המסע לא יתחיל בלי הצעד הראשון

(Minghui.org)

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב- 1998. לפני כן, סבלנו אני ובעלי ממחלות רבות. לאחר שהתחלתי לתרגל, כל מחלותינו נעלמו. זה אכן היה "כשהאחד מתרגל, כל המשפחה מפיקה תועלת". המורה הציל את משפחתי, ואני אסירת תודה מאוד על כך. לאחר שהתחילה הרדיפה ביולי 1999, הלכתי לבייג'ינג כדי לעתור לטובת הפאלון גונג, ונכלאתי והוטרדתי.

1. ללא הצעד הראשון, המסע לא יתחיל

אני עוד זוכרת שהיה לי פחד גדול כשיצאתי בפעם הראשונה לחלק חומר כתוב להבהרת האמת (על הרדיפה). רגלי רעדו, ובגדי ושערי היו ספוגים בזיעה. הבהרת האמת פנים אל פנים אף הפחידה אותי יותר. לפתע רחשתי כבוד חדש ורב לאותם מתרגלים עמיתים שהבהירו את האמת בכבוד וללא פחד. בכדי להרגיל את לבי למצב הזה, התחלתי להבהיר את האמת לבני משפחתי, לקולגות ולשכנים.

פעם חמותי נאלצה להישאר בבית החולים כדי להבריא, מה שנתן לי הזדמנות להבהיר את האמת בחדר בית החולים שלה. האדם באותו החדר נראה כמו שוטר. אחרי ששוחחתי עמו, גליתי כי הוא אכן היה שוטר. הוא סיפר לי כי העבודה שלו הייתה להתמודד עם מתרגלי הפאלון גונג, אך כעת הוא לא אחראי על כך יותר. אף על פי שהיתה זו עבורי הפעם הראשונה בה עמדתי מול שוטר, לא חשבתי על כך יותר מדי. המחשבה היחידה בראשי הייתה כי הוא יצור חי שיש להצילו. לכן הבהרתי לו את האמת ללא פחד. סיפרתי לו על התועלת שהפאלון גונג הביא לי ולמדינה, וכיצד הפאלון גונג התפשט בכל רחבי העולם. הבהרתי את האמת לגבי תקרית ההצתה העצמית המבוימת וספרתי לו כיצד כנופייתו של ג'יאנג מענה באכזריות מתרגלי פאלון גונג. שאלתי אותו אם גם הוא היכה מתרגלים באלות חשמליות. הוא ענה כי לא עשה זאת. אמרתי לו כי אם ביקש מפושע (אחר) לעשות זאת ולא עשה זאת ישירות בעצמו, אז החטא שלו אף גדול יותר. לבסוף הוא אמר לי כי הוא כבר הבין הכל. היו לו שלוש אחיות שטיפלו בו, ושלושתן החמיאו לי על היותי אדם טוב.

לפני כן חשבתי כי כל השוטרים הם מרושעים וקשים להצלה. אך באמצעות התנסות זו, הבנתי כי כל עוד אני מבהירה את האמת מלבי ומתקנת את מחשבתי שלי, כל אחד הוא בר הצלה. המורה איתנו, מתכנן עבורנו דברים בכל רגע.

2. צועדת קדימה בהדרגה אך עושה ככל יכולתי

למרות שיכולתי להרגיש שהרמה שלי משתפרת בהדרגה, עדיין לא יכולתי לשוחח עם זרים פנים אל פנים כשהבהרתי את האמת, ועדיין לא יכולתי להיפטר מהפחד שלי. לכן החלטתי להשתפר צעד אחר צעד, כשאני עושה כמיטב יכולתי.

מעולם לא העזתי לפתוח בשיחה עם זרים כשהבהרתי את האמת עם מתרגלים עמיתים ומעולם לא ידעתי כיצד להתחיל, אך מתרגלת אחרת עשתה זאת היטב. היא תמיד יכלה להתחיל בשיחה עם אנשים מכל אורחות החיים, ותמיד יכלה להוביל את השיחה כדי להבהיר את האמת על הפאלון גונג. לכן, שלחתי מחשבות נכונות לידה ולפעמים גם הוספתי כמה דברים משלי. צעדתי קדימה צעד אחר צעד, בדיוק כמו שלומדים שחיה, ובהדרגה יכולתי לשחות עוד קצת ללא פחד.

