כמה התנסויות בזמן למידת הפא

(Minghui.org)

לפני כמה חודשים, כיוון שהייתי עסוק בעבודות תיקון-פא ובגלל חוסר בהבנה ברורה לגבי החשיבות של קריאת הפא, קצב לימוד הפא שלי הפך למאוד איטי. לא יכלתי ללמוד את הפא בדעה צלולה. לפעמים אפילו לא יכלתי לסיים הרצאה אחת ליום, שלא לדבר על לעשות את התרגילים. לפיכך, הייתי במצב מאוד עגום. חשתי עייף. חשתי לא מסופק כשעשיתי עבודה רגילה, גם כשעשיתי עבודת דאפא ולפעמים נתקלתי בבעיות. הנורא ביותר היה שמושגים אנושיים רבים שחשבתי שעברתי במהלך הטיפוח שלי שוב חזרו. למרות שמחשבות נכונות יכלו לשחק תפקיד מסוים, עדיין הרגשתי שאינני יכול לעקור מהשורש את כל ההפרעות בהן נתקלתי ואת ההחזקות ששוב הופיעו.

בעבר, כשהייתי במצב טוב יותר,הייתי לומד שתי הרצאות מהפא בבוקר עם מתרגלים עמיתים בקבוצת לימוד אחת והרצאה אחת בערב בעוד קבוצת לימוד. באותו זמן, קראתי את ג'ואן פאלון בשטף כזה שפי יכל לקרוא מהר יותר מעיני. נראה היה שהתמזגתי עם הפא. גם מאוד היה קל לעשות עבודות דאפא. לא הבנתי שזה בגלל לימוד הפא האינטנסיבי שלי שעבודת דאפא יכולה להעשות בצורה חלקה כל כך. כשעברתי לאזור חדש, בסביבה החדשה, כיוון שהייתי המתרגל היחיד באזור, עשיתי גם הפצת פא וגם הבהרת אמת לאנשים הסינים. למדתי את הפא הרבה פחות וכתוצאה מכך המצב שהזכרתי קודם התפתח. כשחשבתי על כך לעומק, הבנתי סוף סוף שהסיבה מאחוריו היא שלא השקעתי מספיק זמן בלימוד הפא. מיד הופיעה המחשבה לחזור לקריאת שלוש הרצאות ביום והייתי להוט להתחיל.

אחרי שחלקתי זאת עם מתרגל עמית ממדינה שכנה, החלטנו ללמוד שתי הרצאות מהפא יחד בבוקר והרצאה אחת לחוד בערב. החֶברה שלו היתה קרובה מאוד לביתי. הכל נראה כה טבעי ואורגן בדרך זו. התחלנו את לוח הזמנים היומי שלנו של למידת שלוש הרצאות. כיוון שלא ניתן היה לדחות את עבודות תיקון הפא, ישנו פחות במטרה ללמוד את הפא יותר.

ביום הראשון היה למתרגל עמית קשה להעיר אותי ב- 6:00 בבוקר. חשתי מאוד עייף כשהתחלתי לקרוא את הפא מכיוון שהלכתי לישון מאוחר ביום הקודם. אחרי הדף השני התחלתי להתעורר והפכתי ליותר צלול בדעתי. הפכתי ליותר נמרץ ככל שהקריאה נמשכה. באותו יום כשהייתי בעבודה, חשתי מאוד רגוע ורחום והרגשתי את הפא בתוכי. היחסים שלי עם חברי לעבודה הפכו ליותר הרמוניים. הפלא והקדושה של הפא לעתים קרובות גרמו לי לדקלם את שירו של המאסטר

"פאלון דאפא הוא טוב".

קשה לתאר כמה נפלא ושליו חשתי בלבי. היתה לי הבנה עמוקה יותר של שירו של המאסטר

"מוסריות אדירה", "הדאפא לא עוזב את הגוף, ג'ן שן רן בתוך הלב שמורים; ארהאט גדול בעולם הזה, אלוהויות ורוחות ממנו יראים". (הונג-יין, תרגום טיוטה)

בועידה בלוס אנג'לס בשנת 2003, זה היה כבוד בשבילי להקשיב למאסטר שוב. ברגע שהמאסטר הופיע על הבמה, התחלתי לבכות. לא היו מילים לתאר את החמלה האדירה של מורנו הנכבד, הפלא האדיר של דאפא וכמה ברי מזל אנו בהמצאנו

"תחת החמלה הגדולה ביותר מאז ההתחלה של השמים והארץ ותחת החסד האינסופי של בודהא" ("תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא" מתוך יסודות להתקדמות במרץ II)

מעולם דבר לא נגע ללבי באופן כזה. זו היתה התקופה של לימוד הפא האינטנסיבי שגרמה לי להבין לעומק את הקדושה וההוד של הפא ואת החמלה האדירה של הפא. האמונה שלי והכבוד למאסטר והפא התחזקו.

