גי'אנג יוליאן עבדה כאחות בבית החולים רן-מין מספר 2 בעיר הואיי-הואה שבפרובינציית הונאן. היא נעצרה באופן בלתי חוקי ונכלאה בסוף אפריל 2005. רשויות הכלא הזריקו לה בכוח סמי הרגעה והרדמה, ותרופות אחרות הפוגעות בעצבים. בנוסף, הם לקחו למעשה את כל חפציה מביתה וסחטו ממשפחתה כמה אלפי יואן (500 יואן היא משכורת חודשית ממוצעת בעיר).

ב- 20 באפריל אחר הצהרים עצרו מספר שוטרים את ג'יאנג במקום עבודתה, לאחר שסייעה בארבעה ניתוחים בבית החולים. באותו לילה היא נכלאה במרכז לגמילה מסמים בהונג-ג'יאנג.

במרכז הגמילה אוכלוסייה גדולה של חולי איידס. יותר מ- 90 אחוזים מהמשתמשים בסמים במרכז נגועים באיידס. שוטר בשם יו הואי-מין רצה למקם את גי'נאג בחדר עם חולי איידס, אך פקידי המרכז סרבו לציית לכך ושיכנו אותה בחדר נפרד. הגברת ג'יאנג פתחה בשביתת רעב.

בסביבות השעה 6 בערב, ביום השישי לשביתת הרעב של ג'יאנג, לקחו אותה מפקד ה"מחלקה הפוליטית והביטחונית", ג'ואו וויי, וכמה שוטרים נוספים, לבית החולים, וניסו לכפות עליה לקבל זריקה. כיוון שסירבה לשתף עמם פעולה, קשר אותה השוטר אל מיטת בית החולים, אך עדיין לא הצליח לבצע את ההליך. רופא בשם ליאו רן-שואי מהמחלקה לרפואה פנימית בדק אותה, ומצא כי לחץ הדם שלה נמוך וקצב הלב 150 פעימות לדקה. למרות מצבה הפיזי הרעוע הורה מפקד ועדת המק"ס, הה ג'ין-ליאן, לרופא להזריק לג'יאנג חומרי הרדמה וחומרים הפוגעים במערכת העצבים. על פי פקודתם של הואנג לי, מ"משרד 610" המקומי, ג'וׁאוּ וויי, ממחלקת הפוליטיקה והביטחון, יו הואי-מין, הה ג'ין-ליאן וטאנג לאי-יוֹאוּ, מועדת המפלגה הקומוניסטית הסינית של בית החולים - הזריק ד"ר ליאו רן-שואי בכוח לג'יאנג את התרופות בעוד היא מנסה להתנגד ככל יכולתה.

ידיה ורגליה של ג'יאנג היו קשורות בניגוד לרצונה. הפושעים האכזריים ניסו בכל כוחם להחזיק אותה כדי שלא תזוז. הכוח שהפעילו עליה היה חזק כל כך עד שלא הגיע דם לידיה ולרגליה. כשהרופא החדיר לראשונה את המחט לזרועה, ג'יאנג קראה בקול "פאלון דאפא הוא טוב !". כתוצאה מכך, התרופה לא נכנסה לזרם הדם שלה, ובמקום זאת גרמה לזרועה להתנפח.

כשהפושעים ראו שהזריקה הראשונה לא עבדה, הם הוסיפו והזריקו לה עוד תרופות וזה גם כן לא הצליח. הם נעשו מתוסכלים, וניסו בפעם השלישית והרביעית. לאחר ארבע הזרקות עוקבות של חומרי הרדמה,החלה ג'יאנג לחוש מטושטשת ואיבדה את הכרתה.

כשהתעוררה, היה כבר אור יום. כפות רגליה היו פגועות מהזריקות, היא היתה חלושה, וסבלה כאבים בלתי נסבלים. היא לא יכלה לעמוד או לשבת זקוף. השוטרים גררו אותה לתוך רכב משטרתי והסיעו אותה למרכז הגמילה כדי להמשיך ברדיפתה.

במהלך היום השמיני של שביתת הרעב של ג'יאנג, העבירו אותה הפושעים למרכז מעצר המוקף בקירות רבים, כדי להסתיר את מעשיהם הרעים, ולפגוע בה בחשאי. מבני משפחתה של ג'יאנג נמנעו ביקורים אצלה. אפילו בתה בת השנתיים לא יכלה לראותה. בני משפחתה הגיעו אל מרכז המעצר אך נמסר להם ש"היא נמצאת היכן שהיא נמצאת באשמתה. היא בחרה לא לאכול שום דבר. אתם רוצים לתבוע אותנו? בבקשה". הואנג לין מ"משרד 610" אמר ללא בושה "אתם אומרים שאני מרושע? זה כבר מאוד נחמד מצדי שלא אנסתי אותה!".

ביום ה- 37  לעינויים ולסבל, סחט ש'ואו וויי, מפקד המחלקה לפוליטיקה ובטחון, 5,000 יואן ממשפחתה של ג'יאנג.

הרודפים לא רק גנבו את כל חפציה של ג'יאנג, אלא גם לקחו אותה בכוח ועינו אותה עד שנותרו ממנה רק עור ועצמות. הם סחטו כסף וטענו כי הוא מיועד עבור "הערבות" שלה. הם לקחו את תעודת הזהות של בעלה ועדיין לא החזירו אותה.

בית החולים, מקום העבודה של ג'יאנג יוליאן, הפסיק לשלם את משכורתה.

השמות ומספרי הטלפון של האנשים האחראים לפשעים אלו בקישור: http://en.minghui.org/html/articles/2005/7/26/63275.html