דיוני לימוד הפא לעומת פגישות עבודה

(Minghui.org)

תלמידי הדאפא לוקחים על עצמם מיוזמתם עבודות רבות של תיקון הפא. כל העבודות הן דברים שהם אפילו לא חשבו עליהם בעבר כשהיו בין אנשים רגילים, אפילו לא בתקופת טיפוח-תרגול רגועה. לדוגמא, הפקת תוכניות טלוויזיה זה דבר שדורש את התהליך של ההתחלה, תפיסת טכניקות בסיסיות ועליה לרמה מקצועית. הרמה שאנחנו יכולים להגיע אליה בהסתמך על לימוד עצמי בשעות הפנאי שלנו היא למעשה לא רעה לפי הסטנדרטים של אנשים רגילים. כי לפי ההיגיון הרגיל, מהנקודה שנכנסים לתחום חדש ועד לשלב שיוצרים מוצר בעל רמה צריך להיות מחזור של עבודה קשה. לאנשים ממוצעים יהיה קשה להשיג תוצאה כזאת אפילו אם הם מתרכזים במשך שנתיים בדבר אחד. אבל זה מבחינת ההיגיון של אנשים רגילים. ואילו מה שתלמידי הדאפא עושים זה תיקון הפא וזה לא אנשים רגילים שעושים מעשים של אנשים רגילים. לכן יש לנו את האומץ לשאת כל עבודת דאפא שנדרשת בתיקון הפא ובהצלת אנשים. אז אנו נדרשים להמציא מוצרים שהם "ברמה" תוך זמן קצר, דבר שלא ניתן להשגה לפי ההיגיון הרגיל. אז כדי לעשות את הדברים היטב, אנחנו חייבים לשמור על כל מילה, כל פעולה, כל מחשבה שיהיו במצב הראוי של תלמיד דאפא, כלומר לא לשכוח שאנחנו תלמידי דאפא. תלמיד דאפא צריך להקפיד בקפדנות על השין-שינג בכל רגע ובכל מצב לפי ההנחיה של הדאפא. זו, למעשה, הערובה הבסיסית לכך שאנחנו נוכל להיות מעבר להיגיון הרגיל וליצור נסים בעבודת דאפא.

כשמדברים על להקפיד על כך שכל מילה וכל מעשה יהיו בהתאם להתנהגות של תלמידי דאפא, זה נשמע די קל, אבל לפעמים זה מאוד קשה להשגה, כי קיימת השאלה אם אנחנו יכולים להשיג את זה בעבודה היומיומית, בחיים ובעבודות דאפא. למשל כשאנחנו עסוקים ויש דברים בלב שאיננו מסוגלים להניח. למרות שאנחנו יודעים שצריך להרגיע את הלב וללמוד את הפא, לעשות את התרגילים ולשלוח מחשבות נכונות, הרי שהמחשבות דווקא מתעסקות במה שאנחנו רוצים לעשות, באיך לעשות את זה, במה עוד צריך לעשות כדי לפתור בעיה מסוימת, וכו'. בלי להיות מודעים לכך, הזנחנו את לימוד הפא תוך כדי המנטליות של לעשות דברים. השין-שינג הוזנח במידה מסוימת. למעשה זה כבר מצב שבו איננו מניחים את ההרגלים והמחשבות של אנשים רגילים. אבל זה שאנחנו אוחזים בעבודה הזאת לא יכול לפתור את הבעיה באופן יסודי. זה שעושים דברים בצורה של אנשים רגילים נראה כאילו משלימים את העבודה עצמה וכתוצאה מכך הדברים לא בהכרח ייעשו היטב. עם זאת, השין-שינג נוטה להישאר במשך זמן רב במצב שקשה לשפר אותו, כך שזה לא הולם בשני האספקטים.

עוד דוגמה בקשר ללימוד הפא בקבוצה אצל המתרגלים מחוץ לסין. עכשיו באזורים רבים עושים את זה באופן צורני, כי חייבים לקרוא את הפא. אבל ברגע שנדם קול הקריאה, כולם מיד מתחילים לדון בעבודה שצריך לעשות או באיך לעשות חלק מהעבודות - זה הופך להיות ישיבות עבודה. אני חושב שזה מבזבז את סביבת הטיפוח-תרגול שלנו, הנמצאים במצב של שלום. תלמידים רבים ראו את הבעיה הזאת. כדי לשפר את המצב, חלק מציעים להקציב יותר זמן לקריאה בספר, חלק מציעים שלא צריך להקציב יותר מדי זמן לדון בדברים. אני עיינתי בהרצאות של המורה בנושא הזה של לימוד הפא בקבוצה מלפני כמה שנים. הבנתי שלמעשה זה שהמורה נתן לנו הנחיה ללמוד את הפא בקבוצה ולערוך דיונים זה להגיד לנו את החשיבות של לימוד הפא ושל טיפוח השין-שינג ולא לערוך פגישות לשם דיונים. בנושא של לימוד הפא ביחד, עלינו להיות במצב של תלמידי דאפא. רק אם נפעל לפי עקרונות הפא שהמורה לימד אותנו, אפשר יהיה להשיג

"השגה באופן טבעי בלי לרדוף אחרי דברים",

ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר.

אם כך, איך לפתור את הקונפליקטים האובייקטיביים של חוסר זמן, ריבוי עבודה, צורך לשפר את היכולת? קודם גם אני חשבתי שיש רק כמות מוגבלת של זמן. זה כמו בית, שהוא רק בגובה מסוים. אם רוצים לעשות את הכל היטב, בונים אותו עם קורה אחרי קורה - איך זה לא ישבור את התקרה ויגיע החוצה? כשנזכרתי במה שהמורה אמר לגבי איך ללמוד את הפא בקבוצה, המחשבה שלי נפתחה: למעשה זה מאוד פשוט - אחרי לימוד הפא אני מספר איך הדרכתי את עצמי בעזרת עקרונות הפא, איך שיפרתי את השין-שינג, אני מספר על הצורה שבה אני מקפיד על כל מילה ועל כל מעשה ועל כל מחשבה שיהיו כמו תלמיד דאפא אמיתי, במהלך עבודת דאפא מסוימת. הדאפא הוא ללא גבולות. ברגע שמבינים את עקרונות הפא, השין-שינג משתפר, החוכמה והתנאים שצריכים להיות לנו יהיו לנו באופן "טבעי". בנוסף לכך, יחד עם המאמצים שלנו הרציניים שנעשים בהתמדה, העבודות שאנחנו צריכים לעשות היטב ייעשו היטב. כשבאמת נערוך פגישות עבודה כבר לא נצטרך כל-כך הרבה זמן, כי הבסיס המוצק של שיתוף פעולה כבר קיים. כשכולם בראש אחד, כל אחד מדריך את עצמו עם מחשבה נכונה, זה בדרך כלל כך ש"כל דרך מובילה לרומא" לגבי נושאים ספציפיים.

למעשה צוות העבודה שלנו כבר השתדל לעשות כך קרוב לשנתיים. אנחנו משתמשים במעט מאוד זמן בפגישות, אבל בגלל שכל אחד משפר את השין-שינג ללא הרף בתהליך של עשיית עבודת דאפא במחשבה צלולה, הוא הופך להיות תלמיד תיקון הפא יותר ויותר ראוי, מגדיל את התכולה בהדרגה, מעשיר את הניסיונות והיכולות, כל אחד גם מסוגל יותר ויותר לתפקד כחלקיק בתיקון הפא. כאן אני תופס פינה באתר הדאפא לשתף את כולם בניסיון הזה.