום, הבאר צריכה להיות בעומק של לפחות 40 מטרים. איך יוכלו להיות מים כשהיא בעומק של 25 מטרים בלבד?"
אבל לילה אחד קרה נס: מים יצאו מהבאר. לא רק זאת, אלא שהמים זרמו ללא הפסקה. הבאר של משפחת לי התייבשה והם נאלצו לנסוע מרחק מה כדי להשיג מים. הצעתי להם לקחת מים מהבית שלי אבל הם התביישו מדי.
לאחר זמן ארוך, הם ראו כמה טוב התייחסתי למשפחתם, והם הגיעו לבאר החדשה בשטח שלי כדי לקחת מים.
גברת לי שברה את רגלה
גברת לי נפלה ושברה את רגלה. בתה וחתנה גרו רחוק ולא יכלו לטפל בה. כשנודע לי על התאונה, הבאתי לה לעתים קרובות אוכל. כשראיתי שהיא לא מסוגלת להתקלח, רחצתי את רגליה.
בתה התרגשה מאוד והודתה לי. אמרתי לה: "זה מפני שאני מתרגלת דאפא שאני מסוגלת לעשות זאת. את לא צריכה להודות לי; תודי למאסטר שלי. הוא לימד אותי לנהוג כך". היא בכתה ואמרה: "אני מודה למאסטר ואני מודה לך. פאלון דאפא הוא נהדר". היא חזרה על כך מספר פעמים. גברת לי אמרה לכל מי שפגשה: "ג'אנג ליאן היא אדם כה טוב". הם גם פרשו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס).
כשנודע לאנשים בכפר על העניין הם שיבחו את הסטנדרט המוסרי הגבוה של המתרגלים והסכימו שפאלון דאפא הוא טוב. אחד אמר: "בימי קדם, הייתה 'סמטת ששת הרגל'. כיום יש את 'הקיר במרחק מטר אחד'. רק לאלה שמתרגלים פאלון גונג יש סטנדרט מוסרי כה גבוה. רק לפאלון דאפא יש אנשים כל כך טובים".
התייחסתי בטוב לב למאהבת של בעלי
נרדפתי על ידי הרשויות משום שסירבתי לוותר על אמונתי. במהלך מעצרי הבלתי חוקי, בעלי ניהל רומן. כשחזרתי הביתה, אנשים רבים סיפרו לי על כך. בהתחלה הייתי שבורת לב. אם אמשיך להרגיש כך, האם המשפחה שלנו לא תתפרק? איך אוכל להציל את האנשים האלה? אני ישות שחושלה על ידי הדאפא; אני כאן כדי לעזור למאסטר לתקן את הפא ולעזור לו להציל אנשים. אם אמשיך לנטור טינה על דבר קטן כזה, לא אהיה מסוגלת להגשים את האחריות שלי.
המשכתי להזכיר לעצמי לסלק את הקנאה, את הטינה ולגלות חמלה. סלחתי לבעלי ולמאהבת שלו. פתרתי את הטינות והתרעומות וטיפלתי בכנות ובטוב לב באישה הזאת. מכיוון שמשפחתה הייתה ענייה, הבאתי לה לעתים קרובות אוכל וצרכים יומיומיים.
בני היה בעל מספרה מצליחה. הלקוחות היו אנשים עשירים והם נהגו תמיד לתת לו מתנות כשראו את אופיו הטוב. לעתים קרובות נתתי לה את הפירות שבני הביא הביתה. לקוחותיו של בני היו נותנים לו דברי קוסמטיקה יקרים מקוריאה, ואני נתתי לה אותם. נתתי לה אפילו אוכל מהבית. היא הודתה לי: "האוכל שהכנת טעים". בהדרגה, היא התרגשה מהמחוות האדיבות שלי. הסביבה בבית השתפרה.
לא רק שפתרתי את העניין הזה, אלא שהיא דיברה בשבח הדאפא. פעם אחת היא הלכה לסדר את שיערה ושמעה מישהו אומר דברים רעים על פאלון דאפא. היא קמה ואמרה: "אם אמת-חמלה-סובלנות זה כת, האם יש בכלל משהו ישר? מה דעתך? אם כולם ילמדו אמת-חמלה-סובלנות, האם תהיה שחיתות?" איש לא אמר מילה, ואדם אחד אפילו סימן לה עם אגודל למעלה לעידוד.
