אמונה איתנה בדאפא ויציאה ממאורת השדים

(Minghui.org)

בעת שהמורה שלנו נשא את נאומו מלא ההשראה בוועידה הקנדית לשיתוף התנסויות בטיפוח, ישבתי בחדר מוקפת ביותר מעשרה בוגדים (אנשים שתרגלו בעבר פאלון דאפא אך הפכו למשתפי פעולה בניסיון  "לשבור" מתרגלים אחרים);  ביניהם היו כמה שעברו שטיפות מוח במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה.

לפני מספר ימים הם השתמשו בכל טכניקות שטיפת המוח שלהם עלי, אך לא היה לזה כל השפעה עלי. מכאן ואילך, הם התחילו לצעוק בקול רם ולנקוט בכל מיני עינויים אכזריים. הם הקיפו אותי ודיברו בעזות מצח על תפישות סוטות. אחד מהם אמר בקול רם, "אנחנו מתכוונים להרוס אותך. אם אנחנו לא יכולים להצליח בטיפוח, לא נאפשר גם לך להצליח..." הצבעתי עליה עם האצבע שלי ואמרתי: "זה כל כך מרושע!" אמרתי להם: "אין לכם צורך לבזבז את זמנכם עלי. אני נחושה לעזור למורה בתיקון הפא. הם צעקו עליי, "את כבר כאן, אל תחלמי אפילו לצאת מכאן".

חייכתי ואמרתי להם, "החיים שלי ערוכים על ידי המורה והמילים של אף אחד אחר לא נחשבות כלל".

עד מהרה הם התעייפו. ידעתי שהשדים השולטים בהם בממדים האחרים הובסו. אנשים מנוונים אלה החלו למנוע ממני שינה; בינתיים, חשבתי על תוכניות איך לצאת משם.

היום, בעודי יושבת כאן, מחשבה הבזיקה בראשי: האם זהו באמת גורלי הבלתי נמנע? לאחר זמן מה, חשבתי על זאת שהמורה שלנו לא מכיר בתכנון הכוחות הרעים, אז מדוע שאני אכיר בהם? המורה שלנו אמר שהמחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן חזקות. אם לא אצא משם בקרוב, זאת אומרת שאינני מאמינה בכוחות האוניברסאליים של הדאפא ובמורה.

אחר עת די ארוכה לא מצאתי את ההזדמנות והתחיל כבר להחשיך. אמרתי לבוגדים האלה: " אחרי כל הימים האלה, התעייפתי, אני צריכה לשכב על המיטה ולשקול את הדברים. אנא קחו זאת בחשבון". הם חשבו שאני מתחילה להתפשר והחזירו אותי לחדר. לא חשבתי יותר מדי, ובלבי ביקשתי מהמורה: "המורה, בבקשה עזור לי לרסן את הסביבה המרושעת, אני חייבת לצאת מכאן". פתחתי את החלון ורצתי במהירות לעבר כמה חומות. בזמן שזחלתי על החומות, הכלבים התחילו לנבוח. באותו זמן לא חשבתי יותר מדי (היה זה טוב יותר אם הייתי שולחת מחשבות נכונות; הדבר שיקף את ההחסרות שלי). אחרי שטיפסתי על כמה חומות, הצלחתי להשתלב שוב בזרם האדיר של תיקון הפא.