מחנה העבודה בכפייה בשאן-דונג גורף רווחים עצומים כתוצאה משיעבוד מתרגלי פאלון גונג

(Minghui.org)

בכדי להרוויח מעבודה בכפייה, מחנה העבודה מס' לנשים 1 בשאן-דונג חבר למספר מפעלים בכדי לייצר מוצרים ליצוא, כגון כיסויי מיטה, תיקים ותפירת תוויות של מותגי אופנה למוצרים מוגמרים. מתרגלי פאלון גונג משועבדים בסביבת עבודה איומה וסובלים פיזית ונפשית.

מתרגלי פאלון גונג בחטיבה 5 סבלו יותר מכולם. הסדנא שלהם ממוקמת מתחת לאדמה. התקרה נמוכה, צינורות נמצאים בכל מקום ומי שפכים מטפטפים על הרצפה. שש מכונות תפירה חשמליות ויותר מתריסר ידניות (מופעלות על ידי דוושה) מונחות על שמונה ספסלי עץ. כל ספסל ארוך מ-10 מטר. לאורך היציאה של הסדנה התת-קרקעית ממוקמים דליים המשמשים כבית שימוש. אין מכסה לדליים. ריח שתן וריחות צחנה אחרים גורמים לכולם להיות מסוחררים. במשך יום העבודה, בתוך רעש מכונות התפירה, המתרגלים גם סובלים מרעש ממכונות אחרות במטבח שנמצא מעליהם בקומת הקרקע.

נכפה על מתרגלי הפאלון גונג לעבוד שם בין 12 ל-15 שעות ביום. הם לא רואים אור יום או נושמים אויר צח. הרעש עולה על 200 דציבלים. מצבם הפיזי של הרוב המוחלט של המתרגלים התדרדר מאוד. רבים סובלים מכאבי ראש ומחולשת עצבים, ומבעיות בעיכול. כל המתרגלים סבלו מפגיעה בשמיעה ומליקויי ראייה. הם התלוננו לרשויות כמה פעמים וביקשו הפסקה של עשר דקות לאחר ארוחת הצהריים וארוחת הערב בכדי שיוכלו לנשום אויר צח בחוץ. הקצינים האחראים על החטיבה, ניו שוה-ליאן וג'או ג'יה, סרבו לבקשת המתרגלים.

מחנה עבודה זה סווג  כ"מתקן לאומי למופת". המשטרה יכולה להאריך את שעות העבודה באופן שרירותי. אם המתרגלים אינם עומדים במכסה, השוטרים מכים אותם, מורידים להם מהאשראי הנצבר ואף מאריכים את משך מאסרם. כבודם וחירותם של המתרגלים במעצר, המגיעים להם כבני אדם, נשללים מהם לחלוטין.