קונוטציות של צבעים מסורתיים (חלק 1)

קראו עכשיו

(Minghui.org) עולמנו הוא צבעוני, ואומות שונות מוקירות את הצבעים המסורתיים הייחודיים שלהן שאינם רק משהו ויזואלי, צבעיהן הייחודיים משקפים גם את ההיסטוריה והמסורות שלהן.

בעולם כיום צבעים מסורתיים אלה נראים כולם דומים זה לזה, אך הקונוטציות שלהם יכולות להיות שונות לחלוטין. בהתחשב במגוון הצבעים הרב, סדרת מאמרים זו תנתח כמה מהנפוצים ביותר.

חמש מעלות – סגולות וחמישה צבעים

בסין של היום, כשמדובר בצבעים מסורתיים אנשים רבים חושבים על אדום כצבע חגיגי המייצג אושר. לדוגמה, אנשים נוטים להשתמש הרבה באדום כדי לקשט את ביתם לחתונה וגם הכלה והחתן לובשים לעתים קרובות אדום; לרגל ראש השנה הסיני, אנשים שמים "צמד חרוזי שירה" על נייר אדום; אדום הוא גם צבע דומיננטי בחגיגות מכל הסוגים, שלא לדבר על התעמולה הפוליטית הקנאית של "סין האדומה". באופן כללי נראה שלאדום יש השלכה חיובית למדי על מוחם של אנשים מכיוון שהם מאמינים שאדום מסמל שגשוג ומזל טוב.

אבל על פי חקר התרבות הסינית העתיקה, הצבע האדום העז, המודרני, אינו מתכתב כלל עם שלוש הדתות המסורתיות של סין – הקונפוציאניזם, הטאואיזם והבודהיזם. למעשה, גוון הצבע של כל שושלת בסין העתיקה נטה להיות חגיגי, שליו, פשוט או אלגנטי, ואף אחד מגוונים אלו לא היה עז ומסנוור כמו האדום שאנו רואים היום. האדום אינו עולה בקנה אחד עם האופי המופנם בדרך כלל של הסינים הקדמונים.

אם כן מהם הצבעים המסורתיים של סין?

ראשית, יתכן שנצטרך להתבונן בתיאוריית "חמש המעלות" שנתמכה על ידי דזואו יאן, מלומד בעל שם שייצג את אסכולת היין-יאנג בתקופת המדינות הלוחמות (475 - 221 לפנה"ס).

אסכולה זו החזיקה בדעה שכל השינויים ביקום מתרחשים בהתאם לפעולות הגומלין בין יין ויאנג, להתקדמות חמשת האלמנטים, וליצירה הדדית וניגוד הדדי. דזואו יישם את פעולות חמשת האלמנטים צעד אחד קדימה כדי להסביר את ההיבטים המחזוריים של ההיסטוריה ואת חילופיי השושלות עם התיאוריה המכונה: "תיאוריית חמש המעלות".

אף שלתיאוריה זו הייתה השפעה משמעותית על ההיסטוריה הסינית, אנשים רבים לא שמעו עליה היום. הסיבה לכך היא שהרבה מהתרבות הסינית המסורתית עברה דמוניזציה על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), וערכי יסוד רבים נשכחו וננטשו.

על פי תיאוריית חמש המעלות כל אחד מחמשת היסודות של מתכת, עץ, מים, אש ואדמה מייצג מעלה – סגולה ייחודית, והם נעים במחזוריות ביחד.

לפי תיאוריה זו, הסיבה שבגללה נוצרה שושלת הייתה משום שהשמים העניקו לה אחת מחמש המעלות. כלומר, לקיסר (טיאן-דזה, או בן השמים) הייתה שליחות שמימית למלא. כשסגולתה הייחודית של שושלת נחלשה בהדרגה, שושלת אחרת קמה עם הסגולה הייחודית שהעניקו לה משמים והחליפה את השושלת הקיימת.

לדוגמה, בהתבסס על התיאוריה של יצירה הדדית וניגוד הדדי, מתכת גוברת על עץ, עץ גובר על אדמה, מים גוברים על אש, אש גוברת על מתכת ואדמה גוברת על מים. כל שושלת וסגולתה הייחודית גם היא פעלה בעקבות מחזור כזה. לפי התיאוריה של דזואו, לשושלת ג'ואו הייתה סגולה של אש, והיא הוחלפה בשושלת צ'ין שהייתה לה הסגולה של מים – מים מתגברים על אש.

תיאוריית חמש המעלות של דזואו זכתה להכרה רחבה והייתה מקובלת בהיסטוריה הסינית. משושלות צ'ין והאן ועד לשושלות סונג, ליאו וג'ין, פקידי החצר של כל שושלת תמיד דנו לגבי הסגולה הייחודית שלהם ואישרו אותה. לאחר מכן היא נודעה לכל המדינה כדי להוכיח את הלגיטימיות של השושלת. זה גם מרמז שלא ניתן היה לסיים שושלת בכוח בלבד, כי ליורש שלה הייתה צריכה להיות המעלה הנדרשת שהוענקה לו משמים. אף ששושלות יואן, מינג וצ'ינג לא הכריזו רשמית על סוג הסגולות הייחודיות או המעלות שהן מייצגות, כל הקיסרים שלהן נחשבו ככאלו ההולכים על פי התכנונים של השמים.

