שיתוף התנסות מוועידת פאלון דאפא השתיים עשרה לשיתוף התנסויות בישראל

שלום מאסטר נכבד,
שלום לעמיתיי המטפחים.

מתוך הונג יין 3: "חיפוש"

"נתיב העולם הארצי מלא אשלייה ובלבול,
קשיים פרושים לאורך כל הדרך.
לפני כן הייתם מלכים בשמים למעלה.
מחפשים,
באתם לעולם בשביל הפא.
חִתרו במרץ להתקדם,
אל תשהו את צעדיכם חזרה."

לדאפא (החוק הגדול) נחשפתי לראשונה לפני קרוב ל-11 שנים. הייתי אז בן שלוש עשרה. קיבלתי את הספרים "הפאלון גונג" ו"ג'ואן פאלון" מאחי הגדול, שגם הוא מטפח, יחד עם קלטת וידיאו של התרגילים. כך התחלתי ללמוד את התרגול ואת הטיפוח. לפני זה, על אף גילי הצעיר, הייתי בצומת של חיפוש רוחני.

תמיד ליווה אותי זיכרון ראשוני מהחיים שלי, שלא החשבתי אותו למשמעותי במיוחד וגם לא ידעתי אם יש בו מן האמת או שמדובר בחלום או אשליה. הנשמה שלי עפה בערפילית בחלל אל תוך צבעים מתחלפים, בתוך מעין צינור ארוך ואינסופי. תמיד ידעתי שאני זוכר את התחושה של הנשמה שלי ללא גוף, אבל עם הזמן הדחקתי את הזיכרון הזה ותחושות אחרות שאין להם קשר לעולם הפרקטי, מתוך הבנה שאני נמצא בחברה מאד מעשית ובמחשבה שאם אשתף אנשים בחוויות כאלו, יחשבו שאני מוזר או שלא יבינו אותי. יחד עם זאת, זה היה רק טבעי בשבילי להתקרב לתופעות שאין להם חלק ישיר עם העולם החומרי. בנוסף לזה, תופעות שהם חלק מהקיום האנושי, כמו מוות של קרובי משפחה וקארמת מחלות, גם הם דחפו ועוררו אצלי צורך עז לחיפוש אחר משמעות החיים האנושיים ותשובות להרבה שאלות שצצו אצלי מגיל מאד צעיר.

ניסיתי דמיון מודרך, הלכתי ללמוד טאי צ'י, כל מיני סוגים של צ'יקונג, אומנויות לחימה וטכניקות נשימה. קראתי את ספר הדאו של לאו דזה בסוף בית הספר היסודי והרגשתי שהוא עמוק אבל קשה לי להבין אותו ושהוא לא יכול לבדו להדריך אותי לטפח לרמה גבוהה. גם תמיד חשתי קרבה לתופעות על טבעיות כמו רוחות רפאים וחוצנים וקראתי ספרים בנושא. אך כל אלה לא היו יותר מסיפוק מסוים ומיידי של סקרנות, שהמשיכה להתעורר אצלי גם בהמשך. לא הרגשתי שמצאתי את מה שחיפשתי, עד אותו הרגע שקיבלתי את שני הספרים "הפאלון גונג" ו"ג'ואן פאלון".

קשה להסביר את התחושות העמוקות שעברו עליי במהלך קריאת הספר "ג'ואן פאלון", בשפה אנושית הם תמיד יישמעו מאד שטחיות. לא נהגתי לקרוא יותר מדי ספרים, אך לאחר שסיימתי קריאה ראשונה כבר התחלתי עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שהצטרפתי לקבוצת לימוד ארצית, שלפני זה לא ידעתי על קיומה.