כשסיפרתי לאנשים כמה פאלון דאפא טוב, היא הייתה מבקשת מהם לפרוש מהמק"ס. פעם אחת היא אמרה לשוטר באזור שלנו: "אינך יכול לעשות משהו טוב? מה לא בסדר עם אמת-חמלה-סובלנות? ליאן-הואה סבלה פעם ממחלות, אבל היא החלימה בזכות תרגול פאלון דאפא". השוטר התחיל להתייחס למתרגלים ממש טוב, ואחר כך הוא הועבר. כשהוא חזר לכפר, הוא הגיע לביתי ואמר: "עצרו אותך כשכבר לא הייתי אחראי על האזור הזה. אם הייתי כאן, לא היית נעצרת".
להתייחס לבעלי בטוב לב
מאחר שבעלי עבר טראומה כשנרדפתי על ידי המק"ס, הוא ניסה למנוע ממני לדבר עם אנשים על פאלון דאפא. בריאותו התדרדרה והוא לא היה מסוגל לעבוד אף שהיה רק בן 60. הוא קיבל זריקות ועבר סריקות CT, אך הרופאים לא הצליחו למצוא מהי הבעיה שלו. הוא פשוט לא הרגיש טוב ושכב במיטה כל היום, מרגיש חולה. אחותי, שהיא בודהיסטית, אמרה לו: "אחותי כאן כדי לעזור לאנשים. אתה לא יכול לעצור בעדה. זה לא טוב בשבילך".
בני, שמסכים עם עקרונות הדאפא, אמר לבעלי ברצינות: "אבא, אתה לא יכול להתנגד לדאפא, או שלא יהיה לך עתיד. דאפא הוא פא הבודהא. אם אתה רוצה למנוע מאימא שלי להציל אנשים, אוכל לבנות לך בית לגור בו במקום אחר כדי שאימא תוכל לתרגל בחופשיות".
יום אחד, עשיתי את התרגילים בחדר אחר. האורות בבית הבהבו וכבו לפתע. לא שמתי לב והמשכתי לעשות את התרגילים. אבל מוסיקת התרגילים נעצרה לפתע. ניגשתי לחדר השינה וראיתי שליבו של בעלי כמעט הפסיק לפעום. לא היה לו הכוח לקרוא לי. הוא אמר: "מהר, תביאי לי את התרופות שלי".
אמרתי: "אתה לא מבין מה קרה? אמרת משהו רע על הדאפא. אתה צריך לדקלם במהירות: 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'. אני אדקלם איתך". הוא הבין ודקלם איתי. 20 דקות לאחר מכן הוא היה בסדר ולא לקח אף תרופה. הוא חווה כמה יוצא דופן הוא הדאפא.
שכנעתי את בעלי לכתוב הצהרה חגיגית שבה הצהיר שמה שעשה בעבר היה מוטעה. לאחר שכתב את ההצהרה, הוא החלים מיד. לא רק שבריאותו השתפרה, הוא אפילו היה מסוגל לדאוג לשכן שהיה בשנות ה-80 לחייו.
מישהו שאל את בעלי: "איך זה שאשתך נראית כל כך צעירה? מה הסיבה שהיא כל כך בריאה?" הוא אמר: "היא מתרגלת דאפא ולא לקחה כדור אחד כבר יותר משני עשורים". מישהו שאל אותו: "אתה מתנגד לכך שהיא מתרגלת דאפא?" הוא ענה: "בהתחלה קצת פחדתי. עכשיו, לא רק שאני לא מתנגד, אני אפילו מעודד אותה". כשאני מספרת לאנשים כמה הדאפא טוב, הוא אומר שהוא מסכים, ומבקש מהם לפרוש מהמק"ס.
