פשוט ללכת בדרך...

ההתחלה

כנראה שאת כל חיי ביליתי במטרה להתחיל לטפח בפאלון דאפא. במקום שאני נמצאת בו כרגע אינני יודעת את סוף הדרך ואני גם לא עושה לעצמי הבטחות ולא נודרת נדרים.

- את דרך הטיפוח שלי התחלתי לפני כשמונה שנים כאשר התחלתי ללמוד רפואה אלטרנטיבית ותורות אלטרנטיביות שונות. התוודעתי לשיטות שונות של טיפוח. קיבלתי הרבה תעודות ולפני קצת יותר משנתיים החלטתי להתחיל לטפל באנשים. לצורך כך התחלתי לקרוא עיתונים מקצועיים בנושא. באחד העיתונים מצאתי רשימה של סדנאות אלטרנטיביות. אחת מהן מצאה חן בעיני במיוחד. אפילו לא ידעתי איך קוראים את שמה נכון. "פאלון דאפא". ביום שבת בבוקר ירדתי אל הגינה שליד הבית ושם הייתה קבוצה של אנשים .הם התחילו לעשות תרגילים שמעולם לא ראיתי לפני כן. עשיתי כמוהם ובלי להבין למה, פשוט שאלתי אותם בתום התרגול למה הם מתרגלים רק פעם בשבוע ומיד הצעתי עוד ארבעה ימים של תרגול.

מאז ועד היום לא עצרתי אפילו לרגע לחשוב מדוע אני מתרגלת פאלון דאפא. לא ראיתי פאלונים ולא הרגשתי ניצוצות של אור ושמחה, לא הרגשתי שזה מה שחיפשתי כל חיי, לא הרגשתי קלה יותר או מרחפת ולא הרגשתי צעירה יותר וזה גם לא איכפת לי. פשוט הלכתי בדרך שמצאתי, דרך שאני הולכת בה עד היום, שבחלק גדול מהזמן היא דרך לא נעימה, ואני תמיד אומרת לאנשים חדשים: "אתם יודעים, אנשים רבים שמתרגלים פאלון דאפא לא יושבים עם חיוך ענק מרוח על הפרצוף שלהם".

ההתקדמות

כך אני רואה את ההתקדמות שלי בפאלון דאפא: בכל פעם אני מתקדמת מעט, הולכת אחורה, נופלת, מתרוממת ומתקדמת עוד קצת וחוזר חלילה. לפעמים ההתקדמות היא מהירה, אבל גם הנפילות יכולות להיות עמוקות ובכל פעם אני מתרוממת, מבינה שנכשלתי, מקבלת את הכישלון באהבה וממשיכה להתקדם ונהנית מכל רגע, גם כשזה מכאיב.

בכל פעם שאני טועה אני יודעת את זה - תמיד, אבל עדיין לא מוכנה לשחרר את כל ההחזקות ולתת לאור להיכנס פנימה. אני מבינה שאני מבזבזת את הזמן ובמקום לזרוק מיד את ההחזקה שגורמת לי לא להודות בטעות אני ממשיכה להחזיק, אבל אני גם מבינה שזה עניין של זמן והעובדה שאני מודעת לטעויות שלי היא כבר התקדמות, אבל הדרך אל האור עוד ארוכה מאוד מאוד.

