(Minghui.org)

הקיום האנושי שלנו בעולם הזה הוא כמו משהו כמו עולם קטן בתוך שלושת אלפי עולמות עצומים שקיימים בתוך תא בודד אחד בגופנו. כשאנחנו מסתכלים על עצמנו מנקודת מבט זו, האם אין זה מצחיק שלאדם יש החזקה למשהו בתוך תא קטן בתוך גופו?

בממד אחר, כל מתרגלי הדאפא קיימים כיחידה עצמאית אחת כגוף אחד. כשיודעים זאת, האם קונפליקטים, ויכוחים, והחזקות שקיימים בינינו יכולים להתקיים? איך יצור חי יכול לקנא, להתחרות או לריב עם חלק אחר בגופו ?

המילה "אני" היא תפיסה חזקה של פעם. "אני" זה חומרני והיא "מטריה" לכיסוי המחשבות האנוכיות והלא צפויות של אדם. "אני" יכול ליצור תהום בין מתרגלי דאפא שבקלות יוכלו להיות מנוצלים ע"י הכוחות הישנים כמכשיר למניעת היווצרות גוף אחד של תלמידי הדאפא. תלמידי הדאפא צריכים להשתמש במחשבות הנכונות החזקות שלהם כדי להיפטר מזה. "אני" זה סמל לחומריות כמו גם מקור ההחזקות. כשזה יקרה, מתרגלי דאפא יכולים להיות קשורים זה לזה בצורה טובה יותר ובהרמוניה עם הפא. ולכן הופכים את המחשבות הנכונות אפילו לטהורות יותר.