כמתרגלת פאלון דאפא צעירה אני חווה עדיין מצוקות, ועליי לשחרר החזקות, ממש כפי שעושים מתרגלים בוגרים יותר.

אין זה קל כל כך להתמודד עם מצוקות והחזקות, אבל בעזרתם של המאסטר ומתרגלים עמיתים, שחררתי החזקות ולמדתי לצעוד ביציבות יותר על נתיב הטיפוח שלי.

לפני ימים אחדים קיבלתי צלצול טלפון שאמי, שהיא גם כן מתרגלת פאלון גונג, נעצרה בעיר מגוריי. נלחצתי כל כך שבקושי נשמתי. היא הייתה זקוקה לעזרתי, כך שעזבתי מוקדם בבוקר המחרת לעיר מגוריי. ידעתי שזהו מבחן שיעזור לי להרים את הטיפוח שלי.

כפי שהמאסטר אמר:

"אף אחת מההזדמנויות לא תחזור שוב." ("יסודות להתקדמות במרץ", "לחפור את השורש")

התנסות סוריאליסטית

לקח לי יום להגיע הביתה. ניגשתי ישר לתחנת המשטרה המקומית לדרוש את שחרורה של אמי ולספר להם את העובדות לגבי הפאלון גונג.

ככל שהתקרבתי לתחנת המשטרה לבי החל להלום וחשתי שרגליי רועדות כמו ג'לי. אבל אזרתי אומץ ונכנסתי פנימה. ברגע שהם שמעו מדוע באתי לשם, המפקד צעק עליי. הוא סירב לאפשר לי לומר מילה וּוִוידא שאעזוב את המקום.

יצאתי משם והלכתי לביתה של מתרגלת עמיתה ללמוד את הפא, מוחי היה כמרקחה. כשפתחתי את "ג'ואן פאלון", לא יכולתי להתרכז, משום שמוחי היה מלא בתמונת מפקד משטרה שהשתגע.

המחשבה ללכת לשם חזרה למחרת היום הטרידה את מוחי. הרגשתי משהו לוחץ על חזי ולא יכולתי לנשום או לפקוח את עיניי. הנחתי את ראשי על השולחן.

לאחר מכן הכול הפך סוריאליסטי מאוד, ממש לא מציאותי: זה היה כאילו מישהו דיבר אלי. הקול שאל למה אני מרגישה את הלחץ האדיר הזה והודיתי שפחדתי. כששאל למה אני מפוחדת, הודיתי שדאגתי שמא איעצר או אכלא. הקול אמר לי שאין לי ממה לפחד, מפני שאין שום דבר רע בתרגול בפאלון גונג ובניסיון להציל מישהו.

הקול אמר לי שוב שאני לא צריכה לפחד, אלא להתנהג בצורה מעוררת כבוד.

התקרית הזאת עזרה לי לראות זאת כהזדמנות להבהיר את העובדות לגבי הפאלון גונג ולהציל אנשים. אם אינני עומדת בסטנדרט, האם אוכל להציל אנשים? המחשבה הזאת פתחה את לבי והעירה אותי.

להציג את האצילות של תלמידת פאלון דאפא

פחדתי לעורר את הצד השלילי של השוטרים, כך שהבלגתי וחשבתי שזוהי נדיבות. אבל התייחסו אלי גרוע יותר ולא הרשו לי לומר את המילים "פאלון גונג". אמרתי להם שהם טועים ועושים מעשה גרוע. הם השיבו שאין חוק שאומר זאת ואני יכולה לתבוע אותם בבית הדין. הם שוב גרמו לי שאלך.

איכשהו חשבתי שלא טיפלתי במצב נכון ושיתפתי בכך מתרגלת עמיתה. היא אמרה שאני לא בתוך הפא. במציאות התחננתי בפני השוטרים, מה שלא שיקף את הכבוד של תלמידת פאלון דאפא.

התחלתי להבין וגם זכרתי את דבריו ל המאסטר:

"הסובלנות היא בהחלט לא להתיר ללא גבול ליצורים הרעים, שלא נשארו אצלם טבע אנושי או מחשבה נכונה, לבצע מעשים רעים." ("יסודות להתקדמות במרץ II" "מעבר לגבול הסובלנות")

למחרת היום, לפני שעזבתי את הבית ביקשתי את עזרתו של המאסטר כדי שאוכל לטפל במצב על בסיס הפא.

כשהגעתי למרכז המעצרים, השוטרים אמרו לי שאמי לא נמצאת שם. פניתי למחלקת המשטרה ואמרתי לסגן המפקד שאם הם יסרבו לומר לי היכן נמצאת אמי, אני אדווח עליה כעל נעדרת. הוא נראה נבוך לרגע ואז דרש ממני לשלם עבור הוצאות בדיקה פיזית, אוכל וקנס עבור אמי, לפני שאוכל לראות אותה. סירבתי. הוא יצא מהחדר.

שוטר אחר נכנס וניסה לדחוף אותי מחוץ לדלת. אבל לא היה קל כל כך להיפטר ממני. מצאתי את ראש צוות ביטחון הפנים ולא התנהגתי עוד בפחדנות. הוא הראה לי את טופס הבדיקה הפיזית של אמי ואת טופס המעצר. נוכחתי לדעת שברגע שפעלתי עם מחשבות נכונות, המאסטר תכנן עבורי דרך רחבה וטובה.

לשחרר החזקות

כשחזרתי למחלקת המשטרה הם התחמקו ממני משום שסירבתי לשלם. מתרגלים עמיתים הציעו שאספר לעוד אנשים על הפאלון גונג במקום לספר רק לשוטרים.