צבעי חמש המעלות ואינטראקציות היצירה וההתגברות שלהם

שושלות שונות התאימו למעלות שונות ויוצגו על ידי הצבעים התואמים להן כגון לבן, כחול, שחור, אדום או צהוב. כפי שהוזכר קודם לכן, כששושלת צ'ין הביאה לקיצה של שושלת ג'ואו, הם האמינו שהם הולכים לפי רצון השמים – מים גוברים על אש. מכיוון שהצבע התואם למים הוא שחור, שושלת צ'ין השתמשה בשחור כצבעם המייצג, וקיסר צ'ין לבש גלימות שחורות.

לשי ג'י ("רשומות של ההיסטוריון הגדול"), שהוא אחד מספרי ההיסטוריה המכובדים ביותר, היה ערך רשום ב"דברי הימים הבסיסיים של קיסר צ'ין הראשון", שי-הואנג. הוא קידם את מסורת חמש המעלות מתוך אמונה ששושלת ג'ואו (בעלת סגולת האש) הוחלפה בשושלת צ'ין (בעלת סגולת המים) מאחר שהמים גוברים על האש. כפי שכתוב בספר: "לוח השנה החדשה התחיל באוקטובר. הבגדים והדגלים היו כולם שחורים".

באופן דומה, גם הקיסר שואן-דזונג משושלת טאנג כתב במאמר לטקס הפולחן הגדול בהר טאי: "השמים מברכים את שבט לי (שם משפחתם של קיסרי טאנג) במעלת האדמה". ברור ששושלת טאנג התבססה על סגולת האדמה. לכן הוא כיבד את הצבע הצהוב התואם. עם זאת, הצהוב היה שמור בבלעדיות רק למשפחה הקיסרית ולא לאנשים רגילים.

בשושלות שאימצו את סגולת האש, צבע הלבוש היה אדום. אבל זה היה שונה לגמרי מהאדום הבוהק שאנחנו רואים היום, בגלל הצבעים שהשתמשו בהם בסין העתיקה. היו גוונים שונים של אדום עם שמות שונים בסין העתיקה. גוון האדום המסורתי היה קצת כהה ורך יותר.

אם ניקח לדוגמא את הארמונות הקיסריים של שושלות מינג וצ'ינג, אדום הצינובַּר על קירות הארמון הוא למעשה צבע שבין כתום לאדום והגוון מעט אפור, לא האדום הבוהק המודרני. כמו כן, כאשר אדום היה צבעה של השושלת, אנשים רגילים לא הורשו ללבוש אותו, שכן הצבע היה שמור לקיסר.

לדוגמה, על אף ששושלת מינג לא הכריזה רשמית איזו מעלה היא מייצגת, מסמכים רשמיים רבים הזכירו ששושלת מינג התבססה על סגולת האש. ליו צ'ן, שר בשושלת מינג המוקדמת כתב כי: "טאי-דזו משושלת מינג הוא מלך סגולת האש והוא אימץ את הצבע האדום". שושלת מינג דגלה בצבע האדום כדי לייצג את סגולת האש ולאנשים רגילים אסור היה ללבוש בגדים בצבע הזה.

ניתן לסווג את הצבע האדום למגוון גוונים והיו כללים מפורטים לשימוש באירועים מיוחדים ובהתאם למעמד החברתי של האדם. אנשים רגילים לא הורשו להשתמש בצבע אדום טהור. הם יכלו להשתמש רק בגוונים בהירים יותר של אדום כמו פריחת האפרסק וכן הלאה. ההגבלות היו עשויות להתרכך מעט עבור כמה טקסים גדולים ובנסיבות מיוחדות.

חשוב להזכיר שבימי קדם לצבע "אדום" אפילו הייתה משמעות שונה מ"אדום" בשפה הסינית המודרנית. לפי שואו-וון ג'יה דזי, במילון סיני עתיק משושלת האן, אדום היה "צבע מעורב של אדום ולבן". במילים אחרות, ה"אדום" בשפה הסינית העתיקה התייחס לגוון של ורוד ולא לאדום החד שאנשים חושבים עליו היום. עם זאת, למען הבנה קלה יותר של הקוראים של היום, אשתמש ב"אדום" כמונח כללי כשאני מתייחס לצבעים דומים עם שמות שונים במאמר זה.

מנקודת מבט של רמה גבוהה יותר, הסיבה שלכל שושלת הייתה היסטוריה ומורשת תרבותית ייחודית משלה הייתה כי כל אחת נבעה ממוצא אחר. לכן הצבעים שהם אימצו באופן טבעי היו שונים זה מזה. תיאוריית חמש המעלות וחמשת הצבעים יכולה רק להסביר דברים ברמה מסוימת בעולם האנושי ואולי אינה המציאות הבסיסית.

(המשך יבוא)