יום אחד הגיעה המשטרה לפשוט על הבית שלי. לא הייתי שם. בעלי אמר להם: "אני מתרגל פאלון דאפא. כל הדברים האלה שייכים לי, אין להם שום קשר לאשתי. תעצרו אותי במקומה". השוטרים לקחו אותו משם וכלאו אותו. כשהם ערכו לו בדיקה גופנית, התגלה שיש לו מחלת לב. הם אפילו נתנו לו עירוי של שתי שקיות נוזל דרך הווריד לפני ששחררו אותו.
בעלי בורך כיוון שעבר מחוסר הבנה להבנה שפאלון דאפא הוא טוב, ואף בחר הגן על מתרגלים הוא נעשה צעיר יותר. כשהיה בן 60, הוא נראה כאילו היה בן 70; עכשיו הוא בן 70, אבל נראה בן 60. פניו ורודות והוא מלא אנרגיה.
בני מתייחס לאביו טוב מאוד ושולח לו מעדנים ודברים שימושיים. הוא אפילו לוקח אותו לחופשות. בוקר אחד בזמן שרכבתי על אופניים לעבודה, בעלי נפגע מאחור על ידי מכונית. הוא הועף למרחק מסוים אך לא נפצע. המאסטר הגן על בעלי.
ניסים
לבת של משפחת ג'אנג לא היו ילדים על אף שהיו נשואים במשך 11 שנים. גם כלתה של משפחת לי לא ילדה ילד לאחר שבע שנות נישואין. במשך שנים רבות שתיהן חיפשו עזרה רפואית אך דבר לא עזר. לעתים קרובות אמרתי להן: "אם תאמרו בכנות 'פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב', הדאפא ייתן לכן ברכות ויהיו לכן ילדים". הן האמינו לי, ושתיהן נכנסו להריון. שתי המשפחות היו נרגשות.
חודש לאחר שבתה של משפחת ג'אנג נכנסה להריון, אם המשפחה התנגשה במכונית בזמן שרכבה על אופנוע. היא איבדה את הכרתה ונשלחה ישירות לחדר המיון. כשבתה שמעה על התאונה, היא מיהרה לבית החולים כשהיא לבושה בפיג'מה בלבד. הרופא אמר לה: "אמך לא תשרוד. יש לה דימום במוח ואי אפשר להציל אותה. התכונני במהירות להלוויה שלה".
הבת אמרה: "אם היא תמות, איך אוכל לחיות? רק המאסטר של הדאפא יכול להציל אותה". היא דקלמה בכנות בקול רם: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב! מאסטר, אנא הצל את אמי". היא דקלמה את המשפט שוב ושוב.
שעה חלפה, והיא המשיכה לדקלם את המשפט בקול רם ולקוד קידה שוב ושוב. אנשים רבים התאספו ליד יחידת הטיפול הנמרץ כשהם צופים בה. היא לא שמה לב ופשוט התעלמה מהם. היא האמינה בכנות שרק המאסטר יכול להציל את אמה.
קרובי משפחה שמיהרו לבית החולים ניסו להפסיק אותה מהקידה הממושכת, כיוון שהייתה בהריון. יותר משעה חלפה. פתאום קרה נס: האם אכן חזרה להכרה. אפילו הרופאים אמרו שזה היה לחלוטין בלתי ייאמן.
האם חזרה הביתה, אבל נכנסה לדיכאון קל. ביקשתי ממנה להאזין למוסיקת דאפא וסיפרתי לה סיפורים על איך אנשים זכו לתועלת מתרגול דאפא. היא אמרה לי: "אני אוהבת לשמוע מה שאת אומרת לי. זה גורם לי להרגיש טוב יותר". בהדרגה היא החלה להרגיש טוב יותר.
תוך שלושה חודשים בלבד גברת ג'אנג התאוששה לחלוטין מהתאונה ויכלה שוב לנגן בחצוצרה הקטנה עבור הכפר. בתה ילדה בן בריא ויפהפה. זו הייתה שמחה כפולה למשפחה.
כלתה של משפחת לי ילדה גם היא בת מקסימה וכל המשפחה שמחה.