עם הזמן, הלימוד שלי בפאלון דאפא העמיק מאד. מעבר להשתתפות בקבוצות לימוד ותרגול מקומיות, התחלתי ללמוד קטעים בע"פ, לשלוח מחשבות נכונות מול השגרירות, לעיתים קרובות אך לא בקביעות לשלוח מחשבות נכונות גם סביב השעון ולהשתתף בפעילויות רבות של הבהרת אמת וחשיפת הרדיפה מצד הרוע. כשעשיתי את כל שלושת הדברים ועשיתי אותם היטב, המחשבה שלי הייתה צלולה ובהירה מאד והרגשתי יציב מאד בתוך הפא. לאחר שבעצמנו קראנו את "תשעת הדיונים" בקבוצת לימוד מהתחלה ועד הסוף, התחלתי לחלק גם באופן עצמאי את תשעת הדיונים לעובדים מסין. אבא שלי היה מסיע אותי לאיפה שהם היו מחכים שייקחו אותם לעבוד, ורובם הסכימו לקחת לקרוא. הנחישות שלי גברה בתוך עשיית שלושת הדברים של תלמיד תיקון הפא, אבל בפנים עמוק ידעתי שאני צריך לעבוד קשה על הלב ולהיפטר מהחזקות כדי באמת להתקדם בטיפוח כלפי מעלה.

המאסטר אומר ב "ג'ואן פאלון":

"אספר לך על עיקרון אמיתי אחד: כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות." (מתוך: "באמת להביא אנשים לרמות גבוהות")

וכן:

"אם אדם מצליח בטיפוח או לא, הכול תלוי בטיפוח של הלב ההוא. זה אותו דבר לגבי כל אחד וזה לא יעבוד אם חסר אפילו מעט." (מתוך: "הקנאה")

לאחר תקופה של לימוד פא כבר יכולתי להבחין בהחזקות רבות שצפו, הבעיה שלא עשיתי מספיק מאמצים לשחרר אותם באמת. ההחזקה הבולטת במיוחד הייתה ההחזקה לנוחות. זה התחיל כשפעם אחת לא הגעתי לקבוצת הלימוד, אחר כך הגעתי ללימוד רק לסירוגין ועם הזמן הפסקתי לחלוטין להגיע. התעצלתי לתרגל וללמוד. תירצתי במחשבות אנושיות שזה בסדר מסיבה זו או אחרת. להבנתי אלו בדיוק הכוחות הישנים שמנצלים את ההחזקות האנושיות שלי כתלמיד דאפא ומחזקים אותם אם אני לא מנהל את עצמי בקפדנות או אם אני מרפה בטיפוח. אם הייתי מוותר על הגאווה ומבקש עזרה או מצביע על זה שיש לי קושי, אני מאמין שבאותו שלב, כשאני מסתכל לאחור, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. אבל במקום זה המשכתי להסתגר בתוך עצמי ובתוך ההחזקות שלי.

בנקודה זו, לאחר תקופה של בערך כשנתיים, הפסקתי את הטיפוח תרגול שלי באופן מוחלט וחזרתי להיות אדם רגיל בחברה הרגילה. המחשבות שלי התדרדרו יותר ויותר. ההחזקה לנוחות התחזקה. החזקות אחרות כמו עצלנות, ביישנות, פחד, התחזקו יחד עם אותה ההחזקה לנוחות. זו תוצאה של חוסר מאמצים אמיתיים של מטפח לעקור החזקות מהשורש.

כשהגעתי לגיל שבע עשרה התחלתי לשתות אלכוהול ובצבא גם עישנתי בכמויות לא רגילות. הרגשתי שמושכים אותי יותר ויותר למטה, עד למצב של ריקנות אנושית מוחלטת והרס עצמי גבוה. "הם" גרמו לי להאמין בדברים שהם בכלל לא אני ושאין להם חלק בגורל שלי. המחשבה "שלי" הפכה למסובכת יותר. נזכרתי בחוויות שאבא שלי סיפר לי מהשירות הצבאי שלו בשייטת, דברים קשים מאוד שהוא סיפר לי כבר בגיל צעיר. אז שנתיים לפני הגיוס החלטתי שאני רוצה ללכת בעקבותיו ולהיות לוחם. התעקשתי עם גורמים בצבא להעלות לי פרופיל, הם לא הסכימו בגלל עבר של מחלת סרטן קשה. בנוסף, האלמנטים הישנים החדירו לי כל מיני מחשבות קיצוניות, שחלקם אינם בהכרח מתוך לב לא ישר אלא דווקא ניצול של לב טוב שהיה לי, למשל לעזור לאוכלוסייה חלשה בחברה ולתרום לה את כל הכסף. או שבוקר אחד קמתי והחלטתי שאני רוצה להתנצר וזה סופי. בסיכומו של דבר, החשיבה שלי הפכה למסובכת יותר ככל שהתרחקתי מהפא ומהמטפחים, והרגשתי שאני הולך למקום מאד מאד לא טוב, עמוק בתוך חבית הצביעה האנושית.

