דיון על הנושא של ה"עצמי"

(Minghui.org)

בלימוד הפא, המאסטר רוצה שאנחנו,

"נשיג את ההארה הנכונה של חוסר אנוכיות ואלטרואיזם" ("ללא החסרה בטבע הבודהא", "יסודות להתקדמות במרץ")

בלנקות את הטבע הדמוני, המורה אמר,

"איך תוכלו להגיע לשלמות אם לא תוכלו אפילו לוותר על ההחזקות האישיות שלכם?" ("יסודות להתקדמות במרץ")

"מטפח אדיר יכול, לנוכח מבחנים רציניים, לוותר על האגו שלו ועל כל המחשבות של האדם הרגיל." ("מיקום", יסודות להתקדמות במרץ II)

מהו העצמי? איך אפשר לוותר על הרעיון של העצמי? תמהתי לגבי זאת במשך זמן רב.

בהתחלה חשבתי שלוותר על החיים והמוות ולאמת את הדאפא זה לוותר על העצמי. אז חשבתי שסילוק האנוכיות מהשורש זה לוותר על העצמי. עם זאת, בתהליך ניקוי המחשבות שלי, גיליתי שהעצמי הזה הוא ישות מיקרוסקופית במידה רבה, שמתחבאת עמוק מאוד ומאוד ערמומית.

אני זוכר ביולי 2000 כשהייתי עצור באופן לא חוקי במחנה של עבודת כפייה, המשכתי לתרגל את התרגילים, אבל לעיתים קרובות הכריע אותי הפחד. וכך נכשלתי ולא התמדתי עד הסוף. הרגשתי אז מוזר. האם לא ויתרתי על החיים ועל המוות כדי לאמת את הדאפא? מדוע הייתה לי עדיין ההחזקה של פחד? לילה אחד, כאשר ישבתי על המיטה כשאני עושה את התרגיל של המדיטציה, אחרי שנעשיתי שקט, ראיתי את הגוף שלי הופל לעצום מאוד. אבל היו שני גברים שחורים וקטנים, שניהם באותו הגודל, ליד אזור של הלב של הגוף הענק הזה. הם ישבו שם במדיטציה כשהרגליים שלהם מוצלבות. ידעתי באותו הרגע שאחד מהם היה אנוכיות, אבל לא ידעתי מה האחר היה. אף על פי כן, ידעתי שאלה היו הדברים שלא יכלתי לוותר עליהם, ואלה היו המקור להחזקה שלי של הפחד.

לאחרונה כאשר שלחתי מחשבות נכונות, בתהליך ניקוי המחשבות שלי, חפרתי עמוק לתוך המושגים והמחשבות שהפריעו לי להשגת שלווה, שיכבה אחר שיכבה. וגיליתי שאלה נוצרו על ידי אנוכיות. כשהלכתי יותר עמוק לנקות את זה, מצאתי שמאחורי אנוכיות היה המושג של ה"עצמי", וזה יצר אנוכיות. אנוכיות יצרה החזקות לאינספור. ממש כמו עץ, המושג של "עצמי" הוא השורש. אנוכיות היא הגזע. החזקות הם הענפים והעלים. אם אנחנו רק משחררים את ההחזקות השטחיות בלי לשחרר את השורש של העץ הזה, התוצאה תהיה אותו הדבר כמו שגוזמים את העלים והענפים מבלי לסלק את השורש. העלים והענפים יגדלו בצורה בלתי נמנעת בחזרה.

בחצי השנה האחרונה, התנסיתי בתהליך קשה של הסתכלות פנימה מתוך עימותים מנטליים וכואבים. בהתחלה, גיליתי החזקות רגילות, ואז גיליתי אנוכיות, ואז גיליתי את הכוחות הישנים והסוטים בתוך האני הפנימי שלי, וסוף סוף גיליתי את ה"עצמי" הזה. כאשר מצאתי אותו וסילקתי אותו, בהתחלה זה איבד חלק מהישות שלו ונראה לא שלם. הרגשתי את הנוכחות שלו בתוך הגוף שלי, והיה לו גוף עם צורה שנתמכה על ידי מסגרות מוצדקות. הבנתי שסילוק ה"עצמי" הזה הוא תהליך של טיפוח קשה ורציני. לכן, אני כותב זאת כדי לשתף את כולם.

זוהי בסך הכל ההבנה האישית שלי, ואני מקווה שמתרגלים עמיתים יצביעו בחמלה על כל דבר שאינו הולם.