החנות שלי הפכה ל"מרכז פרישה מהמק"ס" בכפר
תושבי הכפר אוהבים לבוא לחנות הקטנה שלי בין אם כדי לקנות דברים, או סתם כדי להיפגש אחד עם השני. כל השנים האלה סיפרתי לכולם בכפר, צעירים ומבוגרים, כמה טוב הוא פאלון דאפא. כולם פרשו מהמק"ס.
אני נותנת לאנשים תליונים עם מסרים לגבי הדאפא. לאחר שהם מתוודעים לאמת, הם שמחים לקבל אותם. הם נושאים איתם את התליון ואפילו מדקלמים בשקט: "פאלון דאפא הוא טוב" תוך כדי רכיבה על האופנוע שלהם. אני גם מדברת על הרדיפה עם כפריים רבים שבאים לחנות שלי.
יש אדם מבוגר בכפר, מר טיאן, שלאשתו היה לב חלש, וכשמצבה היה חמור, חייה היו בסכנה. מישהו תמיד היה צריך להישאר איתה. אשתו האמינה באמת ובתמים בדאפא ובעיית הלב שלה נעלמה באורח פלא לאחר שהחלה לענוד את התליון. היא חשבה שזה יוצא דופן וגרמה גם לבעלה לענוד תליון. לאחר מכן הצליח מר טיאן לעבור ללא פגע כמה מקרים המסכנים חיים.
מר טיאן נהג לנהוג בעגלה רתומה לשלושה סוסים כדי לאסוף סחורות. יום אחד הוא נפגע על ידי טנדר שדהר במהירות בצומת הכפר. הנהג היה שיכור, והתאונה הייתה חמורה מאוד. חמישה אנשים, כולל הנהג וכמה נוסעים נפצעו. העובד שהעמיס סחורות עבור מר טיאן סבל משברים בצלעות. שלושת הסוסים נהרגו. רק מר טיאן לא נפצע.
בתו של מר טיאן הייתה עדה לתאונה מרחוק וראתה את הסוסים נופלים ארצה. היא חשה חולשה ברגליה וחשבה: "אוי, לא. הסוסים מתים. מה קרה לאבא שלי?" כשמיהרה לזירת התאונה, היא ראתה שאביה בסדר. אנשים רבים הקיפו אותו. חברה לכיתה של אביה החזיקה אותו כשהיא בוכה בהכרת תודה: "אתה בסדר על אף התאונה הקשה כל כך! איזו הקלה!".
כאשר מר טיאן דיבר איתי על כך מאוחר יותר, הוא אמר שאחד השוטרים שטיפלו במקרה שלו אמר לו: "זה מקרה ממש גדול. נדרסת על ידי נהג שיכור. זה יכול היה לגרום למוות או לפציעה חמורה, ובכל זאת אתה בסדר. אתה מוגן על ידי השמים". מר טיאן ידע בליבו שזה בזכות יחסו לדאפא.
בפעם אחרת, מר טיאן הביא זבל לשכן עם העגלה שלו. כשהלך לדלת, הוא החליק ונפל ליד גלגלי העגלה. אם הסוס היה עושה רק צעד אחד קדימה, הגלגל היה רומס את צווארו. שוב קרה נס: הסוס עמד דומם לחלוטין. השכנה חשבה שזה מדהים ואמרה: "איך זה שהסוס עמד דום?"
בעבר השכנה האמינה לשקרים של המק"ס לגבי פאלון דאפא ולא הבינה שהדאפא הוא טוב. אחרי שראתה את הנס עם הסוס, היא באמת האמינה שפאלון דאפא מביא ניסים.
חלמתי שכל הכפר מכוסה בפרחי שזיף, מראש ההר ועד לרגליו. חשבתי שאלה בטח חיוכים של יצורים חיים שניצלו. במהלך השנים, החנות הקטנה שלי הפכה ל"מרכז פרישה מהמק"ס". אנשים רבים הבינו כמה טוב הדאפא וקיבלו את ההגנה של הדאפא. הניסים של פאלון דאפא הם אין-סופיים.
ישויות חיות שניצלות אסירי תודה למאסטר על ישועתו החומלת.
(מתוך עבודות שנבחרו לכבוד חגיגות יום הפאלון דאפא העולמי 2026)
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2026 Minghui.org. All rights reserved