אחרי ששיתפנו פעולה תקופה מסוימת, התוצאה הייתה טובה מאוד. הפחד בלבי נמוג בהדרגה, וכיום אני מסוגלת לשוחח עם זרים בלי היסוס. יכולתי להבהיר את האמת הפכה יציבה יותר ויותר. זהו מזלי הטוב והנפלא ביותר לראות את פניהם של אלה שלומדים את האמת ולראות כיצד הם נוצרים את עלון הפאלון דאפא. כמה מהם אף ביקשו עוד עלונים, עבור בני משפחתם. בראותי כל זאת, אף תחושת העייפות בסופו של היום נעלמת.

המורה אמר לנו בללמד את הפא בועידה בשיקאגו ב-2004:

"אתם יודעים, מדוע זה כך שהרבה דברים, הרבה החזקות, לא יכולות להיות מוסרות סתם כך? מדוע זה כה קשה? תמיד אמרתי לכם שחלקיקים מרכיבים חלקיקים, רמה אחר רמה, כל הדרך מהמיקרוקוסמוס עד לחומר של פני השטח. אם הייתם מסתכלים בתוך המיקרוקוסמוס המאוד מאוד זעיר בחומר שנוצר על ידי הדבר שבו מחזיקה המחשבה שלכם, [תראו ש] אלה הרים, הרים עצומים, עשויים מסלע קשה דמוי גרניט, וברגע שהם נוצרים לבן אנוש פשוט אין שום דרך להסיר אותם."

"ועליך עצמך להיפטר מזה על ידי טיפוח. יש דברים רבים שאינך יכול לעשות ושהמורה יכול. ואז איך המורה עושה אותם? זה לא כך שברגע שנבוא במגע אני אסיר אותם. כאשר המחשבות הנכונות שלך נחושות וכאשר אתה יכול לדחות את הדברים האלה, אני אסיר אותם למענך מעט בכל פעם; כמה שאתה יכול לעשות, זה כמה שאני אסיר למענך ואפחית למענך."

אני חושבת כי החזקה לפחד היא גם כן הר אדיר. אם רק נשאר בבית ונחשוב ש"אין לנו את זה", במקום לסלק אותו (את הפחד) באמצעות מחשבות נכונות, או לפחות לעשות את המיטב כדי להיפטר ממנו, כיצד יוכל המורה להסיר אותו עבורנו?

3. להבשיל בהדרגה ולאמת את הפא בכבוד

אני יוצאת החוצה עם מתרגלת עמיתה להבהיר את האמת בכל יום. אנו הולכות עשרות קילומטרים כל יום, והיינו בכל מקום בעיר, באזורי הכפר ובפרברים. אנו משוחחות עם אנשים שנמצאים בתפקיד ברחובות, מוכרי עיתונים, מתקני אופניים, נהגים, קופאים בחנויות מכולת, ספרים, אנשים בפארק, במרכזי קניות ובסופרמרקטים. אנו משוחחות גם עם מבוגרים וגם עם ילדים. אנו משוחחות עם עשרות אנשים בכל יום.

כיום, הסביבה הספציפית לא חשובה לי עוד, ואני מסוגלת להבהיר את האמת בכל מקום. כל המצבים נוחים לי. אימתנו את הדאפא בכל מקום והכל זרם עד כה עבורי ועבור המתרגלים העמיתים שלי. כשאני מסתכלת אחורנית, על הפעם הראשונה שחילקתי עלונים ועל המצב בזמנו - רעדתי מפחד והזעתי. גיליתי כי זה בדיוק כמו שהמורה אומר ב"ג'ואן פאלון":

"כולכם יכולים לנסות את זה. כשאתם מתגברים על קושי אמיתי או על מצוקה תנסו את זה, כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול. כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה בלתי אפשרי, תנסו ותראו שזה אפשרי. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה אתם באמת תגלו: "אחרי שעוברים עצי ערבה מוצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!"

רציתי לחלוק את ההתנסות שלי עם מתרגלים עמיתים שעדיין לא עשו את הצעד הזה.