מבט לאחור: רדיפת הפאלון גונג – ג'יאנג מבצע פשעים בשיטתיות תוך שימוש במנגנוני המדינה

(Minghui.org)

טיוטה ראשונה: 17 ביולי, 2001

דו"ח ה-19 ביולי: פרצופה האמיתי של רדיפתו של ג'יאנג כנגד הפאלון גונג מתבטא בכל משאבי מנגנוני הממשלה, כולל הרשויות, החוקים, מדיניות והוצאת צווים לביצוע פשעים. אכזריות רדיפה חושפת את אופייה האכזרי והרע, ומביאה אסון כבד לאנשים הסינים.

1. תרשים ארגוני של האופן בו ג'יאנג מנצל את המנגנונים הממשלתיים כדי לרדוף את הפאלון גונג

ג'יאנג זמין
|
הצוות המפקח של הועדה המרכזת של המפלגה האחראי על טיפול בפאלון גונג, מנוהל על ידי לי לאנצ'ינג
|	|	|
"משרד ה-610", מנוהל על ידי לואו גאן	צבא	משרד החוץ
מפלגה		קונסוליות של מדינות זרות
ממשלה – פרובינציה (עיר) "משרד ה-610" – מחוז – עיירה – כפר – ועדי שכונות - פרט		>

משטרה

קטגור

מנגנון החקיקה

מערכת השפיטה

בטחון לאומי

מדיה חדשותית

מוציאים לאור

התחום האקדמי

התחום הדתי

התחום התרבותי וחינוכי

התחום המדעי

תחום החוק והמשפט

תאגידים וחברות

תחום התרבות (אמנות, מוסיקה וכו')

העמותה-נגד-כתות

העיקוב השיטתי על פעילויותיהם של מתרגלי הפאלון גונג מתבצעת על ידי המפלגה, רשויות הממשלה, הצבא, ארגונים, יחידות עבודה ובתי ספר.

העיקוב השיטתי על הטיפוח הנחוש של מתרגלי הפאלון גונג נתפס כ"חתרנות פוליטית", מתייחסים אליה ככת, ומתרגליה נקנסים, עוברים עינויים פיסיים ונפשיים, ונתונים למעקב חמור.

שליטה שיטתית בחופש האישי של מתרגלי הפאלון גונג  מתבצעת באמצעות כליאה בבתי-כלא, מקלטים (באחריות הלשכה המקומית לעניינים ציבוריים), מחנות עבודה (תחת המחזור המשטרתי המקומי) ומרכזים לגמילה מסמים.

שליטה שיטתית בחופש הרוח של מתרגלי הפאלון גונג מתבצעת על ידי מוסדות פסיכיאטריים, כיתות שטיפת מוח וכיתות תיקון בכפייה.

רדיפתו של ג'יאנג את הפאלון גונג משתמשת נעשית תוך יישום שיטתי, שמראה שזכויות האדם הבסיסיות וזכויות החופש של העם הסיני לחלוטין אינן קיימות. 100 מליון מתרגלי הפאלון גונג המקוריים, משפחתם, יחידות העבודה ושכניהם אינם היחידים מהם נשללו זכויות אדם בסיסיות.

1.שוטרים מפטרלים בצמתים, תחנות אוטובוס ורציפים; הם חוקרים בקפדנות עוברים ושבים. בדרך כלל הם מכריחים את כל האנשים במתקנים הציבוריים האלה לקלל את הפאלון גונג ולדרוך על תמונתו של מייסד הפאלון גונג, או שאינם מורשים לעבור, או שיעצרו כמתרגלי פאלון גונג.

