המורה, חזרתי!

(Minghui.org)

המורה, אני כאן שוב! מתרגלים עמיתים, אני כאן שוב! ברגע זה, דמעות מכסות את פניי.

בזמן טיפוחי היתה תקופה של חמישה חודשים שהיתה מלאה בחשש ודי מפחידה. במשך תקופת זמן זו, יכולתי להרגיש את עצמי מתרחק יותר ויותר מדאפא. קשיים הגיעו אחד אחרי השני ומחלות חמורות שוב פעם סיבכו את גופי. קיבלתי רמזים רבים מחמלתו העצומה של המאסטר שהביאו אותי להלם. אולם, לאט לאט התרחקתי יותר מהדאפא והחלקתי לתהום רעה.

בחלום ראיתי את היום שבו הפא מתקן את המישור האנושי. המתרגלים הללו שהגיעו לשלמות עלו לשמיים באיטיות, והשמיים היו מלאים עם פאלונים מסתובבים יפהפיים. אין שום דרך לתאר , במילים אנושיות, את המראה הייחודי והמרהיב. זה היה אז שהסתכלתי בעצמי, וגיליתי שאני שוקע באיטיות למטה לגיהינום. למרות שראיתי את כל זה בחלומי זה עדיין לא היה מספיק כדי "להעיר אותי". הרגשתי שאני לא ראוי להיקרא "תלמיד דאפא". באותו הזמן, הייתי עדיין בשיעור שטיפת מוח שאורגן ע"י משרד ה-610. חשבתי שכל זה הוא מבחן. כל מחשבותיי ופעולותיי באותו הזמן היו גם מעלות גיחוך וגם עלובות.

המתרגלים העמיתים שלי הציעו לי בהתמדה להתעורר, אך אני לא הקשבתי, ועדיין חשבתי שזה היה מבחן שהמורה אירגן לי. מאוחר יותר ביקשתי בשקט מהמורה מתוך ליבי: "המורה, אל תשגיח עליי יותר, תן לגופי ולנפשי להיות מושמדים לגמרי". כמה ימים מאוחר יותר, כל מחלותיי הישנות חזרו. כל מקום מתחתית רגליי עד לסוף ראשי החל לכאוב ואיבדתי את נשימתי. כל גופי נעשה סגול כמו חציל רקוב. זה היה אז שהתחלתי באמת להסתכל לתוך עצמי. "האם אני באמת טועה? אם אני טועה מעכשיו אעשה מה שנכון!"

לאחר שהתחייבתי לעצמי, באותו הלילה היה לי חלום נוסף. דרך העננים והערפל יכולתי לראות דרך. הדרך היתה נקיה מאד וצרה, הצבע שלה היה לבן טהור והיא התארכה למרחק ארוך מאד מכאן. מתחת לדרך לא היה שום דבר חוץ מתהום ללא תחתית. אז, יד יפה, חמה וענקית לאט לאט הרימה אותי. יכולתי לראות את עצמי בתוך כף היד הזאת וחשתי נוחות עצומה. הייתי מרוגש מעבר לכל תיאור. היד הגדולה היפה הזו אז הניחה אותי בעדינות, גבוה אל הדרך הצרה. נעמדתי והתחלתי ללכת קדימה. אז התעוררתי והתחלתי לבכות כשם שהבנתי שטעיתי לפני כן. זו היתה הפעם הראשונה שבכיתי מאז שהשגתי את הפא. החמלה והרחמים של המורה הביאו אותי לדמעות. במהלך הזמן בו הייתי אבוד חוויתי תחושה של עצב מוחלט שחדרה לעצמותיי וחתכה עמוק לתוך ליבי.

לבסוף יצאתי מהאוירה החשוכה והקודרת שמצאתי את עצמי בה. אתה יכול להגיד שטיפסתי החוצה מהשאול. נפרדתי מהחשכה, ועטפתי עצמי בחסד העצום והנרחב של בודהא שמביא לי אושר. מאותו היום ואילך היתה לי הבנה עמוקה הרבה יותר של "המורה". וגם יכולתי לראות את האמת בנוגע ל"חמלה". המורה הנהדר והחומל, לא נטשת אותי אפילו כשנכשלתי לחיות לפי איך שתלמיד דאפא צריך לחיות. את השיעור הזה אני אזכור. אני אתרגל במסירות ואעבוד קשה מאד כדי לכפר. בהסתכלי אחורה על חמשת החודשים האלו, אני יכול לראות שההפסד היה ממיט אסון. לא למדתי את הפא, לא תרגלתי את התרגילים, לא שלחתי מחשבות נכונות או הבהרתי את האמת. הפסדתי הזדמנויות רבות לעזור ליצורים חיים למקם עצמם. אולם, אני עכשיו במצב טוב מאד בעבודתי ליצור קשר ולהגיע לסוגים שונים של אנשים, ואנשים מגילאים שונים ורקעים שונים. אני באמת אסיר תודה לסידורים החומלים של המורה והצלתו, כדי לתת לי לעבוד קשה ולפדות את הזדמנותי בדאפא.

הערה: ההצהרה המכובדת* שלי כבר הוצגה באתר מינג הוי 2003-6-27

* הצהרה מכובדת: הצהרה מכובדת היא ההצהרה הציבורית של אדם המכריזה לעולם שכל מה שהוא או היא עשו תחת איומים, לחץ או מרמה שהיה נגד פאלון דאפא הוא מבוטל לגמרי. רוב הצהרות אלו באו ממתרגלי פאלון דאפא בסין שביקשו להביע חרטה שלאור עינוי פיסי ושטיפת מוח, הם חתמו על מסמכים המוותרים על דאפא ומבטיחים לא לתרגל יותר. בנוסף, כשם שיותר ויותר אנשים בסין לומדים את האמת על איך הם רומו ע"י משטר ג'יאנג, הרבה אנשים שלא מתרגלים גם הם שולים "הצהרות מכובדות".