(Minghui.org)

יום אחד לקראת סוף 2002, הלכתי לביתו של מתרגל עמית בשעה חמש אחה"צ. כשפתחתי את הדלת, ראיתי קבוצת שוטרים בפנים. הכרתי אחד מהם, אז סגרתי מיד את הדלת ועזבתי. השוטרים רדפו אחרי, תפסו בבגדי וגררו אותי חזרה. לא התנגדתי באותו זמן וליבי לא זז. השוטר שהכיר אותי קרא בשמי. הם לא ציפו למצוא אותי שם, כי לאחר שנאלצתי לעזוב את ביתי נדדתי ממקום למקום. הם היו מאושרים מאד, וביצעו כמה שיחות טלפון, מתפארים בפני כולם שתפסו אותי. בליבי אמרתי לכוחות הישנים: "אתם רודפים אותי כי אתם מרגישים שמחשבתי לקויה, אבל אני לא תומך ברדיפה שלכם כי אני מתרגל של תיקון הפא. חיי החדשים עולים מתוך תיקון הפא, ואני מתקן הכל באמצעות הפא הנכון. המורה שלי לא מסכים עם הסידורים של הכוחות הישנים כלפי הדאפא וכלפי התלמידים, ואני כמתרגל מתכחש להם גם כן. אין זכות לשדים הנמוכים והמרושעים ששולטים על השוטרים לרדוף את המתרגלים". המורה אמר:

"ואילו החיים הרעים הם הדברים הנמוכים המטונפים ביותר שלא ראויים לשאת כל תפקיד בתהליך תיקון הפא". ("תפקיד המחשבה הנכונה" "יסודות להתקדמות במרץ II")

הם לקחו אותי למטה-המפקדה של הדיוויזיה. בדרכנו לשם, נהמו השוטרים אודות האופן בו הם "יטפלו בי היטב" (כלומר ילמדו אותי לקח). באותו זמן חשבתי: "המילים שלכם חסרות משמעות" ; המורה אמר:

"למרות זאת, אם המחשבה הנכונה שלנו היא מספיק חזקה, זה מתאים לעיקרון ביקום. לא משנה אם זה היקום הישן או היקום החדש. יש את העיקרון הזה: הבחירה של יצור חי תלויה בו עצמו. אפילו אם הוא נדר נדר כלשהו בהיסטוריה. ברגע הקריטי מה שהוא רוצה קובע. זה כולל את ההיבט החיובי והשלילי – זה נכון לגבי שניהם." ("הרצאת הפא בועידת הפא בפילדלפיה 2002)

כשהגענו למטה-המפקדה, לא שיתפתי פעולה עם אף פקודה או דרישה שלהם. הם החלו להכות אותי. הם הוציאו לפועל את תוכניתם לענות אותי, אבל אני לא אמרתי דבר (הייתי תחת הגנתו של המורה מלא-החמלה שלנו, ולכן לא הרגשתי שום כאב). המורה אמר:

"כתלמיד דאפא, בזמן שאתה סובל מרדיפה, מדוע לפחד מהאנשים הרעים? עיקר הבעיה היא שיש החזקות, ולא, אל תסבול באופן פסיבי והתעמת עם הרוע בעזרת המחשבות הנכונות כל הזמן. לא משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע. אם כל אחד יעשה כך – הסביבה לא תהיה כזו." ("המחשבות הנכונות של תלמידי דאפא הן בעלות עוצמה חזקה" "יסודות להתקדמות במרץ II")

כשהשוטרים פגשו בעיני (שלחתי כל הזמן מחשבות נכונות) הם נאלצו להסיט את מבטם. זכרתי שהמורה אמר:

"אדם רגיל הוא חלש מאוד מול מטפח. בני-האדם של היום למעשה סבלו מהמצוקה שתוכננה באופן שיטתי על-ידי הכוחות הרעים האלה ברמות שונות, ובני-האדם נשלטו על-ידי הכוחות הרעים של הרמות השונות. בגלל זה הם הפכו להיות כה חזקים והם מעזים לעשות דברים למטפחים ומעזים להיות חסרי כבוד כלפי הדאפא." ("הרצאת הפא בועידת הפא הבינלאומית בוואשינטון די.סי ("מדריך להפלגה")

כל הזמן הזה ליבי לא זז כהוא-זה (בדרך כלל אני יותר נוטה להכנס לעימות). הבנתי שאין עלי לתת לרוע למצוא שום תירוץ לרדוף אותי. המורה אומר במאמר "ברכה" ("יסודות להתקדמות במרץ II"):

"הבהרת המצב האמיתי היא חשיפת הרוע, ובמקביל דיכויו והפחתת הרדיפה ; באותו הזמן שחושפים את הרוע, זה מנקה את ההרעלה, הנובעת משמועות ומשקרי הרוע, מראשם של האנשים – זו הצלת אנשים."

אז התחלתי להבהיר להם את האמת בזה אחר זה. לא היה איכפת לי מה שהם עושים, כי הייתי מלא בחמלה. באותו הזמן, שלחתי מחשבות נכונות לסלק במימדים אחרים את הרעים ששלטו בהם. לאט לאט הם נרגעו ; השוטר הגרוע ביותר הפסיק להתנהג בצורה כה מרושעת. קרוב לחצות הלילה התחלתי לשלוח מחשבות נכונות כדי לגרום להם להירדם. בסביבות 3 לפנות בוקר הם נרדמו בזה אחר זה, ורק אחד נותר לשמור עלי. הוא לא נתן לי לעצום עיניים אפילו לדקה. שלחתי מחשבות נכונות בעיניים פקוחות. בסביבות 5 לפנות בוקר, הוא לבסוף עזב את החדר.

חשתי שההזדמנות הגיעה לבסוף ; המורה סידר לי לעזוב. אז ביקשתי את עזרת המורה וידי היו חופשיות מהאזיקים. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות, וצעד אחר צעד ירדתי במדרגות לקומה הראשונה. פתחתי את השער, עזבתי את מאורת הרשע, וחזרתי אל זרם תיקון הפא.