2.קבוצות גדולות של שוטרים שומרים על כיכר טיאננמן. הם אף שוכרים בריונים וחלאות כדי להשגיח מקרוב ולחקור את כל התיירים ועוברי האורח. אם הם רואים מישהו שהם חושבים שנראה חשוד, הם רצים אליו/אליה ומכים אותו/אותה. הדבר המשותף שהם עושים הוא שהם קודם שואלים את האדם אם הוא מתרגל פאלון גונג או אם הוא חושב שפאלון גונג הוא טוב. אם האדם אומר כן, הוא יאלץ לעמוד בפני אלימות וגרירה בכפיה לתוך רכב משטרתי הממתין ליד ולהישלח לתחנת משטרה בבייג'ינג. אז הם יכפו עליו לענות היכן העיירה בה הוא מתגורר, מה היא יחידת העבודה שלו, ישלחו אותו למשרד הקישור המקומי בבייג'ינג ואז בחזרה לעיר בה הוא גר, להיענש.

3.יחידות הכפר, העיירה, המחוז, המדינה, העיר והפרובינציה בו המתרגל מתגורר יקבלו עונש אם המתרגל ילך לעתור (בבייג'ינג – המת'). אמצעים מצויים לענישה מורכבים מגינוי שם יחידת העבודה; המפקח מועבר מתפקידו/ה; קנס עצום נכפה על יחידת העבודה וכספי הבונוס או ההלוואה של יחידת העבודה מופסקים.

4.המשטרה ושומרי מחנות העבודה הופכים למעורבים. יש עידוד לשוטרים, שומרים ועצורים במחנות עבודה להתעלל במתרגלי פאלון גונג. בדרך כלל מפתים את השוטרים בכסף וחופשות כדי שישיגו תוצאות, שהן כמעט בלתי אפשריות של שטיפת מוח, מה שגורם למשטרה להוציא את זעמם ושנאתם על מתרגלים דרך אלימות; הם מפתים את האסירים במחנות העבודה עם הקלות בעונשם כדי לגרום להם להשגיח מקרוב על המתרגלים; באותו זמן הם משתמשים באלימות, עינויים ואמצעים אחרים כדי להכריח את המתרגלים לקבל את שטיפת המוח ולהפסיק לתרגל פאלון גונג. עברייני "משרד ה-610" שולחים פקודות למחנות עבודה מקומיים ומחוזות משטרתיים בנוסח: "אין חוק שמסדיר את הטיפול בפאלון גונג, אין עונש קשה מדי בהתמודדות עם הפאלון גונג;" "קלקלו את המוניטין שלהם, חסלו אותם כלכלית והשמידו אותם פיסית;" "מוות של מתרגלי פאלון גונג כתוצאה ממכות הוא שום דבר וייחשב כהתאבדות; הגופה תישרף מיד בלי חקירה של זהותו של האדם." משטרות מקומיות כולן יודעות על מה שנקרא, "פקודות מלמעלה" כך שהם אינם מרסנים את עצמם כשהם משתמשים בעינויים ואלימות על מתרגלים ולעתים קרובות הם פונים לאמצעים אכזריים באופן קיצוני כדי לשבור את רצון המתרגלים.

5.משפחות המתרגלים וקרוביהם הופכים למעורבים בדבר. כל המשפחה סובלת בגלל שאדם אחד מתרגל פאלון גונג. חברותם במפלגה, עבודתם, מעמדם כתלמיד וכ"ו יכולים להישלל מהם בכל עת. אפילו אלו שמסוגלים להישאר בבית נמצאים תחת מעקב צמוד. בריונים עוקבים אחרי תנועותיהם ומאזינים לשיחות הטלפון שלהם.

6.זכותם של המתרגלים לחיים בתוך החברה קוצצה. הממשלה מחשיבה כקריטריון ראשון האם האדם הוא מתרגל פאלון והאם הוא תומך בפאלון גונג, כדי לקבוע האם ניתן לתת לו את הזכויות הבסיסיות ביותר כאזרח. אנשים שמתמידים בטיפוח פאלון גונג אינם מורשים לעבוד, להתגייס לצבא או ללכת לבית ספר; הפנסיות שלהם שהורווחו בעמל רב אובדות ואין להם שום חופש אישי; אנשים שאוהדים בברור, מסייעים ותומכים במתרגלי הפאלון גונג מאבדים את הגנת החוק ונרדפים גם כן.

