התנסות מוועידת פאלון דאפא האחרונה בניו יורק

שלום לכולם,

חזרנו מניו-יורק והיינו רוצים לחלוק אתכם כמה מהתנסויותינו שם.

הגענו לניו-יורק בשעות הערב המאוחרות והתארחנו אצל זוג מתרגלים אמריקאי. לא היו לנו כרטיסים לועידה, והם טרחו רבות כדי למצוא לנו כרטיסים.

בלילה חלמתי חלום, ובחלום הייתי לבד בחדר צדדי. יכולתי לראות את המורה ולשמוע את קולו למרות הקירות. חשבתי לעצמי: אני לא צריך להיות כאן, עלי להיות שם, עם המורה ועם יתר אחי המתרגלים, ובתוך שני צעדים הייתי באולם הועידה עם כולם (הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי את המורה בחלום).

למחרת, המשיך זוג המתרגלים והתאמץ למצוא לנו כרטיסים אך לשווא, לבסוף הם אמרו לנו שיתכן שנותרו כרטיסים נוספים לחדר הצדדי, ליד אולם הוועידה ומשם נוכל לצפות בועידה מעל גבי מסך וידיאו. הבנו שזהו מבחן עבורנו כדי שלא נפתח החזקה וחשבנו שזה בסדר, גם אם נצטרך להישאר בחוץ ולתרגל בדשא. מאוחר יותר, בערב, הלכנו לקבוצת לימוד פא, שהתקיימה באוניברסיטה, שם נפגשנו עם מתרגלים נוספים וקראנו כולנו יחד את הספר. זה היה נחמד מאוד לקרוא כולנו יחד, כקול אחד, עם אנשים שזה עתה הכרנו. שדה האנרגיה היה חזק למדי, וכך גם ההפרעות, על כולם היה לעמוד על המשמר שלא להירדם.

אחר-כך הם חילקו את הכרטיסים יקרי-המציאות שהוזמנו מראש, ולפתע מישהו הושיט לנו שני כרטיסים לועידה: ב' 15 וב' 16.

למחרת בבוקר, היינו אמורים להצטרף לפעילות הדאפא בברוקלין, אבל ברגע האחרון, היה צורך באנשים, שיעזרו לארגן את הבמה באולם הועידה. איש הקשר המקומי (הסייע) אסף את כולנו, והגענו למקום.

כל הזמן חשבנו שגם זה בסדר, ושעלינו ללכת פשוט בעקבות הסידור של המורה. עזרנו להכניס את כל החומר להבהרת האמת מטאיוואן, ובסידור הבמה עם דגלי פאלון דאפא ותמונת המורה.

חשתי באנרגיה חזקה, ואפילו עובדי הבמה של התיאטרון התרשמו מאוד כשתמונת המורה עלתה.

כשבדקנו את המקומות שלנו ראינו שהם בדיוק באמצע, בשורה השנייה. זה היה המקום שבו הנחנו את התיקים שלנו לפני שבדקנו את הכרטיסים. הרגשתי כאילו שהמורה מחייך אלי, מקדם את פנינו, ואומר לנו שעשינו טוב כשעשינו את כל הדרך למרות כל הספקות והקשיים.

באותו היום בחמש בערב, התחלנו את ועידת הפא לשיתוף התנסויות כששלחנו מחשבות נכונות. עשינו זאת כמעט מדי שעה, משך כל זמן הועידה. באותו אחר-הצהרים צפינו בסרטים חדשים להבהרת האמת. אחד מהם השווה את הרדיפה בסין לרדיפה על-ידי הנאצים (עם תמונות על השואה), נאמר בו שטיבה של הרדיפה בסין זהה לזו של גרמניה הנאצית.

אחרי-כן שמענו את התנסותם של מתרגלים שמבהירים את האמת לאמצעי התקשורת. למחרת היום, היו התנסויות אישיות כמו גם התנסויותיהם של מי שעמדו מאחורי התביעה במשפטים נגד הרדיפה.

לאחר הפסקת הצהרים, נכנסנו חזרה לאולם ושלחנו מחשבות, והמורה נכנס פנימה. כולם עמדו על רגליהם ומחאו כפיים למורה. ואז המורה דיבר אלינו. הוא אמר דברים רבים. מה שזכור לי אינן המילים שלו, אלא ההבנות שלי, והן מבוססות על זכרוני הדל. על כל פנים נראה לי שזה היה משהו כמו: המורה דואג לנו, ושעלינו גם לדאוג ולהיות באמת אחראיים לעצמנו.

התרשמתי מאוד מדבריו אך גם מהבעות פניו, התרגלתי לראות אותו מחייך, או רציני כל הזמן.

הוא אמר משהו על כך שהחמלה של המורה אינה בדיחה, ושלפא יש סטנדרטים.