אבל בתקופת הצבא, אף על פי שלא טיפחתי, למדתי את ההרצאה "סיור בצפון אמריקה ללמד את הפא". הייתה לי הבנה מהלב שהנשמה שלי הגיעה לעולם הזה בשביל הדאפא וזה באמת הייעוד שלי ושאם אמשיך כך שאני הולך להתדרדר בחברה האנושית. חזרתי בעצמי ללמוד הרצאות. כשחזרתי לטפח התחלתי מהמאמרים, לא מהספר. כל הזמן הייתה לי המחשבה הזאת בראש: "אני יכול לחזור באופן מלא לטיפוח תרגול, לא משנה מה". התחלתי לשלוח מחשבות נכונות בשעות היעודות, ולתרגל וללמוד. בהתחלה היה לי קשה להחזיק את הידיים בתרגיל השני, שזה היה תרגיל שעשיתי בקלות לפני כן, ובמדיטציה בפעם הראשונה שישבתי הצלחתי לשכל את הרגליים ללוטוס מלא, אבל בלי להיכנס לשקט. אבל בהמשך הזמן קצת ויתרתי לעצמי במחשבה וכבר לא הצלחתי לשבת לוטוס שעה, וכל ישיבה במדיטציה, לא משנה איך ישבתי, כאבה לי.

את כל זה סיפרתי כדי לחשוף באופן מרבי את המחשבות וההחזקות שהובילו אותי לצאת מדרך הטיפוח-תרגול ומסביבת מטפחים כדי שאפשר יהיה ללמוד מזה ולהשתפר להבא, היא כדי להראות את הצד האנושי והחלש שלי, שהוא לא אני וגם כיום, לאחר שכבר חזרתי לטיפוח בפועל, לא נפטרתי לגמרי מהמשא הכבד הזה.

למשל, לפני פעילות הבהרת אמת לפני מספר חודשים, מטפח דיבר איתי על נושאים כמו הצבא וקצת על הרקע שלי, הרגשתי שהוא נוגע בנקודה כואבת של הזמן שבו היו לי שאיפות אנושיות חזקות וזה הזכיר לי דברים מהעבר הרחוק שלי כאדם רגיל שעוד לא ניקיתי. דברים לא פתורים. זה גם נראָה לי לא תקין לדבר על דברים פרטיים שלא נוגעים ישירות לטיפוח ולמרות שעניתי לו על כל מה שהוא שאל באופן פתוח, במחשבה פיתחתי עוינות כלפיו ועוד העזתי לבוא בטענות במחשבתי למה הוא מדבר על זה איתי ושהוא צריך לטפח את הדיבור. זה מראה שהסתכלתי כלפי חוץ, במקום להסתכל פנימה למה זה מפריע לי.

זה הראה לי שיש לי קושי להניח לדברים מהעבר שלי כשעוד לא טיפחתי. היום אני כבר לא צריך לאמוד את עצמי ביחס לאותו עבר, אלא כל הזמן באמת לאמוד את עצמי אל מול עקרונות הפא ותכונת היקום, אמת-חמלה-סובלנות.

מתוך "שיחה עם הזמן" ("יסודות להתקדמות במרץ"):

"מאסטר: אילו בעיות אתה רואה שעדיין קיימות אצל התלמידים שלי?

