(Minghui.org)

זה חשוב מאוד לתלמידי דאפא של תיקון-הפא להתבונן פנימה באופן קבוע במהלך הטיפוח כך שנוכל למצוא בעיות באופי שלנו במהירות ולהשמיד אותן. נוכל ללכת בדרך שלנו באופן נכון יותר בזמן שאנו מצילים יצורים חיים ומפחיתים הפסדים לא הכרחיים, רק כשאנו במהירות ובאמת משפרים את האופי שלנו ומגיעים לסטנדרט הנדרש ברמות שונות.

במהלך הטיפוח שלי, לפני 1999, חשבתי שהתקדמתי היטב ושהשתפרתי מאוד במהירות. למרות כל הקונפליקטים בהם נתקלתי, נותרתי רגוע. בכל זאת, כשאני מביט לאחור עכשיו, אני מגלה שההשתפרות שלי הייתה מאוד איטית. בהחלט, נשאתי קונפליקטים, לא התרגזתי ונותרתי רגוע לחלוטין בפנים. אבל הבעיות שלי לא נפטרו באופן בסיסי. פשוט החשבתי קונפליקטים כדרכים נוחות לחיסול קארמה והאדרת היכולות שלי, אבל לא באמת הסתכלתי פנימה, וכך גרמתי לקונפליקטים רבים לצוף שוב ושוב. באותו זמן גם הייתי מעט מבולבל. איך זה שיש לי כל כך הרבה צרות בטיפוח? האם לא הפסיק להיות אכפת לי מההפסדים והרווחים בהתמודדות עם אנשים רגילים? אז מדוע הבעיות שלי לא נגמרו לעולם?

דרך הרדיפה האכזרית הפכתי יותר צלול ורציונלי. תיקון-הפא התקדם לשלב הזה, כל דבר שקורה היום בחברה הרגילה הוא התוצאה של מחשבות תלמידי הדאפא. למרות שבהחלט אין עלינו להכיר ברדיפת הרוע, הרוע עדיין עושה את מהלכיו בגלל הפערים במצבי המחשבה שלנו.

הייתה תקרית אחת שהפכה לנקודת המפנה בה התחלתי באמת להביט פנימה. פעם אחת הייתי בהתאספות קטנה עם חברי כיתתי מהקולג', חמי גם נכח בה. להפתעתי הוא אמר לבני כיתתי: "החתן הזה שלי הוא בזבוז. העתיד שלו אינו מבטיח והוא לעולם לא יעשה כסף רב." כל שבני כיתתי יכלו לעשות היה לחייך. רובם ידעו את האמת וחלקו לי כבוד רב.

בהחלט נהגתי ליהנות ממעמד חברתי מאוד גבוה. אחרי שנרדפתי בגלל אמונותיי, לא נותר לי דבר מכך. כששמעתי מה שאמר, סבלתי זאת עם חיוך והחשבתי את הערותיו כהבנות של אדם רגיל. אבל אז היו לי מחשבות שניות: מדוע הוא בחר לומר דבר כזה? האם ייתכן שאני עדיין מחזיק בהחזקה כלשהי? באמת עצרתי וחשבתי על כך לעומק. גיליתי שבהחלט הייתה לי תחושה של חוסר נוחות וחרטה. בעקבות הפסד המעמד הסוציאלי הקודם שלי, חשתי שלבי, באופן מסוים, לא היה יציב. יכלתי לחוש בברור שהכוחות הישנים והמניפולטורים שלהם השתמשו בזה כתירוץ לשלוט בחמי כדי לתקוף אותי ואפילו לדבר בחוסר כבוד על הדאפא.

לכן, מיד חיסלתי את ההחזקה הזו עם מחשבות נכונות חזקות. בנוסף, שלחתי מחשבות נכונות כדי לחסל את האלמנטים הרעים ששלטו בחמי. הוא לא העיר הערות דומות מאז, ממש כאילו הוא כבר אינו זוכר את התקרית הזו. האירוע הזה הותיר עלי רושם רב. הגעתי להבנה של מילות המורה:

"אמרתי בעבר, שלמעשה כל מה שמתרחש בחברה האנושית הרגילה היום נובע מהלבבות של תלמידי הדאפא." ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפייה, ארה"ב בשנת 2002")

המחשבות הנכונות שלנו הן בהחלט מאוד חשובות.

