לתקן את עצמנו לפני שאנו מתקנים אחרים

(Minghui.org)

כפי שידוע לכל מתרגלי הדאפא, התקופה הזו, שקרובה לתיקון הפא תתקן את כל מה שסטה ותשרש את כל מה שהדרדר. למרות שמוטלת עלינו המשימה המפוארת של הסיוע למורה לתקן את הפא, אנחנו גם מתוקנים בעצמנו

כך, במשך כל מהלך הטיפוח עלינו ליישם ברצינות את אמות המידה של הדאפא, להסדיר את עצמנו ובמקביל להציל יצורים חיים. רק כשמחשבותינו ופעולותינו יתאימו לדרישות הבסיסיות של תיקון הפא, נוכל באמת להצליח לתקן את עצמנו ולהציל יצורים חיים. לכן, לרמת הטוהר והחיוביות שלנו בתיקון הפא יש השפעה ישירה על תוצאתו של תיקון הפא.

בשלב הסופי הזה של תיקון הפא, כיצד מתרגלי הדאפא יכולים להשיג פריצות דרך נוספות והישגים טובים יותר? התשובה היא שאנו חייבים לתקן את עצמנו לפני שאנחנו מתקנים אחרים.

לאחרונה, כשניסיתי לבצע היטב את שלושת המשימות הנדרשות מאיתנו ע"י המורה ולשמור על מחשבות חיוביות בכל דבר שאני עושה, נוכחתי שהבנה עמוקה יותר של הפא והיטמעות מוגברת בו הן הערבויות היחידות והבסיסיות שיכולות להבטיח שנעשה עבודה טובה בתיקון הפא. להבנותינו בעבר היו מגבלות רבות. אם איננו מסוגלים להמשיך ולשפר את עצמנו, יהיה מאוד קשה לדאוג בחמלה ליצורים חיים אחרים.

אם אנו מערבים את מאמצי תיקון הפא במחשבות פגומות כלשהן, זה יתבטא בבירור במוקדם או במאוחר במאמצינו, כמו חומה שאיננו מסוגלים לטפס עליה. אם אנחנו מנסים למצוא תרוצים שיסתירו את חסרונותינו, להתייחס לרעיונותינו העוטפים כפיגומים בעזרתם אנו משמרים את התהילה, הרגשנות והאינטרסים שלנו, ולא משנה מה יהיה התירוץ שלנו, כיצד אנשים יוכלו לרצות, תחת ההשפעתו של שדה האנרגיה שלנו, לנטוש את האפלה ולבוא אל האור?

בעודי כותב את המאמר הזה אני נזכר בדוגמא כיצד מתרגלי דאפא עזרו אחד לשני. מתרגלת דאפא ותיקה נתקלה במצוקה חמורה. מה שבא לידי ביטוי כנושאים שקשורים לשין-שינג (טבע הלב) ולהבנה המוגבלת של הפא שהצטברו במשך שנות הטיפוח הרבות שלה. בהתחלה, כולם ניסו לשלוח בשבילה מחשבות חיוביות ואמרו לה בפשטות ללמוד בחריצות את הפא, לשלוח מחשבות חיוביות ולטפל בכל הדברים עם מחשבות חיוביות. אך היא הגיבה במידה רבה של חוסר רצון. זה החמיר עוד יותר את בעיות השין-שינג בין מתרגלים אחרים.

מאוחר יותר, כולם זיהו שמעבר לשליחת מחשבות חיוביות בכדי לטהר את הרדיפה שנכפתה עלינו, על כולנו לחפש בפנים. אנו חייבים להרים את רמת הטיפוח שלנו ולטהר את מחשבותינו החיוביות. לא רק המתרגלת הותיקה נדרשה להרים את רמתה. רק לאחר שכל אחד מחברי הקבוצה הרים את רמת הבנתו את הפא והקדיש תשומת לב מיוחדת לתיקון בעיות השין-שינג שלו עצמו, המתרגלת הותיקה הזו התחילה גם היא לטפח את עצמה בחריצות. כולם היו מאוד מעודדים מההתקדמות שהושגה.