אלוהות: התלמידים שלך מחולקים לשני חלקים.

מאסטר: אילו שני חלקים?

אלוהות: חלק אחד הם אלה שיכולים להתקדם במרץ בתוך הפא לפי הדרישות שלך – אלה הטובים יחסית. חלק אחר הם אלה שמחזיקים בדברים של בן אנוש, לא משחררים אותם ולא יכולים להתקדם במרץ."

ובהמשך:

"מאסטר: יש גם כאלה תלמידים בין הותיקים. יתר על כן, ביטוי בולט ביותר הוא שהם כל הזמן משווים את עצמם עם בני אדם ועם העבר שלהם עצמם, אבל אינם יכולים לאמוד את עצמם עם הדרישות של הפא ברמות השונות."

להבנתי המוגבלת, כמטפח, הדרך הטובה ביותר לשחרר החזקות היא קודם כל באמת להבין שהם לא אתה. שמתי לב שיש החזקות שאני יכול להרגיש שזה לא יהיה קשה לוותר עליהם, אבל אני "כאילו" עדיין רוצה אותם, כי הם גורמים לי הנאה או נוחות. בתהליך הזה הפנמתי שהם לא אני ושבאמת אני לא רוצה אותם, ואז גיליתי כמה הן נחלשות עד לסילוק מוחלט שלהן.

אצלי התהליך הזה לא מסובך, הוא פשוט מאוד בשבילי. ברגע שאני מפנים שהן לא אני, הן כבר לא נמצאות אצלי. אחרי שחזרתי לטיפוח המחשבה שלי הפכה להיות הרבה פחות מסובכת ממה שהיא הייתה. וגם הפסקתי ללכת נגד זרימת היקום בכוח עם דברים שהם לא בגורל שלי.

בתשובה לשאלה של מטפח ב"הוראת הפא בוועידה בשוויץ 1998" המאסטר אומר:

"מדוע אני מבקש מכם לחזור למקור שלכם ולעצמי האמיתי? מה המטרה של לחזור לעצמי האמיתי שלכם? זה לחזור למה שהוא העצמי האמיתי. לבני אדם יש החזקות רבות, כל מיני תפיסות, ומגוון של רגשות ותשוקות. כל המחשבות האלה הן בתוך הראש שלכם, אבל אף אחת מהן היא לא אתם. אמרתי שדלת זו פתוחה לרווחה ושרק הלב שלכם זה מה שחשוב. זה תלוי רק בלבו של אדם אם הוא יכול לטפח ואם הוא עדיין יכול שתהיה לו המחשבה לחזור למקור שלו ולעצמי האמיתי שלו."

ככל שאני לומד את הפא, אני מרגיש שאני הולך באמת ביציבות בדרך תיקון הפא והמחשבה שלי הופכת לצלולה ובהירה. לפעמים ברגעים מסוימים, היו פעמים שנגררתי לנוחות ולא למדתי ולא תרגלתי במשך יום או יומיים, ואז הרגשתי שלא טיפחתי את עצמי טוב והייתה לי ביקורת עצמית גבוהה, ואז פתאום הייתי מרגיש בשתי כפות הידיים שלי אנרגיה חזקה וחמה, אותה אנרגיה שאני מרגיש בתרגול. אני מבין שזה המאסטר שנתן לי את האנרגיה הזאת כדי לגרום לי להשתפר ולעודד אותי. זה גם מביא אותי לנושא שאני רואה גם בקבוצה הכוללת, וזה חוסר הערכה עצמית. גם האשמה עצמית, זו החזקה, ולכן יש לוותר על כך. האשמה עצמית אינה חיפוש פנימה ללא דאגות אנושיות, אלא ביקורת אנושית חסרת חמלה כלפי עצמך. אולי אם יש לך חמלה לעצמך תהיה לך חמלה לאחרים וחמלה לכולם. הערכה עצמית והערכה כלפי מטפחים אחרים היא להבנתי צעד חשוב בהתקדמות הגוף האחד הכולל. אנחנו הולכים לפי עקרונות היקום, וזה חלק מהעיקרון של אסכולת הבודהא, שאנחנו מפתחים חמלה לכולם, לכל הישויות החיות. מתוך הרצאה חמישית:

"כשהפאלון מסתובב בכיוון השעון הוא יכול לספוג באופן אוטומטי אנרגיה מהיקום; כשהוא מסתובב נגד כיוון השעון הוא יכול לפלוט אנרגיה. סיבוב פנימי (בכיוון השעון) מציע הצלה עצמית ואילו סיבוב חיצוני (נגד כיוון השעון) מציע הצלה לאחרים – זהו מאפיין של שיטת התרגול שלנו."

לפעמים אני יכול להרגיש מבפנים אם משהו עובר על מטפח מסוים, איזה שהם קשיים או משברים בטיפוח, ממש מרגיש מבפנים. ולא מעט פעמים אני מגלה שזה נכון. אנשים רגילים משתמשים במושג "אינטואיציה". למעשה זה משהו הרבה יותר עמוק וחזק.

ברגע שאני מרגיש שמישהו עובר משהו, אני יודע שהדבר הנכון לעשות הוא לגשת, להתעניין, לשאול. אבל יש איזה מחסום שמונע ממני לעשות את זה. אני לא ממש מצליח לפרוץ את ה "אני" האנושי. למעשה אני עדיין בתהליך של לזהות מה החלק של הטבע המקורי שלי ומה לא. אני נזכר בדברים שמטפחת שיקפה לי בעצמי. היא אמרה לי שעליי להתערבב ולהתגבש יותר עם הקבוצה, כי אני יותר מדי "נחבא אל הכלים". למרות שהיום אני במקום אחר מבעבר, אני עדיין מרגיש שאני סגור מדי ושלא פרצתי לגמרי את המחסום הזה. זו הזדמנות טובה בשבילי לשפר את השין שינג ולוותר על ההרגלים ודפוסי ההתנהגות המקובעים שגורמים לי להרגיש נוח יותר. שלוש פעמים פרצתי את המצב הזה: התקשרתי לשלוש מטפחות שהרגשתי שהן עוברות קשיים ושאלתי לשלומן. מתברר שכל אחת אכן עברה באותו יום משבר. למרות שכל אחת מהן טיפלה במצב בעצמה, העובדה שהתקשרתי נגעה לליבן, וזה סוג של תמיכה. אם אפשר יהיה לעזור למטפחים עמיתים שנתקלים בקשיים לא רגילים או משברים, זה להבנתי יהיה צעד חשוב בשיפור ובהתקדמות אמיתית של הגוף האחד ויציג ביטוי של חמלה של מטפחים ורצון אמיתי בשיפור כולל ובהצלת יצורים חיים.

לכל מטפח יש סביבת חיים שונה, רמה שונה והיקף החזקות שונה. במצבי האישי בטיפוח, היבט אחד שלמדתי שיכול לגרום לי להשתפר הוא דווקא התרגול ונשיאת סבל פיזי. לאחר תקופה של תרגול, הצלחתי לשכל את שתי הרגליים במדיטציה למשך שעה כמו בעבר. הרגשתי איך אני שובר מחסום פיזי ומחדש את האנרגיה שלי. יכולתי להרגיש איך הסבל מטהר את הגוף שלי ומקל עליו. כל פעם העליתי את הזמן עד שהצלחתי לשבת יותר משעה, ומאז אני מאריך גם את הזמן הזה.

