(Minghui.org) מתרגלים רבים מתנסים בחסימות שקשה לפרוץ דרכן בטיפוח. יש אנשים המזהים אותן, אבל נראה שאינם יכולים לסלק אותן. יש כאלה שאפילו לא מבינים שהבעיות האלה קיימות אצלן. הטיפוח כיום דורש שנסלק חסימות כאלה, כדי שהחיים שלנו יהיו טהורים יותר וכדי שנוכל לעשות את שלושת הדברים היטב.

הייתי רוצה לשתף כמה מההתנסויות שלי בשנים האחרונות. אני מקווה שהשיתוף שלי יוכל לעזור להרחיב את החשיבה וההבנה של דרישות הפא ברמות שונות.

ההתנסויות שלי נראות אולי אמיתיות ומוחשיות מאוד, אבל הן מוגבלות על ידי הרמה שלי ויכולת ההארה שלי. אבל בכל זאת הן מקיפות. זה מספיק לי להיות מוארת למה שאני צריכה להבין. אנא אל תתייחסו להתנסות שלי כאל הסטנדרט. רק המאסטר והדאפא יכולים להנחות את הטיפוח שלנו, אז נתייחס לפא כאל המאסטר.

לפני שנים רבות הייתי חלק מקבוצת לימוד פא. בכל שבוע יותר מ-10 מתרגלים למדנו את הפא ביחד. לא הכרנו אחד את השני בשמות, ולא ידענו כל מידע אישי זה על זה.פשוט למדנו את הפא ביחד ואחר כך נפרדו דרכינו.

בקבוצה היה זוג, והם לעתים קרובות התווכחו זה עם זו. הבעל היה די רהוט ומשכנע והוא היה מצביע על בעיות הטיפוח של אשתו בהתבסס על הפא. ואז האישה הייתה צריכה לקחת צעד אחורה ולהסתכל פנימה. מתרגלים אחרים חשבו שהבעל לא התנהג בחמלה בדרך שבה הצביע על בעיות של אחרים ודיבר לעתים קרובות בשם אשתו. בכל פעם כזאל הבעל קיבל ביקורת של אחרים בשמחה.

שנה חלפה ואני הייתי עסוקה לרוב בנסיעות עסקים. לא התמדתי בלימוד הפא בקבוצה כל שבוע. יום אחד עשיתי קצת מאמץ ללכת לשם, וסצנה הבזיקה מול עיניי.

טווח הסצנה שראיתי היה צר מאוד, אך בטווח שעין יכולה להסתכל מעלה ומטה ולראות טווח אנכי.

הייתי בעולם גבוה. אדם עמד מעבר לי, לבוש בקסאייה צהובה. הוא נראה דומה בדיוק לבעל בקבוצת הפא, רק שהבעת פניו הייתה מוזרה מאוד ומאוד לא כנה.

הוא הבחין בי. הוא הניד בראשו ואמר בעצב: "הגעת".

הייתי מבולבלת אבל הנדתי בראשי.

הוא אמר: "עכשיו את רואה אותי. האם את מופתעת?"

הנדתי בראשי והרגשתי ממש מוזר.

הוא אמר: "אני חיים מעוותים מרמה גבוהה של הבעל בקבוצת הלימוד שלך. תחום העולם שלי קרוב לתחום המקורי שלו, רק כמה רמות מתחת לו. כשהבעל ירד למטה מהמקור שלו, הוא הפך ברמה הזאת להיות לא כן. אני חלק מחוסר הכנות הזאת. את יכולה לקרוא לי 'חוסר כנות'".

לא הייתי בטוחה שהבנתי, כך שהבטתי עליו כמצפה להסבר.

הוא המשיך: "הקיום שלי גרם לכך שחייו [של הבעל] הכילו חוסר כנות בכל רמה מתחת לתחום הזה שלי, ועד לעולם האנושי. הוא אינו אומר את האמת והוא מזויף".

עניתי לו: "לא חשבתי בחוסר כנות אצלו על אף שהכרתי אותו במשך זמן ארוך כל כך. הוא די נחמד ומסוגל לספוג ביקורת ללא תרעומת".

"'חוסר כנות' חייך במרירות: "זה בדיוק חוסר הכנות. הוא מסוגל להסתיר אותה. את לא הייתי מסוגלת לאתר במדויק את הבעיות האמיתיות שלו. מדוע אינך יכולה לעשות זאת? מפני שהוא הסתיר אותן. כל עוד אינך יכולה להצביע ישירות על הבעיות שלו, אי אפשר לגעת בהחזקות שלו. הוא יכול להגן על עצמו. לא משנה מה את אומרת, או כמה חדה היא הביקורת, הוא מסוגל לספוג זאת. את חושבת שזה מפני שהוא טיפח היטב, אבל למעשה זוהי התבטאות של חוסר הכנות שלו".

"...באשר לוויכוחים שלו עם אשתו, את חושבת שזה מפני שאין לו חמלה. זה אכן היעדר אמיתיות וכנות. בכל פעם שהוא מתווכח עם אשתו, זוהי גם הזדמנות טיפוח עבורו. כמובן, גם לאשתו יש בעיות בטיפוח".

"כולכם, ובכלל זה הבעל ואשתו, אינם יודעים על הקיום שלי – הקיום של "חוסר כנות". היות שרמת הטיפוח שלו לא הגיעה לרמה שלי עדיין, הוא יהיה מושפע על ידי, והוא יציג חוסר כנות".

הייתי המומה ושאלתי: "מדוע?"