נראה היה שהמנהל שלי לא היה מרוצה מביצועי בעבודה. נראה היה על פני השטח שהסיבה היתה שתחום העבודה החדש שלי היה דבר שלא למדתי בבית הספר ולא יכלתי להבין אותה בקלות. למעשה זה היה ניצול על ידי הכוחות הישנים. בהסתכלי פנימה, מצאתי מושג של חוסר אחריות כלפי העבודה שלי. תמיד ניסיתי להתחמק מעוד עבודה והייתי להוט ללכת הביתה לעשות עבודות תיקון-פא. נראה היה שאני מתמיד בטיפוח, אבל זו היתה החסרה. למרות שמצאתי אחת מההחסרות שלי, סביבת העבודה נותרה כשהיתה. למרות שזה שיפר מעט אחרי שיתוף ההתנסויות עם חברים מתרגלים, עדיין חשתי שזה היה קשה. עד שיום אחד, בערך שבועיים אחר כך, כשהתחלתי את לימוד-הפא האינטנסיבי, ממש אחרי שסיימתי את הקריאה, לפתע נזכרתי במלותיו של המאסטר:

"עבודה היא עבודה. טיפוח הוא טיפוח. אבל שיפור השין-שינג במהלך הטיפוח תרגול ישתקף בנושאים הספציפיים בעבודה" (הסבר-הפא בועידת הפא של הסייעים בצ'אנג-צ'ון)

כשחשבתי לעצמי, הבנתי שאני מערבב עבודה וטיפוח וזו הסיבה בגינה לא היה לי ברור מה האחריות בעבודה. לא ניסיתי אף פעם להעליב אף אחד בעבודה ולפיכך חלק מהעבודה התעכבה. המצב הנפשי שלי השתנה אחרי שהוארתי לעקרון ועם יותר לימוד פא, סביבת העבודה סביבי הפכה ליותר הרמונית ומטוהרת. גישת המנהל שלי השתנתה לטובה.

אשתי עבדה במדינה אחרת. היא מעורבת בהרבה עבודת דאפא ולעתים קרובות עובדת עד מאוחר מאוד. עם מעט מהמנטליות של הרדיפה אחרי נוחות היא לא יכלה ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים באופן קבוע. היא חשה תשושה במשך זמן רב. כולנו חשנו שיש עלינו להגיע לפריצת דרך ועזרנו להחדיר מוטיבציה אחד בשני אחרי שהחלטנו לחזק את לימוד-הפא:

"התחרו בלימוד ובטיפוח" ("טיפוח מעשי", הונג-יין)

בתחילה, לאשתי היה קשה להתעורר אפילו עם שתי אזעקות. כך שהתקשרתי אליה כדי להעיר אותה. גם היא התחילה ללמוד שלוש הרצאות מהפא בכל יום. אשתי אמרה לי שלפני כן היא התייחסה ללימוד הפא כאל שעורי בית וחשה לעתים קרובות מנומנמת בזמן שקראה את הספר. לקח לה שעה וחצי לקרוא הרצאה אחת. אחרי שחיזקה את לימוד הפא שלה, היא יכולה עכשיו להרגע בקלות ולקרוא שלוש הרצאות בשעתיים וחצי. לימוד הפא כבר לא נלקח כעבודה אלא נלמד מתוך התשוקה שבליבה.

במהרה עוד מתרגל החל להצטרף אליה בבקרים. יחד הם שלחו מחשבות נכונות ב- 5:00 בבוקר, קראו שתי הרצאות מהפא, תרגלו במשך שעה ואז הלכו לעבודה. בערב, הם קראו עוד הרצאה שוב יחד. שניהם חשו מאוד אנרגטיים. אשתי ישנה רק שעתיים או שלוש בכל לילה אבל היא עדיין מלאה באנרגיה. היא גם מרגישה שזה קל יותר לעשות דברים מאשר היה קודם. המתרגל האחר ואני גם הרגשנו שאנו צריכים לחזק את עשיית התרגילים שלנו. אחרת, עם גוף רגיל, זה יהיה קשה להתמיד בלימוד שלנו וללמוד את הפא בדעה צלולה. לפיכך, לפני שבוע, התחלנו לתרגל את התרגילים במשך שעה וללמוד שתי הרצאות מהפא אחרי שאנו שולחים מחשבות נכונות ב- 5:00 בבוקר. אם כל מתרגל דאפא יוכל ללמוד את הפא יותר וללמוד בדעה צלולה, באיזה מצב תיקון הפא יהיה בכללותו?

בואו ונזכור את מלותיו של המאסטר:

"לא משנה כמה קשה הסביבה או באיזה מצב עסוק נמצאים, אין לשכוח ללמוד את הפא. חייבים ללמוד את הפא, כי זו ההבטחה הבסיסית האבסולוטית ביותר של ההתקדמות שלכם... כל עוד תלמדו אותו, אפשר לפתור כל בעיה; כל עוד תטפחו וכל עוד אתם מסוגלים להבין את הפא על בסיס הפא, אין שום דבר שלא תוכלו להשיג." (הרצאת הפא בועידת הפא בפלורידה, ארה"ב 2002)