מבחן שנכשלתי בו

רציתי לספר לכם על מבחן שעברתי ולצערי לא עברתי בהצלחה, אך קיבלתי ממנו הבנה חדשה שהייתי רוצה לשתפה עמכם.

ומעשה שהיה כך היה:

באחד הימים בעבודתי, התפתחה שיחה בין אחד מעמיתי לעבודה לביני.

סיפרתי לו על השיטה ובין השאר הגענו לנושא, שבפאלון דאפא אם גורם כלשהו מציק לך או מכאיב לך אתה לא צריך להחזיר לו. ואז הוא אמר לי: "אני אעשה לך עכשיו משהו שיכאב לך מאוד את מוכנה?" לא עניתי ורק חשבתי במוחי: כמה נחמד, הנה אני הולכת לעבור מבחן ועוד מודיעים על כך מראש, הנה הזדמנות להרוויח דה מבלי להתאמץ. מכיוון שלא הגבתי לשאלתו, הוא דרך על רגלי בחוזקה כה רבה עד שצחקתי מרוב כאב.

ואז הוא אמר לי: את צחקת כי כאב לך. זה לא טוב לשמור דברים בתוך הבטן, אם משהו כואב לך או מישהו מציק לך עלייך להגיב כפי שאת מרגישה, אם את כועסת תכעסי, אם את רוצה "להחזיר לו" אז "תחזירי לו", כי אם תשמרי בבטן זה יגרום לדברים רעים.

אז הסברתי לו שבפאלון דאפא אנו מאמינים בטרנספורמציה של החומר, מי שמציק או מכאיב לך נותן לך דה שהוא חומר לבן וטוב ולכן כשהוא מציק לך אתה חומל עליו ומודה לו על שנתן לך חומר כה יקר.

אז, הוא אמר לי: אם היתה בך באמת חמלה לא היית נותנת לי לדרוך עלייך.

הבנתי, שהמבחן האמיתי בדריכה על הרגל לא היה לא לכעוס עליו כשהוא דורך עליי בכדי לקבל דה. אלא היה עלי לחמול עליו ולבקש ממנו באדיבות שלא ידרוך עליי, או להזיז את הרגל בכדי למנוע ממנו את קבלת הקארמה. אם הייתי נוהגת כך, זו לדעתי היתה חמלה אמיתית.

זו היתה בשבילי דרך מאוד קלה וממש לא אצילית לקבל דה בקלות, באותו הרגע לא חשבתי עליו אלא רק על התועלת שלי והבנתי, שלא היתה בי מספיק חמלה ולא התנהגתי בהתאם לתכונות היקום.

אשמח לקבל הערות על הניסיון. תודה על ההקשבה.