"חוסר כנות" אמר בעצב: "אני חלק מהחיים הכוללים שלו. לפיכך, בכל רמה מתחתיי הוא יציג חוסר כנות. אבל במקור שלו אין אותי".

הייתי ספקנית לגביי דבריו: "אם אתה יודע זאת מדוע אינך יכול לשנות את עצמך?"

"חוסר כנות" ענה: "אני רק חלק מחייו, וחלק מעוות. אינני הגוף העיקרי של המטפח. אינני יכול לשנות את עצמי. אני יכול רק להמתין לגוף העיקרי שלי שיחזור לעולם שלי ויטמיע אותי בפא".

שאלתי: "האם הוא לא טיפח במשך כל השנים האלה? האם הוא תיקן את הבעיה הזאת?"

ברגע ששאלתי זאת, "חוסר כנות" נעשה אף עצוב יותר. הוא התייפח: "אני ממתין לו שיחזור לעולם שלי ויטמיע אותי בתוך הפא. אז אני אוכל להשתנות ואהיה ישר וטהור יותר".

הוא המשיך: "אבל הוא מסתיר את הבעיות האמיתיות שלו. הוא לא הסתכל פנימה ולא טיפח באמת. הוא עדיין רחוק מאוד מהעולם שלי".

ניסיתי לנחם אותו: "זה בסדר. תיקון הפא עדיין לא הסתיים. יש עדיין זמן והזדמנות".

הוא הניד בראשו והפך עצוב יותר: "על-אף שיש חלק ממני בחוסר הכנות שלו, אני מקווה באמת שהוא יוכל לטפח לרמה שלי, לשנות אותי ולהטמיע אותי בדאפא. אני משגיח עליו בעולם האנושי בחרדה ובתקווה. אולם...", הוא קונן.

כל זה קרה בזמן קצר מאוד. אולם ההשפעה של ההתנסות הזאת עליי הייתה עצומה. אחרי שהמחשבות שלי חזרו לעולם האנושי, לא ידעתי מה לעשות. כשהגעתי לקבוצת הלימוד, כולם שמחו לראות אותי שוב. הזוג בירך אותי בחמימות רבה.

לא ידעתי מה לעשות. לא הייתי בטוחה אם ההתנסות שלי הייתה אמיתית או לא והאם עליי לשתף את האחרים במה שחוויתי. אם מה שראיתי לא היה אמיתי, האם לא אגרום להפרעות לטיפוח של האחרים ושל עצמי? בעבר, מתרגלים אחדים באזור המקומי שלנו ראו דברים בעין השלישית ובאמצעות הכוחות העל טבעיים שלהם, אך טעו בפירוש של מה שהם ראו וגרמו לדי הרבה בעיות. לכן, מתרגלים רבים לא היו פתוחים להקשיב להתנסויות מממדים אחרים.

אם אשתף את ההתנסות שלי עם אחרים והבעיה לא אמיתית, אז אני עלולה להעליב את הבעל ולהשפיע על היחסים בין מתרגלים. כמו כן עלולים לגרש אותי מהקבוצה. אפילו אם הבעיה אכן אמיתית, הבעל עלול להשתמש בחוסר הכנות שלו כדי להגן על עצמו. מתרגלים אחרים אולי לא יראו את הבעיה וייתכן שלא יאמינו לי. אז אני עלולה להפוך למטרה להרחקה. שיתוף הפעולה איתם בפרויקטים של תיקון הפא ייעשה קשה יותר.

לא נקטתי בשום פעולה ויצאתי משם בסוף לימוד הפא.

נעשיתי שוב עסוקה מאוד ובמשך זמן מה לא הלכתי לקבוצת לימוד הפא. בפעמים האחדות שהייתי שם לא ראיתי את הזוג. כעבור הרבה זמן, שמעתי אחרים מדברים על הזוג. הם סיפרו שהבעל היה חולה ושקשה היה לו להצטרף ללימוד הפא במשך השנה האחרונה. אף אחד לא ידע שהיה במצוקה. הוא אושפז בבית החולים והיה במצב קריטי.

כששמעתי זאת, שיתפתי את המתרגלים בהתנסות שלי וביקשתי אותם להעביר את המידע לבעל. אבל זה היה מאוחר מדי. הבעל הזה מת כמה ימים לאחר מכן.

לבסוף הבנתי מדוע "חוסר כנות" היה עצוב כל כך. הוא כנראה כבר ראה את סוף החיים של הבעל. על אף שהשתמש בכוחו כדי ליצור עמי קשר ועשה את מיטבו, לא הייתה לו תקווה רבה שהמצב ישתנה. באשר לי עצמי, הטיפוח שלי לא הגיע לרמה בה ידעתי מה לעשות. בהשפעת ההיגיון האנושי שלי, כמו גם זה שלא ידעתי את המצב של הבעל בעולם האנושי, התעכבתי ולא סיפרתי לאף אחד את מה שחוויתי.

אולי זה שאני אשתהה ולא אדבר על כך עם אחרים היה גם כן ידוע ל"חוסר כנות". אחרי הכול, ברמות גבוהות יותר ניתן לראות ביתר בהירות אם כל הגורמים כבר בשלים לכך שמשהו יקרה. זאת הסיבה שהוא היה כה עצוב וקיווה לנס.

במשך זמן ארוך הרגשתי אשמה בנושא. כולנו רוצים ליצור גוף אחד. כולנו אומרים שאנחנו מסייעים למאסטר לתקן את הפא. אבל לפעמים איננו עושים באמת מה שאנחנו אמורים לעשות.