בספר הפאלון גונג, המאסטר אומר:

"לטיפוח הגונג יש דרך, הלב הוא הנתיב

הדאפא הוא ללא גבולות, הסבל הוא הספינה"

אנשים רגילים מסתכלים על סבל כעל דבר רע ולא אוהבים להיתקל בקשיים, אבל מטפחים מסתכלים לפי עקרונות על טבעיים ולא מתוך עקרונות של החברה האנושית. לכן להבנתי כשנתקלים בקשיים, פיזיים או נפשיים, או כשקורות צרות רבות, דווקא צריך להתייחס אליהם כדבר טוב מאד. בהרצאה תשיעית, בפרק של "אנשים עם טבע מולד גדול" המאסטר אומר:

"כפי שאתם יודעים, כשאדם מגיע לרמה של ארהאט הוא לא ייקח ללב שום דבר שהוא ייתקל בו. הוא לא ייקח ללב את כל העניינים של האנשים הרגילים ותמיד יהיה שמח וטוב לב. לא משנה כמה גדולים יהיו ההפסדים שיסבול הוא עדיין יהיה שמח וטוב לב ולא יהיה לו אכפת."

לא רק שסבל הוא דבר טוב, אלא שהוא גם יקר מאד.

מתוך ג'ואן פאלון הרצאה שלישית:

"כפי שאמרתי הם רוצים לשפר את הרמה שלהם, אבל כיוון שאין שם קשיים לסבול, הם לא יכולים לטפח ולתרגל ולשפר את עצמם."

בהרצאה בסידני המאסטר אומר: "אבל יש יתרון גדול מאוד לחברה האנושית: בגלל שהיא מלאה בסבל, ניתן לטפח ולתרגל. מדוע בודהא הוא תמיד בודהא בתחום ההוא של בודהא? מדוע הוא לא יכול לעלות יותר למעלה? מדוע בודהיסאטוות לא יכולות לטפח להיות בודהות? גם אם הם רוצים לשאת מעט סבל אין להם איפה למצוא אותו."

היבט נוסף שגרם לי להשתפר בהתייחסות שלי לסבל ולקשיים, זאת ההבנה שהגוף והחיים האנושיים הם לא באמת אני, הם לא מייצגים את מי שאני באמת, הם הונחו בשביל הפא, והנשמה שלי הגיעה לעולם הזה בשביל הפא. מתוך "רק משחק":

"השמים משמשים כמסך,
האדמה – כבמה,
היקום מוסט,
שמים וארץ נפתחים.
כל דבר במהלך אינספור השנים,
קרה למען הפא,
פאלון מסתובב, מחדש את שלושת התחומים."

אז במילים אחרות, אני תמיד זוכר שאני לא באמת חלק מהמחזה, אלא רק ממלא בו תפקיד. זה מאפשר לי לשחרר יותר לבבות.

בעקבות לימוד ההרצאה "סיור בצפון אמריקה ללמד את הפא" למדתי להכיר בחשיבות העצומה שיש ללימוד הפא, לא רק כטיפוח אישי, אלא גם להצלת הישויות החיות שכל תלמיד דאפא אחראי להם:

"היום אני יכול לומר לכם זאת: הטיפוח בהחלט אינו עניין אישי של הגעה לשלמות – הטיפוח שלכם הוא הצלת אינספור הישויות החיות בגופים הקוסמיים הקשורים לגופכם, ואשר תולות בכם תקווה אינסופית."

"אם לא תטפחו היטב, ישויות רבות יפלטו החוצה, וכשתגיעו לשלמות, כאשר תחזרו בחזרה למקומכם, תגלו כי מספר רב מאד של ישויות, אשר פעם תלו בכם תקוות אינסופיות, נפלטו החוצה. כך שברקיע הקוסמי אדיר-הממדים הזה, יתכן מאד כי הגופים הקוסמיים שאתם מייצגים יהיו במצב חלקי ושבור, וישויות חיות לאינספור נפלטו החוצה."

היות שאני מבין שיש ישויות חיות שאני צריך להציל שמקושרות לעולם שלי, אז ההתייחסות שלי לטיפוח-תרגול היא מעבר לחשיבות רגילה. אני אומד את עצמי בצורה קפדנית יותר, ולא מרשה לעצמי להרפות. אני אומר לעצמי שגם אם אני עייף, אז לא משנה מה אני אלמד ואתרגל.