החזקות

שמתי לב שכשאני מנסה להבין את השורש של ההחזקות שלי במטרה לגרש אותן, זה לא עובד, אז איך אני משתחררת מההחזקות? אצלי זה פשוט קורה, בהתחלה הייתי עושה מלחמה, כעסתי על כל העולם, ניסיתי לבעוט לכל הצדדים, שאלתי את חברי המתרגלים שאלות והתרגזתי כשהם הציבו מולי ראי ובקשו ממני להסתכל בו. אחר-כך פשוט הפסקתי לחשוב על ההחזקה המסוימת הזו ויום אחד פשוט קמתי בבוקר והיא כבר לא הייתה. כך קרה לי למשל עם החזקה של רצון לטפל באנשים אחרים. למדתי במשך כחמש שנים רפואה אלטרנטיבית וקיבלתי תעודות רבות. אף פתחתי קליניקה בבית ועזבתי את עבודתי כדי להתמסר לטיפולים, דבר שמאוד אהבתי. לפני שנתיים התחלתי לתרגל פאלון דאפא וזמן קצר אחר כך קראתי את הספר פאלון גונג ואחר כך את הספר "ג'ואן פאלון" ואני זוכרת יום אחד בצהרים כשנסעתי עם כמה מתרגלים לתרגול בזיכרון יעקב והתחלתי להתווכח אתם על השאלה מדוע לא מומלץ לטפל בבני אדם. באותו שלב הייתה לי התנגדות עצומה לדברים האלו וכעסתי מאוד על חברי, שניסו להסביר לי את הבנתם בנושא. כל מה שהם הסבירו לא היה מקובל עלי והחלטתי באותו שלב שאני אמשיך לטפל ואמשיך לקרוא את הספר ולתרגל והזמן יעשה את שלו. אני אתקדם בשיטה הזו לפי מה שנוח לי ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות.

מה שקרה אחר כך היה מאוד מוזר, היו לי באותה תקופה בערך שישה מטופלים קבועים. תוך שבועיים כולם הפסיקו לבוא ולכל אחד מהם היה תירוץ אחר מאוד מוזר. אחד, שהוא דווקא בחור די עשיר, אמר שזה יקר מדי, השנייה, שהיא חיילת משוחררת, אמרה שאין לה זמן, אחרת, שהייתה מאוד מרוצה מהטיפולים שלי, אמרה פתאום שהיא רוצה לנסות עכשיו שיטות אחרות... והשאר אפילו לא צלצלו לבטל. פשוט לא באו.

בהתחלה כעסתי עליהם, אבל אחר-כך זה היה לי אפילו נוח, והפסקתי להתאמץ לקבל מטופלים חדשים, פשוט לא רציתי בזה יותר. באותה תקופה למדתי באופן פרטי רפואה סינית וגם עם זה החלטתי להפסיק בבת אחת. זה פשוט חדל למשוך אותי, לאט לאט גם הבנתי למה המאסטר מתכוון כשהוא אומר שהמטפל יוצר את אותו שדה אנרגטי עם המטופל ובעיקר הבנתי מקריאה חוזרת בספר "ג'ואן פאלון", שאין שום סיבה שאני אקח על עצמי להדחיק קארמה של אנשים אחרים שבמילא תחזור אחרי שאטפל בהם ותופיע במקום אחר, כי המחלה לא נעלמת היא רק נדחקת פנימה.

