לטפח את עצמנו בתוך הקונפליקטים

(Minghui.org)

פעם אחת, כשמתרגלת היתה בקונפליקט עם מתרגל אחר, קונפליקט חדש עלה בינה ובין מתרגל שלישי. היא לא יכלה לסבול זאת עוד ובאה לדבר איתי. במבט על פני השטח זה היה עניין של טיפוח. אבל המקור היה בהפרעה וחבלה של הכוחות הישנים. כשבעיה צפה אל פני השטח, נקודת המבט ממנה אנו מתמודדים איתה היא מאוד חשובה.

בהתעלמות מהבעיה עצמה, אינני חושב שאנו צריכים להעיר מי צודק ומי טועה או לשפוט את המקרה כשלעצמו. אין דבר מקרי (כולל קונפליקטים) בו אנו נתקלים בטיפוח בתיקון-הפא. גם אלה התכנונים של הכוחות הישנים. הכוחות הישנים המרושעים מנצלים את ההחזקות האנושיות שלנו כדי ליצור קונפליקטים. זו עוד צורה של חבלה והפרעות מהכוחות הישנים בה הם מנסים לפצל אותנו מבפנים. אנו צריכים להכיר ולזהות זאת בראש צלול. מי יהיה שמח לראות מתרגלים דבקים בהשקפות שלהם ומתווכחים בחוסר הסכמה אחד עם השני? הרוע. ברגעים קריטיים אין עלינו להחזיק ברגשות האנשים הרגילים או במנטליות מסוימת; במקום זאת אנו צריכים להרגע ולאמוד את מילותינו ופעולותינו עם הפא. אם נטפל בקונפליקטים מנקודת המבט של הפא, לא נאשים אחד את השני.

המורה אמר לנו:

"שכשקונפליקט עולה בין שני אנשים ואדם שלישי רואה את זה, אפילו האדם השלישי צריך לחשוב לעצמו: "אוה, מתרחש ביניהם עימות, אז מדוע הייתי שם לראות את זה? האם זה משום שיש לי החזקות מסוימות? האם זה משום שגם לי יש בעיה מהסוג הזה?" (הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה  1999)

אם הדבר ההוא היה קורה לי, האם הייתי יכול לקחת את הפא כמאסטר ולהתמודד עם זה בלב שקט? אולי גם הלב שלי היה מוזז, אולי אפילו יותר משל המתרגלים האחרים. הסתכלתי יותר עמוק פנימה והבנתי שגם לי יש תחרותיות, מנטליות של התפארות וחוסר במעלות כמו צניעות. לפעמים אני מתווכח על דברים קטנוניים או אפילו לא מניח לאנשים כשמסתבר שהדעה שלי היא הנכונה, כל אלו הם מחשבות אנושיות שנוצרו אחרי הלידה ומקיימות את ה"עצמי" וה"אנוכיות". אנו מטפחים בחברה האנושית ויש לנו החזקות אנושיות שונות במידות שונות שלא טופחו היטב. בדרך כלל אנו חושבים שאנו יכולים לשחרר את כל ההחזקות, אבל כשאנו נתקלים בקונפליקטים, ההחזקות ייחשפו. עם מידות שונות של החזקות, אנו מפגינים מצבים שונים. אבל ככל שאנו באמת מתייחסים לפא כמאסטר, נוכל לראות בבהירות את מהות הדברים מנוקדת המבט של הפא ולשפר את עצמנו.

כמובן, כשקונפליקטים קורים, האנשים המעורבים חשים שלא בנוח בלבם ואינם יכולים להרגע. כשהמוניטין שלנו, האינטרס ורגשותינו מגורים, אנו מרגישים "ממורמרים". זהו הרגע ש

"טיפוח הלב הוא הקשה ביותר" ("חישול הלב עם סבל", הונג יין (תרגום טיוטא),

בינתיים תכולת הלב שלנו נבחנת כדי לראות אם אנו עוקבים אחרי מה שהמאסטר לימד, להשתמש ב"סובלנות, סובלנות אדירה מאוד" ("הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב בשנת 2002") כדי להתמודד עם החברים המתרגלים ועם הקונפליקטים בהם אנו נתקלים.

לאחרונה קראתי שוב את "לתרגל אחרי הפרישה". המורה אמר:

"מה תטפח אם לא יהיה שום קונפליקט?" (יסודות להתקדמות במרץ)

הלב שלי שוב טולטל על ידי מילותיו של המאסטר. קונפליקטים עלולים לא להיות דבר רע, הכל תלוי בהלך הרוח בו אנו משתמשים להתמודד איתם ואיך אנו מטפחים בתוך הקונפליקטים.

בטיפוח שלנו, במיוחד בטיפוח בתיקון-הפא הנוכחי, עלינו להיות רציונליים, צלולים ורציניים בהתמודדות עם בעיות בהן אנו נתקלים.

"זה לא כך, כי זה דבר שמעבר לרמה של אנשים רגילים ולכן צריך לדרוש ממך דרישות לפי עקרונות על-טבעיים. איזה דרישות? אתה צריך לטפח פנימה ולא לחפש בחוץ" (ג'ואן פאלון, הרצאה ראשונה).

אם אנו מחפשים בפנים בזמן שאנו מתמודדים עם קונפליקטים בין מתרגלים, אנו נמצא את ההחזקות שלנו, את המקומות בהם אנו נותרים מאחור, את הפער ביננו ובית המתרגלים האחרים ואת המילים והמעשים עמוק בלבנו שאינם מתאימים לדאפא. בדרך זו אנו מתנגדים באופן בסיסי לתכנוני הכוחות הישנים, מחסלים הפרעות וחבלה מהכוחות הישנים החבויים במעמקים ומתקנים כל דבר שאינו נכון. ההתבוננות פנימה כשאנו נתקלים בקונפליקטים והטיפוח של עצמנו בתוך הקונפליקטים הם ההבדלים הבסיסיים בין מתרגלים ואנשים רגילים וגם דרך עוצמתית לחיסול הרוע.