מהפסקה הבאה באותה הרצאת פא, למדתי להכיר עוד יותר בחשיבות העצומה שיש להבהרת אמת ולהצלת ישויות חיות שאינן בהכרח חלק מהעולם של המטפח:

"אם מרבית האנשים בעולם כיום באים מרמות גבוהות, חישבו על כך – הם אינם סתם ישויות פשוטות. אפילו טאתאגאטה מייצג קבוצה עצומה של ישויות. אך הן לא מוגבלות לטאתאגאטה – לכל אלו שבאו לעולם האנושי יש יכולות גבוהות. השליטים והמלכים של גופים קוסמיים רבים הגיעו לכאן, והם מייצגים גופים קוסמיים עצומים. אך לאחר שהם הגיעו לחברת האנשים הרגילים , הם נעשו מושלים, ואף לקחו חלק ברדיפה נגד הדאפא. אז, אם מישהו כזה מסולק, חישבו על כך, לא רק שהוא מסולק – מה שמסולק הוא גוף קוסמי עצום."

אני באמת מבין מהלב שכל בן אדם יחיד הוא יקר, ושיש מאחוריו כל כך הרבה ישויות שצריך להציל. אני מבין מזה שאם לא הצלחתי עליי לחשוב בחוכמה על דרך אחרת לעקוף את זה, לעשות את הכול כדי שלא יהיו לו מחשבות רעות על החוק הגדול

לדוגמה: קצת אחרי שחזרתי לטפח יצרתי קשר "חברים לעט" עם מספר מסוים של סינים בגילי, במיוחד בנות סיניות. דרך אתר אינטרנט. חלק יודעות אנגלית, ואלו שלא – אנחנו משתמשים בתרגומי אינטרנט. לאחר תקופת זמן מסוימת סיפרתי להם שאני מתרגל פאלון גונג, וסיפרתי להם את האמת. חלק מהבנות לא היו חברות במפלגה. לא כולן היו מורעלות מהמפלגה, אבל היו כאלה שכן. ואז עשיתי את כל המאמצים שהן ידעו את האמת על הדאפא, אם ראיתי שהן לא קיבלו את זה, אז כתבתי להן מכתבים מהלב וניסיתי לתרגם אותם לסינית באמצעות תרגום אינטרנט. אחת שקראה את המכתב ענתה שהיא מכירה עכשיו את היתרונות של הפאלון דאפא. מאז הקשר שלנו נעשה טוב ופתוח יותר.

אחרת הייתה מעורבת יותר במפלגה, הבהרתי לה את האמת, ואחרי תקופת זמן קצרה הצלחתי לשכנע אותה לקבל ממני אפליקציה של "פרי דור" שבאמצעותה היא תוכל לפתוח את האתר של מינג-הווי. דרך האתר היא הבינה את האמת, ועברה תהליך עם עצמה, ואחרי כמה זמן היא סיפרה לי שפרשה מהמפלגה. הייתה אחת אחרת, שמעורבת הרבה יותר במפלגה, ואותה לא הצלחתי לשכנע. אבל יש מישהי אחרת שאיתה יש לי קשר טוב מאוד, והיא בעצמה פתחה את אתר מינג-הווי ולמדה לתרגל את התרגילים ואני שלחתי לה את המוסיקה של התרגילים. היא אמרה שתנסה לעזור לאותה סינית שלא הצלחתי לשכנע. מי שמציל יצור חי זה המאסטר, אבל אני הכלי, ואני עושה את הכול כדי שהוא יקבל הצלה.

המאסטר אמר שלאף אחד אין זכות לבחון את החוק הגדול ושהוא לא מכיר בתכנונים של הכוחות הישנים וברדיפה שלהם.

בתהליך הזה של עשיית שלושת הדברים, אמשיך לחפש פנימה החסרות כדי לשפר את עצמי. אמשיך לשתף פעולה עם מטפחים. ואעשה את המיטב כדי לעזור למאסטר לתקן את הפא.

הדברים שנאמרו הם בגדר הבנתי המוגבלת בלבד. אנא תקנו כל דבר שאינו ראוי.