ניגשתי למחלקות שונות ברשות ובכלל זה לוועדה הפוליטית-משפטית (PLAC) ולמשרד העתירות, כדי לספר את העובדות לגבי הפאלון גונג. הניסיון הזה עזר לי לגלות את ההחזקה שלי להגן על התדמית שלי, והחזקות של תחרותיות, עצלות ופחד.

המאסטר אמר:
"צריך לגרום לך לוותר על כל ההחזקות שאינך יכול לוותר עלייהן בין אנשים רגילים. כל ההחזקות האלה, כל עוד יש לך אותן, צריכות להיות מסולקות בסביבות שונות." ("ג'ואן פאלון")

חוסר וודאות

שוחחתי עם אחת מעובדות הרשות ואמרתי לה שאני רק רוצה שהיא תבין את העובדות לגבי הפאלון גונג. לפני שעזבתי היא אמרה לי שהיא מעריצה אותי, אבל אינה יודעת איך לטפל במצב.

ניגשתי לוועדה הפוליטית-משפטית להבהיר את העובדות וכמו בפעם הקודמת, הם לא הקשיבו. שלחתי מחשבות נכונות וסיפרתי להם שפאלון גונג התפשט ליותר מ-100 מדינות, וסיפרתי איך המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) קוצרת איברים ממתרגלים חיים ומדוע מתרגלים מסתכנים כל כך כדי לומר לאנשים לפרוש מהמק"ס וארגוניה.

אחד הבכירים הקשיב ואמר שהוא יפעל בהתאם למצפונו. הוא ביקש ממני לתת לו תעודת זיהוי ומספר טלפון נייד, לכתוב את כל הדרישות שלי ולהכין תיעוד מתאים.

שוחחתי על כך עם מספר מתרגלים כי חשבתי שאין עליי להסכים לצרף תיעוד כלשהו. היו לנו מחשבות שונות בנושא, אבל בסופו של דבר החלטנו שלא אלך ואמתין למה שאמור לקרות.

התקדמות

באותו לילה פרסם אתר מינג-הווי מכתב של מתרגל שייעץ לעובדי רשות מקומיים להתייחס כראוי למתרגלים. אחת המתרגלות ערכה התאמות במכתב כדי שיתאים למצב המקומי שלנו.

המתרגלת הזאת הציעה שאחזור למשרד ואקח אתי את החומרים שהיא הכינה.

מיד הרגשתי עצבנות, אבל הבנתי שלמעשה זהו הרוע שפחד ולא אני. בדרכי למשרד שיננתי שוב ושוב שיר של המאסטר:

"אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות,
למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות"
(מתוך "הקשר שבין המורה לתלמיד" – "הונג יין 2", תרגום זמני לא רשמי)

כשהגעתי לשם הם שאלו אם הכנתי מה שביקשו. אמרתי שהכול בתוך המעטפה.

מנהל המשרד פתח את המעטפה. כשקרא, ידיו החלו לרעוד. הוא שאל שוב ושוב מתי הספקתי להדפיס זאת. אמרתי לו שאני מקווה שהם יבחרו בעתיד טוב. הוא דחק בי לעזוב. ירדתי במדרגות למסור עותקים של המכתב לשוטרים נוספים. אחד מאנשי הביטחון האיץ בי לעזוב במהירות.

ניגשתי לאחר מכן למחלקת המשטרה ומסרתי 3 מכתבים לשוטר וביקשתי ממנו לתת אחד למפקד המשטרה, אחד לסגן שלו ואחד לראש צוות משרד ביטחון הפנים. לאחר מכן חזרתי לביתה של אותה מתרגלת.

המצב נפתר

המשטרה המקומית ביקרה בביתי 3 פעמים תוך שעה בזמן שהייתי בביתם של מתרגלים אחרים. בפעם הראשונה, כמה שוטרי המשטרה הצבאית דפקו על דלת ביתי. בפעם השנייה הגיעו רק שניים ובפעם השלישית ראש צוות ביטחון הפנים ביחד עם 2 שוטרים דפקו על הדלת. הם אמרו לשכניי שאיני צריכה לשלם דבר ואוכל לאסוף את אמי בבוקר המחרת.

מתרגלים אחדים העירו שעשיתי עבודה טובה וכמה אנשים אחרים אמרו שהם מעריצים אותי. הניסיון הזה גרם לי להיות בשלה יותר, משום שצעדתי על הנתיב אותו תכנן המאסטר. ידעתי שזהו המאסטר שהנחה אותי.

המאסטר אמר:

"בשנים האלה של הטיפוח-תרגול, חוץ מזה שלקחתי על עצמי הרבה מאוד בשבילכם, במקביל, כדי שתתקדמו נתתי לכם כל הזמן רמזים כדי שתבינו דברים; למען ביטחונכם הגנתי עליכם; כדי שתוכלו להגיע לשלמות המלאה," "יסודות להתקדמות במרץ II" "להסיר את ההפרעות")

כדי להציל את אמי, הלכתי מדי יום למחלקת המשטרה ומחלקות אחרות לספר להם את העובדות על הפאלון גונג בשעה שמתרגלים רבים שלחו מחשבות נכונות.

חשתי בושה על התנהגותי בעבר. כשמתרגלים עמיתים סבלו מצוקות, לא עזרתי להם ואמרתי שאני עסוקה מדי. הבנתי שכולנו גוף אחד.

אני מבינה שהמאסטר אינו משאיר אפילו תלמיד אחד מאחור. הפעם המאסטר דחף אותי קדימה. אני אגמול טובה בחזרה למאסטר על מה שעשה עבורי. מה שאני יכולה לעשות זה ולצעוד בנחישות את שאר הנתיב שנותר לי ולעשות מה שאמורים לעשות תלמידי פאלון דאפא כדי שהמאסטר ידאג פחות.