גב' ג'אנג יי אמרה "לא!" לפסק "דין פטור מעונש" שנפסק לה ביוני 2009. היא דרשה את זיכויה המוחלט בטענה שאין שום פשע בתרגול "אמת-חמלה-סובלנות". בעתירתה מה-12 במארס ביקשה גב' ג'אנג גם להחזיר לה את הסכומים שמנעו ממנה במשך שנה. על פי חוק הפיצויים בסין היא דורשת גם תוספת פיצוי על הפגיעה הנפשית ועל הפסדים כספיים שנגרמו לה ולמשפחתה עקב מעצרה הבלתי חוקי וכליאתה למשך 11 חודשים.

היא דרשה גם להחזיר לה את המחשב, תקליטורי הדי.וי.די, הטלפון הנייד וחפצים אישיים שהוחרמו מביתה בנוסף להתנצלות מהרשויות.

הרקע למעצרה האחרון:

ב-13 ביולי 2008, ממש לפני אולימפיאדת בייג'ינג, נעצרה גב' ג'אנג על ידי המשטרה. היא הייתה כלואה במשך 11 חודשים במרכז מעצרים בעיר שי-צ'אנג ורק אז נשפטה ב-29 ביוני 2009 ושוחררה על בסיס פסק הדין "אשמה, אך ללא עונש".

בפסק הדין הוזכרו ארבעה מעצריה כתיקים פליליים המעידים כנגדה, אף על פי שעונתה בכל פעם בעינויים הכוללים מכות נמרצות, תליה בידיים כבולות מאחור, האכלה בכוח, מניעת שינה והזרקת חומרים בלתי ידועים.

להלן עדותה על ארבעה מעצריה:

כליאה ראשונה באוקטובר 1999

באוקטובר 1999 נסעתי עם 4 מתרגלים לבייג'ינג לעתור למען הפאלון גונג . נעצרנו על ידי משרד ביטחון הפנים בבייג'ינג ל-26 יום.

כליאה שנייה: עינויים במרכז המעצרים במחוז יאן-ביאן ובמחנה העבודה בכפייה נאן-מוסי

ב-6 בספטמבר 2002 נעצרו מתרגלים בכל רחבי סין. אני נעצרתי בעיר פאן-ג'י-הואה. המשטרה החרימה לי ספרי דאפא, חומרי הבהרת אמת, תכשיטים ו-200 יואן במזומן.

העבירו אותי בחשאי למרכז המעצרים ביאן-ביאן, שם חקרו ועינו אותי 8 שוטרים ברציפות בשלוש משמרות בתורנות.

הם קשרו את ידיי מאחורי גבי בחבל ניילון ותלו אותי מסורגי החלון. רק בהונותיי נגעו ברצפה. כל משקל גופי נשען על הזרועות שכאבו נורא. אם הייתי זזה טיפה, החבלים התהדקו יותר. הייתי שטופת זיעה.

שחזור עינויים: תליה בידיים כבולות מאחורי הגב

הם עינו אותי כך במשך שבועיים. פעם השאירו אותי במצב הזה במשך 24 שעות. כמו כן מנעו ממני שינה ומזון במשך 3 ימים ו-2 לילות.

בדצמבר 2002 גזר עלי משרד 610 שנתיים וחצי במחנה עבודה בכפייה לנשים נאן-מוסי. החיים שם היו קשים מנשוא והלחץ לעבור שינוי היה בלתי אפשרי, כפי שאמרה לי ראש הצוות לי צ'י: "אם את רוצה לחיות אני אאמלל אותך. אם את רוצה למות אני לא אאפשר לך זאת עד שתעברי שינוי ("חינוך מחדש")".

הגבלות על צרכים בסיסיים הפכו לאמצעי עינויים במחנה. מותר היה לי ללכת לשירותים פעמיים ביום. בכל פעם הייתי צריכה לכנות את עצמי "אסירה" כדי לקבל רשות.

במשך זמן רב אסור היה לי להתקלח. פעם אחת סבלתי כך כמעט חודשיים, והסוהרים הורו לאסירות ללעוג לי בגלל הריח הרע שנדף ממני. כפו עלי לשבת או לעמוד ללא תזוזה למשך פרקי זמן ארוכים. כשהתירו לי סוף סוף לזוז, לא יכולתי ללכת. פעם אחת אילצו אותי לעמוד כל יום במשך שבוע. לאחר מכן לא יכולתי להשתין בישיבה.

העינויים הנפשיים היו אפילו גרועים יותר. כדי לאלץ אותי לוותר על אמונתי, הם רימו אותי, איימו עלי וניסו כל דבר שיכלו לחשוב עליו כדי לשנות אותי.

ראשי המחלקה הורו לאסירות לכבול את ידיי למסגרת החלון במשך יום ולילה. במשך ארבעה הימים הבאים מנעו ממני שינה, כששתי אסירות שומרות עלי בתורנות שלא אירדם.

שחזור עינויים: תלייה על סורגי מתכת

כשפתחתי בשביתת רעב כדי למחות על הרדיפה, הם האכילו אותי בכוח בכפייה. הסוהרים הורו לאסירות להשתמש בצינוריות עבות. הן החזיקו אותי בכוח על המיטה, כפתו את ידיי ורגליי, החזיקו חזק בראשי ובפי והחדירו צינורית עבה כאצבע לתוך קיבתי. רציתי להקיא ולא יכולתי. הרגשתי נורא. הם הכניסו לצינורית מזון וסמים לא ידועים.

שחזור עינויים: האכלה בכוח ובכפייה

כליאה שלישית במשך 37 יום על הפצת תקליטורי די.וי.די

ב-13 באוקטובר 2007 נעצרתי על ידי המשטרה כשחילקתי תקליטורי הבהרת אמת. הייתי כלואה 37 יום.

כליאה רביעית לפני אולימפיאדת בייג'ינג

ב-13 ביולי, ממש לפני פתיחת האולימפיאדה עצרו אותי שוטרי ביטחון פנים על השתתפות בפעילויות לקידום הפאלון גונג.

נתקלתי בשוטרים שעצרו מתרגלות מבוגרות. לא יכולתי לשאת כשראיתי את ההתעללות בהן וניסיתי לדבר בהיגיון עם השוטרים שישחררו אותן. הם עצרו גם אותי.

הייתי כלואה במשך 11 חודשים. המצוקות שסבלתי שם קשים לתיאור במילים. ביוני 2009 שוחררתי בפסק דין "אשמה ללא עונש" וסירבתי לקבל זאת. מגיע לי שחרור ללא כל תנאי.