7.כל יחידות הניהול והעסקים, מחלקות הממשלה, אוניברסיטאות ובתי ספר, גדולים כקטנים, נדרשים לקחת חלק במה שקרוי "תנועת מליון החתימות". הם מכריחים אנשים מכל שכבות החברה, אפילו תלמידי בית ספר צעירים, לחתום את שמם על עצומה המתנגדת לפאלון גונג ומכריחים אותם לקחת חלק במזימה פוליטית מלוכלכת המשרתת את האינטרסים של כמה בריונים ראשיים.

8.כל האנשים עוברים שטיפת מוח. אנשים שהולכים לעבודה חייבים להשתתף בלימודים פוליטיים בנושאים שהם אנטי-פאלון גונג; תלמידים חייבים לענות על שאלות אנטי-פאלון גונג במבחנים וחיבורים; עיתונים, רדיו ותחנות טלוויזיה משדרים באופן חוזר ונשנה תוכניות כנגד פאלון גונג.

2. דרך דיכוי הפאלון גונג, ג'יאנג הורס את הלגיטימיות של המערכת הממשלתית

ארגון ותכנון הרדיפה הם מאוד שיטתיים ויסודיים. במטרה לרדוף את הפאלון גונג, ג'יאנג ערך סידורים קפדניים דרך ארגון ותכנון. כבר ב-10 ליוני 1999, "הקבוצה המפקחת של ועידת המפלגה המרכזית לטיפול בסוגיית הפאלון גונג" נוסדה ונוהלה על ידי לי לאנצ'ינג, סגן ראש הממשלה של סין. "משרד ה-610" שיוצר ומוציא לפועל את ההוראות הנוגעות לפאלון גונג, הוקם תחתיה. הוא מנוהל על ידי לואו גאן, מזכיר הועידה הפוליטית והמשפטית של ועידת המפלגה המרכזית. "משרד ה-610" הוא חבר תמידי בועידה הפוליטית והמשפטית והוא תחנת-הכוח האולטימטיבית דרכה ג'יאנג יכול לרדוף את הפאלון גונג. בסמוך למשרד המרכזי ישנו "משרד 610" מקומי בכל פרובינציה, עיר, אזור ריבוני ומוניציפלי. אלו הוקמו ישירות תחת שיפוט הועידה הפוליטית והמשפטית המקומית. החובה היחידה של "משרד ה-610" היא לנהל רדיפה פוליטית. בהיותו מעל החוק, הוא דומה באופן מפתיע לצוות המפקח הידוע לשמצה מתקופת המהפכה התרבותית. "משרד ה-610" פועל באופן ישיר, והוא בעל שליטה מוחלטת על תת-מפלגות וארגונים ממשלתיים, כמו הביטחון הציבורי, משרד התובע ובית המשפט העממי, כמו כן גם בביטחון הלאומי, רפורמה דרך מחנות עבודה בכפיה, מחנות חינוך מחדש דרך עבודה בכפיה ואפילו במדיה החדשותית ובערוצי דעת הציבור. הם עורכים באופן אקטיבי פעילויות דיכוי של הרדיפה לפי רצונו של ג'יאנג, פקודותיו וצרכיו.

ג'יאנג עומד בראש ומפר את חוקי המדינה. החוק אוסר על הרשעות משפטיות עקב אמונותיו של האדם ואי אפשר להרשיע אותו על פעולות שאינן כלולות במפורש בחוק כאסורות ושיש להעניש עליהן. החוק אוסר על כך שדברי המנהיג יבואו במקום החוק. כל המדינות הדמוקרטיות בעולם מכירות בכך שהחוקה היא החוק הבסיסי והגבוה ביותר של המדינה והם מצייתים לכלל החוקתי שכל חוק, מדיניות או פקודה אדמיניסטרטיבית שנוגדת את החוקה בטל. בכל זאת, ג'יאנג יכול להמציא כל חוק שמתאים לצרכיו.