שעלינו עצמנו להיות בעלי חמלה רבה יותר. שאנחנו נמצאים כאן כדי להציע הצלה לאנשים. אם מישהו זורק עלון אסור לנו המתרגלים להוקיע אותו במחשבתנו, משום שכך אנחנו יוצרים מכשול של ממש בקביעתו את מיקומו בפעם הבאה שתיפול בחלקו ההזדמנות.

עלינו גם להוקיר את ההזדמנות להיות יחד, לראות זה את זה ולחלוק זה עם זה, כיוון שאחרי שנגיע לשלמות, לא נוכל לראות עוד זה את זה.

אחר-כך, המורה אמר שאנחנו יכולים לשאול אותו שאלות ושהוא יענה עליהן. כששמעתי זאת חיפשתי עט ופיסת נייר בכל מקום. כתבתי משהו כמו: "המתרגלים הישראלים שולחים למורה את ברכותיהם. בבקשה אמור לנו מה הקשר בין משה, ישראל ותיקון הפא."

אחר-כך העברתי את הפתק לצד שמאל, וראיתי שהוא הגיע למישהו שעמד. אחר-כך הייתי עסוק רק במחשבה שזה צריך להגיע למורה. החל מאותו הרגע דאגתי כל-כך עד שבקושי יכולתי להקשיב למורה, האם זו השאלה שלי? לא, אולי זאת השאלה הבאה.

ניסיתי לראות על השולחן ולזהות את פיסת הנייר, אחר-כך חשבתי האם הוא קורא אנגלית? אולי תרגמו את זה, כך שהיא אינה מופיעה עוד על אותה פיסת נייר, וככה וככה...פתאום הבנתי שהמורה מדבר בדיוק לפני ואני איני מקשיב. אז אמרתי לעצמי, אתה חייב להקשיב למורה שלך ולסלק את הפחד הזה שמפריע.

או.קיי., אבל לאחר שתיים שלוש שניות, זה חזר על עצמו, איני יכול להקשיב למורה שלי, אני פשוט מפחד מדי שהשאלה שלי לא תגיע אליו, או שהוא לא יקרא אותה. אז נזכרתי במשפטים מתוך הג'ואן פאלון שאומרים משהו כמו: מדוע אדם אינו יכול להיות רגוע, משום שלבו אינו נקי. ולפתע עלתה בראשי המחשבה הבאה: למה שהמורה לא יענה על השאלה שלי? האם הוא לא המורה שלי? האם אני לא התלמיד שלו? למה לדאוג?

ועם מחשבה פשוטה זו, זו נרגעתי והצלחתי להקשיב שוב למורה שלי, וחדלתי לדאוג בנוגע לשאלה שלי. וכך כששמעתי מפיו את המילה "ישראל", הופתעתי ואז נזכרתי שאני הוא זה שכתב את השאלה!

כשאני חושב על כך עכשיו, אני מבין שהמורה עזר לי לראות החזקה חזקה שלי ולהתגבר עליה: הפחד להיות דחוי.

אני יכול להרגיש קצת מהחמלה האינסופית של המורה, ואני מבין שאנחנו לא צריכים לדחות אף אחד כשאנחנו מבהירים את האמת ומציעים הצלה לאחרים.

אני זוכר גם משהו שהוא אמר כשקרא את אחת השאלות: זאת בהחלט אינה שאלה של מטפח, אבל מאחר שקראת לי המורה שלך, אני אענה לך.

באשר לתשובה לשאלה שלי, הוא צחק ואמר משהו על כך שאנשים שאוהבים לשמוע את הדברים האלה, ואז דיבר כחצי שעה על האלים השונים ועוד.

במשך כל הזמן שהיה על הבמה יכולתי לראות את פניו משתנים, לעיתים הוא נראה סיני, לפעמים הוא נראה כמו אדם לבן, לפעמים הוא נראה צעיר מאוד. לבסוף, עזב המורה, ואנחנו שלחנו מחשבות נכונות.

בדיוק לפני שעזבנו, קראו לאנשים ממדינות שונות לבוא להיפגש בחדר הצדדי. לא ידענו במה מדובר, אבל אמרנו למארחים שלנו שזה בסדר, ושנצליח לחזור בכוחות עצמנו , כי המכונית הייתה צריכה לעזוב ולא יכלה להמתין יותר. גם הפעם חשבנו שבמקרה הכי גרוע, נישן על השטיח במקום, ונמצא אוטובוס למחרת בבוקר.

נפגשנו בחדר הצדדי, ואנשים אמרו, נלך לאכול משהו ואחר-כך ניפגש כאן וניסע למקום אחר לנהל את הפגישה, נראה כבר כמה מכוניות וכו'.