מאוחר יותר בטיפוח שלי, כשנתקלתי בקונפליקט, כבר לא קיבלתי אותו בחיוך. במקום זאת, עצרתי וחשבתי על למה זה קרה לי. העניין של תשלום הקארמה לשם תשלום קארמה אינו קיים יותר, מה שמסמן שבהכרח נותרו לנו פערים. להפתעתי, אחרי שהסתכלתי פנימה, גיליתי בעיות רבות.

נהגתי לחשוב שמצב הטיפוח שלי היה די טוב, אבל עכשיו שאמדתי את עצמי עם הסטנדרטים של הפא, גיליתי שבאמת נותרתי מאחור. כשחיפשתי פנימה לאחר שילדי איבד את מזגו, גיליתי שבעצמי חשתי לעתים קרובות מוטרד מהצקותיהם של הורי.

דרך תלונותיה של אשתי, הבנתי שלעתים קרובות אני עושה דברים באופן רשלני ולא מספיק בזהירות. כשאשתי התקרבה מדי לקולגה ממין זכר, השקפתי פנימה וגיליתי שההתנהלות שלי כלפי קולגות ממין נקבה ומתרגלות לא היה טהור ונכון מספיק, ושהייתי צריך למתוח קו בין גבר לאישה.

כשחוויתי קשיים בעבודתי, גיליתי שהייתי קשור לקריירה שלי. כשחוויתי הפרעות גדולות בלימוד-פא, גיליתי שהמחשבות הנכונות שלי לגבי לימוד פא לא היו חזקות מספיק, וכן הלאה.

כשהייתי מסוגל באמת להסתכל לתוך עצמי ולחסל את ההחזקות האלה עם עזרת לימוד-הפא ומחשבות נכונות חזקות, מצאתי את עצמי באמת חותר קדימה במרץ ומשתפר במהירות גדולה. לפעמים יכלתי לפתור תריסר בעיות או יותר בתוך יום אחד. המחשבות הנכונות שלי התחזקו עוד ועוד.

כשהטיפוח שלי התקדם הלאה, חשתי שהסתכלות פנימה הפכה להיות מנגנון עצמאי. במילים אחרות, גיליתי באופן קבוע היכן סטיתי מהפא ועשיתי התאמות לפי דרישות הפא. לדעתי זהו הבדל מהותי בין היצורים החיים ביקום החדש לאלו שבישן.

היצורים החיים של היקום הישן סטו מהפא ובעקשנות נכשלו להתבונן בבעיות הקיימות שלהם, וזו הסיבה שהם הפריעו לתיקון-הפא והתקדמו לעבר השמדה. אבל היצורים החיים בקוסמוס החדש יכולים לחדש את עצמם אוטומטית. כמובן, שלפא יש את המנגנון הזה. היכולת להיטמע בפא וליצור מנגנון מתחדש-מעצמו באופן תמידי דורש מאתנו להביא את העקרונות האלה לשימוש מעשי.

ב"הרצאה בועידה בסינגפור 1998", המורה אומר:

"מנקודת מבט אחרת, כאשר הפא שלנו מופץ בחברת האנשים הרגילים, כאשר אנחנו נתקלים בהתקפות לא אחראיות מאנשים וממשרדים [ממשלתיים] מסוימים שלא יודעים מה אנחנו, או כאשר הם מתייגים אותנו באופן שרירותי או מתייחסים אלינו באופן ממש לא הגיוני, אז אני חושב שעלינו גם לבחון את עצמנו בקשר לנושאים האלה בכך שנשאל: "מדוע הדברים האלה מתרחשים? האם זה משום שאנחנו עצמנו, מרכזי הסיוע שלנו, אתרי התרגול שלנו, או חלק מהמתרגלים שלנו, איננו מתנהלים בעצמנו באופן הולם?" אם תוכלו לבחון את עצמכם בכל דבר שאתם נתקלים בו, אז הייתי אומר שאתם באמת יוצאים מן הכלל, וששום דבר לא יוכל לחסום אתכם בנתיבכם לשלמות המלאה. אך כאשר אנחנו נתקלים בבעיות, אנחנו לעתים קרובות מסתכלים החוצה – "מדוע אתה מתייחס אליי כך?" – ואנחנו מרגישים שהתייחסו אלינו בצורה לא הוגנת במקום לבחון את עצמנו. זה המכשול הגדול ביותר והגורלי ביותר עבור כל הישויות החיות. בעבר, היו אנשים שאמרו שזה בלתי אפשרי להצליח בטיפוח. איך מישהו יכול להצליח בטיפוח? [הם לא יכלו להצליח] משום שזה היה המכשול הגדול ביותר, ואף אחד לא היה מוכן למצוא פגמים בו עצמו כשהוא בתוך הבעיות. כאשר אדם מרגיש פגוע, או כאשר הוא נתקל באסון, אז באמת קשה לו עדיין לבחון את עצמו ולראות אם הוא עשה משהו מוטעה. אם אדם יכול לעשות את זה, אז הייתי אומר שבנתיב הזה, בנתיב הזה של טיפוח, ובמשך כל נצח קיומו, שום דבר לא יוכל לעצור אותו. זה באמת כך. לעתים אנחנו עדיין נכשלים במבחנים למרות שעמוק בפנים אנחנו מודעים. אבל אחרי הכול, משום שיש לנו היכולת לחשוב, וכשהעקרונות נמצאים מולנו, עמוק בפנים אנחנו יודעים מה נכון ומה מוטעה. אולי ניכשל פעם או פעמיים, אבל נפעל היטב לאחר מכן."

עכשיו חשבתי ארוכות ולעומק על מה שהמורה אמר כאן. איך יצור חי יכול להפוך לנצחי באמת, והדרישות של הקוסמוס החדש הן לכל היצורים החיים וכבר צוינו בפא.  המפתח הוא שלא למדנו את הפא היטב ולא נהגנו בהתאם לדרישות הפא.

לאחרונה הייתה לי שוב עוד הבנה, כשהטיפוח שלי המשיך להתעמק. כתלמידי דאפא של תקופת תיקון-הפא, עלינו גם להיות אחראים לדאפא, בנוסף ליצירת מנגנון של הסתכלות אמיתית פנימה כשנתקלים בבעיה.

כתוצאה מכך, כשאני מסתכל פנימה, אני בעת ובעונה אחת גם מודאג אם הקונפליקטים שלי יגרמו הפסדים לפא, בגלל שהרוע הביא פסדים רבים לפא. עלינו לדחות לחלוטין סוג זה של תכנון ולשקול כיצד להימנע מגרימת הפסדים לפא ולהציל יותר ישויות חיות בעת שאנו פותרים את הבעיות של עצמנו.
אני חושב שכתלמידי דאפא של תקופת תיקון-הפא וכיצורים חיים שחושלו על ידי הדאפא, איננו יכולים להתעלם מאף אחד משני ההיבטים האלה. לכן, כעת כשאני נתקל בבעיות או קונפליקטים, אני תמיד אוטומטית שוקל את שני הנושאים האלה. בתחילה אני שואל את עצמי מדוע אני נתקל בבעיה או הקונפליקט הזה ואם יש משהו לא בסדר איתי. השניה היא, האם הבעיה או הקונפליקט עלולה להוביל להפסדים לדאפא, ואיך אני יכול להתנהג באחריות כדי להימנע או להפחית הפסדים לפא. אני באמת מבין שזהו שביל מוזהב. אני גם מבין שכל זה ניתן על ידי המורה והפא, וניתן להשגה כשאנו באמת מרגיעים את לבנו כדי ללמוד ולהיטמע בפא.
לימוד-פא הוא מאוד חשוב בהחלט.

הנ"ל היא הבנתי האישית. אנא תקנו אותי אם יש משהו שאינו מתאים.