דבר דומה קרה לי גם עם הרצון שלי להתערב בין אנשים רגילים. התהליך שעברתי היה כזה- לפני שהתחלתי לתרגל בפאלון דאפא הייתי צוחקת בכל פעם שראיתי אנשים רבים ואפילו נהנית לראות אותם בטיפשותם. אחרי שהתחלתי ללמוד תורות אלטרנטיביות לא הייתי מסוגלת לראות אנשים רבים והייתי חייבת להפריד בכל מקרה, אפילו פעם קרה לי מקרה שירדתי מרכב באמצע האוטוסטרדה להפריד בין שני נהגים שהרביצו אחד לשני. אחרי שהתחלתי ללמוד פאלון דאפא הבנתי שאם אני מתערבת בין אנשים, אני מפריעה להם ליישב את חובותיהם הקארמתיים. עד היום עוד קשה לי לראות אנשים רבים ולא להתערב, אבל כמעט ואינני עושה את זה. קרה לי מקרה לא מזמן שנסעתי באוטובוס ובאחד הרחובות ראיתי שני אנשים מרביצים אחד לשני מכות רצח. כשירדתי מהאוטובוס חשבתי שלא אגש להפריד ביניהם, כי אלו הם עניינים של אנשים רגילים, אבל אחר-כך נכנסה בי מחשבה שאולי הם ירצחו אחד את השני ובעניינים של רצח המאסטר אומר שחייבים להתערב. אבל האמת היא שהמחשבה הזו הייתה מחשבה שקרית והיא אולי הגיעה אלי כדי לתרץ את הרצון שלי להתערב ביניהם, כי עדיין לא השתחררתי מההחזקה הזו של להפריד. ניגשתי אליהם, הם היו מלאים בדם, הבנתי שאחד מהם לקח את רשיון הנהיגה של השני, הרגעתי אותם, החזרתי לנהג את רשיון הנהיגה שלו והוא נסע, לאחר שקיבל ממני פרוספקט כמובן, אבל הנהג השני היה מרוגז וסובל ואמר לי שעכשיו הוא לא מוצא את רשיון הנהיגה שלו וכנראה שהנהג הראשון לקח אותו ובגלל זה ששלחתי אותו לדרכו אין לו עכשיו רשיון נהיגה. הרגשתי מיד שעשיתי מעשה לא נכון, שכנראה יצרתי קארמה שהפרדתי ביניהם והחלטתי לא לעשות את זה יותר.

הפצת הפא והבהרת האמת

אני מאמינה, כי מי שצריך להתעורר אל הפא יגיע אליו, יש לי רצון לעזור לאנשים להגיע אל הפא, אבל אני לא נותנת לאנשים עלונים בכוח, לא מחלקת עלונים לכל, אחד אלא למי שנתקל בי, למשל אישה אחת בדואר שמחה שנתתי לה לעבור לפני בתור ואמרה שאין הרבה אנשים כמוני. אמרתי לה שיש דווקא הרבה אנשים כמוני והיא יכולה לקרוא עליהם הכל בעלון שאתן לה. ישבתי לא מזמן במסעדה בכרם התימנים והיה שם זוג שישב לפנינו והציע שנעבור לשבת במקום שלהם אם אנחנו רוצים כי שם יותר נוח, גם הם קיבלו פרוספקט.

לפני כמה זמן ישבתי באוטובוס, שנסע מחצרים לתל-אביב. לפני עמדו שני אנשים שדיברו בקול רם וזה הפריע לי. חשבתי לעצמי שהייתי רוצה שהם ילכו משם, אבל הם לא הלכו ולאט לאט התחלתי להקשיב להם. אחד סיפר שהוא הבין לאחרונה שלא כדאי לו להתערב בין אנשים, כי תמיד כשהוא עושה את זה הוא נפגע פיזית או נפשית. התערבתי בשיחה והסברתי מה אומרים בפאלון דאפא על התערבות בין אנשים. נתתי לו פרוספקט ולהפתעתי הוא אמר לי שכבר יש לו. אשתו הביאה מהעבודה. אשתו עובדת בחנות סטימצקי בבית שמש והייתה שם מישהי שהביאה לה פרוספקט...

במיוחד יש לי רצון רב לספר את האמת ולגלות את הפא לסינים. המורה כתב באחד המאמרים האחרונים שהסינים הם המורעלים ביותר מהתעמולה הסינית ושיש להבהיר להם את האמת. קראתי בעיתון שיש 23 אלף סינים הידועים לרשויות בישראל, אני מניחה שהמספר האמיתי גבוה הרבה יותר. כשאני הולכת למקומות שיש בהם סינים אני תמיד משתדלת שיהיה איתי עלון בסינית כדי שאוכל לחלק להם.

אני חושבת שצריך ליזום פעולות כדי שאנשים ישמעו על הדאפא, אבל יחד עם זאת אנשים מגיעים אלי בכל מיני צורות. לא מזמן צלצלה אלינו סטודנטית שעושה עבודה על פאלון דאפא. סטודנטית אחרת, שלומדת בסימינריון על שואה וג'נוסייד הזמינה אותנו להדגים את התרגילים ולחלק חומר בפני הכיתה שלה.