בכל אופן הלכנו לחפש אוכל, ואז כבר כשמצאנו סופסוף את הקפיטריה של האוניברסיטה היא בדיוק נסגרה. הייתי רעב, אבל צחקנו וחשבנו שאולי זה לטובה. ואכן כך היה, כי כשחזרנו כעבור עשר דקות, כמעט כולם עזבו, היינו במכונית האחרונה שלקחה אותנו למקום מסוים באזור.

הגענו למלון שהיה קרוב למלון שבו שהו מתרגלים רבים, ונפגשנו בחדר גדול. היינו כ-30 איש ואז המורה הגיע בשנית.

הוא אמר שאנחנו יכולים לשאול שאלות ושהוא יענה. נשאלו שאלות רבות כמו איך לשפר את הפעילות הנוגעת להבהרת האמת וכיצד לסלק את הרוע. רבים התרגשו לראות את המורה ואולי אף יותר להיראות על-ידו, כך שהיה להם קשה לשאול את שאלותיהם.

ראיתי איך המורה עוזר בפשטות באדיבות ובסבלנות לתלמידים לא לפחד ולדבר.

לא ידעתי מה לשאול, לא עלו לי כל שאלות, אבל חשבתי שעלי לומר משהו בשם כל המתרגלים שאינם כאן. הדבר היחיד שעלה בדעתי היה: תודה. אז נעמדתי ואמרתי לו: בשם המתרגלים הישראלים אנחנו רוצים להודות לך, המורה. הוא אמר תודה ושאל אותי אם לא נעלבתי ממנו, עניתי "לא!!!!"

ואז אישתי שאלה אותו בנוגע לארגונים ההומוסקסואלים שתוקפים את הפאלון גונג בישראל: המורה אמר משהו כמו: "האין זאת אי הבנה? היה לנו מקרה דומה בסן פרנסיסקו ולאחר שהסברנו להם הם הבינו שיש דברים רבים שמתרגלים אינם עושים כמו שתיית אלכוהול, ועישון.

אחר-כך המורה עזב. מצאנו חדר במלון הסמוך, וביום המחרת לאחר שתרגלנו בגן, שיתפנו התנסויות בין מערביים. תחילה קראנו את הספר ואז ניסינו להיזכר יחד בדברים שהמורה דיבר עליהם. זה היה מעניין מאוד ועזר לי מאוד להבין את המשמעות של "לימוד פא" שהבנתי שאינו רק קריאת הספר, אלא גם לזכור ולהבין את הדברים שהמורה דיבר עליהם. בחדרים אחרים עבדו בקבוצות על פרויקטים שונים. ואז באו נציגים מכל קבוצה כדי להציג בפנינו את הפרוייקטים. ג'ון הציג בפנינו את WOIPFLG לחקירת הרדיפה נגד הפאלון גונג ואמר לנו כיצד ניתן לעזור. עלינו לתאם את הפעילות שלנו ברמה בינלאומית. אנחנו יכולים לאסוף ראיות ועובדות לגבי הרדיפה בכל רמה בסין ומחוץ לסין. אנחנו יכולים לנהל גם תביעות בישראל, זה יכול לעזור בסילוק הרוע והבהרת האמת. הוא אמר גם שדי במתרגלים אחדים לטפל בנושא. הנציג של האי-מייל והטלפונים לסין הגיע וציין שחשוב מאוד שנהיה מתואמים בכל העולם כדי למנוע נזק כמו למשל קבלת אי-מיילים רבים מדי על-ידי אותו אדם.

אז חלקנו את התנסויותינו וזה היה חזק מאוד. מישהו דיבר על ההתנסות האישית והציג קושי בשיפור השין שינג, הוא פתח את לבו לאחרים ואחרים הקשיבו לו בנסותם להבינו ובסופו של דבר לעזור לו, לראות את הדברים מנקודת המבט של הפא.

לא יכולנו להישאר עד הסוף מכיוון שהיה לנו טרמפ חזרה לניו-יורק, ועזבנו.

הגענו למארחים שלנו בלילה, ושיתפנו אותם בהתנסויות שלנו. זה היה ממש נהדר להיות יחד עם מתרגלים כל הזמן, ובאמת הוקרנו את הזמן שבילינו עם אחינו המתרגלים שאירחו אותנו, ואת העובדה שיכולנו להכיר זה את זה ולחיות יחדיו חמישה ימים. הם לקחו אותנו לשדה התעופה ועזרו לנו עם כל העיתונים שהבאנו. ברגע שהנחתי את המזוודות חששתי לרגע בשל המשקל, ואז חשבתי: מי ירצה למנוע מאתנו להבהיר את האמת? אף אחד אלא אם כן זהו הרוע. שלחתי מחשבות נכונות.

במטוס אישתי חזרה כל הזמן על מעין פרפרזה של המשפט:

"אני מקווה שאחרי שתחזרו הביתה, כולכם תנצלו היטב את הזמן לטיפוח-תרגול בפועל." ("גואן פאלון")