אולם, עם חלוף הזמן, הם התחילו להיות שאננים והתייחסו לנושא הזה כאל שיגרה. הם אף התחילו להתייחס לפריצת הדרך הקודמת בהבנה ולאופן הטיפול הספציפי בנושאים האלו כאל "דרכים מוגדרות ומתוככנות מראש לביצוע דברים". הבנת הקבוצה את הפא לא עלתה מעבר לכך. חיפוש מבפנים הפך גם הוא לנוהג שגרתי עם מגבלות של כפייה עצמית. המתרגלת הותיקה שוב החלה להאט את קצב ההתקדמות שלה. רק כשכל חברי הקבוצה התקדמו עוד יותר בטיפוח שלהם הדברים החלו להשתנות לטובה.

ולעצם העניין, מה שאני מנסה להדגים הוא שבתהליך בו אנו מבהירים את האמת בשביל להציל יצורים חיים, קיים אותו יחס ביננו לקהל שלנו. איננו מחפשים שינויים בקהל שלנו ע"י כך שאנו דורשים מהם להשתנות אלא שבמהלך השינוי של עצמנו אנו משפיעים על אחרים שאחרי כן משתנים מרצונם.

וכשאני דן בנושא הזה, הרשו לי גם לומר כמה מילים על הבנתי בהבהרת האמת לפקידי ממשל ולארגונים. עשיתי עבודה ממשלתית מאוד מוגבלת אך הגישה שלי לא היתה חיובית כמו בעבודות דאפא אחרות הקשורות לכך. למרות שאנשים אכן באו לעזור לנו, הם לא באמת וברצינות כיבדו את הדאפא ממעמקי ליבם. לא הפגנתי מחשבות חיוביות יציבות כיהלום. במקום זאת, באופן בלתי מודע קיבלתי את הנוהגים המקובלים שנוצרו בחברת האנשים הרגילים. למרות שידעתי בבירור שאנו מבהירים את האמת במטרה לעזור לאנשים למקם את עצמם כראוי, לעיתים קרובות הרגשתי שאני מתחנן לאחרים ונאבק לקבל את עזרתם ואף גרוע מכך, חסרה לי תחושת ביטחון החלטית. היה ברור שהדאגות שלי והמחסור בחיוביות הטילו מגבלות על האופן בו אחרים קיבלו את החלטותיהם.

לאחרונה הבנתי שלא משנה למי אנו מבהירים את האמת, אנחנו חייבים להציג את הגישה החיובית שלנו עם נחישות, התמדה וסבלנות רחומה. יחד עם זאת עלינו לדבוק בעקרונות אותם אנו מייצגים. כמובן, הביקורת שלנו והאופן בו אנו מתמודדים עם אחרים חשובים אף הם. במיוחד כשאני פונה לאנשים עם החזקות חזקות לאינטרסים האישיים שלהם, שמתמקחים היטב בשביל הדברים שהם רוצים, אני מתייחס אליהם כמו לכל האחרים, עם דעה מוצקה ורוח ממושמעת, ואיני מושפע מרגשנות. בפתיחות ובכנות אני מספר להם על הרדיפה המתמשכת, מה זה בעצם פאלון דאפא, מדוע אנחנו מתרגלים פאלון דאפא ומדוע לא נוותר על אמונתנו תחת כפייה. אני מספר להם בפשטות שבמאבק ההיסטורי הזה בין הטוב לרוע, ובאמצע הרדיפה האכזרית הזו נגד "אמת-חמלה-סובלנות" כל בחירה המתקבלת מתוך מצפון, אתיקה ויושר תניח יסודות חשובים ונפלאים לעתידם. כל מה שאני מבקש הוא שהם יכריזו על מקומם, בהתבסס על מה שמצפונם אומר להם. אם הם מרגישים שהם יכולים או אמורים לעשות משהו בשביל הדאפא זה נושא אחר. משהו שאני לא רודף אחריו בצורה פעילה. אם הם מציעים לעשות משהו, גדול או קטן, ליבי כמובן אסיר תודה.

הרשום מעלה הם חלק מההבנות האישיות האחרונות שלי.