לפני כמה זמן, בעזרתה של מתרגלת מבית שמש הדפסנו לוחות שנה עם המילים "אמת חמלה וסובלנות" בחמש שפות וחילקנו אותם. הייתי רוצה שנוכל להדפיס מיליוני לוחות שנה כאלה, אבל אין תקציב, אז בינתיים אני שולחת אותם גם באי-מייל לכל מי שאני מכירה.

התנגדויות ופחדים

ההבנה שלי ברמה בה אני נמצאת כרגע היא שכל התנגדות וכל קושי בא ללמד אותנו משהו. איך עלינו להתמודד עם זה - על ידי יצירת מחשבה נכונה. למשל, כשהייתה לנו סדנת קריאה בתל אביב נכנסה לשם פתאום אישה זקנה על קורקינט. היא התחילה לעשות הרבה רעש ואמרה שראשית היא דורשת שנסלק משם את החתולים ואחר כך המשיכה לשאול כל מיני שאלות ולהפריע לכולם. אני מבינה שזה היה מבחן. היו אנשים שהתרגזו ודיברו עם האישה בחוסר סובלנות. אני פשוט התעלמתי ממנה ויצרתי מחשבה נכונה, הבנתי שהאישה הזו נשלחה מצד הרוע שהגיע ויש לסלק אותו, כי הרוע לא מעוניין שתשב כאן קבוצה של אנשים ותקרא את הספר. ומצד שני זהו מבחן לאנשים שבודק את הסובלנות שלהם ואת החמלה. רמזתי למי שהתרגז כי כדאי ליצור מחשבה נכונה. תוך עשר דקות האישה נרגעה וישבה בשקט. אחרי כמה זמן היא קמה ופשוט הלכה. אף אחד לא יודע מי היא הייתה ואיך היא הגיעה לשם.

פעם אחרת תרגלנו בגינה וכשהגעתי שמעתי מהאנשים שבשבוע שעבר הייתה שם קבוצת ילדים פרחחים שהפריעה להם והם שקלו להזמין משטרה. ואולי כדאי ללכת לתרגל בפינה אחרת. אמרתי שלדעתי זהו מבחן שמיועד לאנשים מסוימים, מי שיעמוד במבחן ויצור מחשבה נכונה ולא יפחד - הילדים האלו לא יפריעו לו, כי ההפרעות מפריעות רק לאלו שהן צריכות להפריע להם. לאחרים זה בכלל לא מפריע. התחלנו לתרגל. הילדים הגיעו, אבל לא התקרבו אלינו ואחר-כך שניים מהם באו והסתכלו על התרגול ואחר כך הלכו.

אם לדבר על הפרעות המיועדות רק לאדם אחד, יש לי דוגמא אחרת- פעם ישבתי בים וקראתי את הספר. לפתע הגיעה קבוצה של ילדים והתחילה לעשות רעש. למי שישב איתי הם בכלל לא הפריעו, אבל לי הם הפריעו מאוד. ואפילו התחילו לעבור כל פעם ליד הכיסא שלי ולדחוף אותו לא בכוונה. אז הציע לי שאפסיק להתרגז כי זהו מבחן. הבנתי שאני צריכה להתרכז בספר ולא להתרגז מהילדים וברגע שהבנתי את זה הילדים הלכו משם. מקרים כאלה קוראים כל הזמן.

לסיום, אני רוצה להודות למאסטר לי הונג ג'י שאפשר לי ללמוד את הפא הנפלא הזה ואני רוצה להודות לכל חברי המתרגלים שבשיחות ובמגעים איתם אני לומדת איך לשפר את השין-שינג שלי ואיך להיות אדם טוב יותר וגם להודות לכל האנשים האחרים שעוזרים לי לעמוד או לא לעמוד בניסיונות ובמבחנים היומיומיים.