הם יוצרים כמויות גדולות של שקרים להשמצת הפאלון גונג, מזייפים עדויות וממציאים חומרים. הם ביימו 1,400 מקרים, הציגו שקים של כסף ובית-מותרות שכביכול נצברו דרך אמצעים לא הוגנים, והכל כדי לרמות אנשים. הם ממציאים תיאוריות מזויפות ומשנים את הטבע של רוח המשפט. הם משליכים בחוצפה האשמות פוליטיות על כל מי שג'יאנג אינו מחבב וממציאים "פשעים שבוצעו." הם אספו ועדיין אוספים עדים מזויפים כדי לרדוף בלא בושה את הפאלון גונג.

הם אוספים את שמות מתרגלי הפאלון גונג בסין ומסביב לעולם. הם מארגנים את המעקב, המעצר והרדיפה של מתרגלים "חשובים" האחראים על דברים.

ג'יאנג מעודד תנועות דמה ומשתמש בדתות שונות ככלים להגעה למטרות פוליטיות ודיפלומטיות, שהורסות את טבע הארגונים הדתיים.

ג'יאנג הורס את האינטרס של אנשי הונג קונג ומפר לחלוטין את הבטחת הממשלה של "50 שנים בלא שינוי."

במטרה להשמיד לחלוטין את הפאלון גונג, באופן פסיכולוגי ותיאורטי, ג'יאנג ציווה על הכפופים אליו, לואו גאן ואנשים מ"משרד ה-610" למצוא "מלומדים" ומומחים מהתחום התיאורטי, העולם האקדמי, התחום המדעי, התחום המשפטי, התחום הפסיכולוגי, הדתי, הרפואי, חקר הפוליטיקה, סוציולוגיה, פילוסופיה, בלשנות שלוקחים חלקים מספרי הפאלון גונג ומעוותים את העובדות. בכל הזדמנות ג'יאנג סילף במכוון את תורת הפאלון גונג בתקשורת ובפורומים ציבוריים שונים, אז החרים וביצע השמדה המונית של הספרים המקוריים והמאמרים, מה שאפשר לדיקטטור לרמות ולנצל את הציבור.

אין ממשלה אמיתית או שלטון חוק כאשר דיקטטור שולט, ואין מלומדים תחת שלטון של ממשלה אוטוקרטית.  תחת הטוטליטריזם של ג'יאנג, היכן  הבסיס החוקי לקיום הסוכנויות והמחלקות הממשלתיות וכיצד הם יכולות להפעיל את הזכויות שניתנו על ידי החוק והעם. ג'יאנג הורס ומשחית את כל מנגנון המדינה והממשלה. תחת הדיקטטורה הזו, מי שחושב בצורה עצמאית מדוכא. איך הם יכולים להיות ישרים וחופשיים משחיתות ולשמור על יושר- אקדמי? איך יכול להיות למלומדים מעמד או כבוד כלשהו? ג'יאנג לא רק השמיד את ההזדמנות ההיסטורית לרפורמה ול"מדיניות דלת פתוחה;" הוא השמיד את הדרך של דור שלם של סינים שהייתה להם ההזדמנות לחזור למסורות הסיניות שלהם.

3. כדי לדכא את פאלון גונג, ג'יאנג אינו מהסס להשתמש במדינה כדי לבזוז בפומבי את אלו שהוא רודף

ג'יאנג משמיד את מתרגלי הפאלון גונג פיננסית דרך אמצעים שונים, ביניהם בזיזת בתיהם, גזלת אדמותיהם או בתיהם, רכביהם וציוד החווה שלהם, חסכונות אישיים, בין אם מזומן, חשבונות בנק או איגרות חוב, תכולות שלמות של בתיהם כמו רהיטים, מכונות כביסה, מקלטי טלוויזיה וכו'. כל החפצים האלה נלקחים על ידי הרשויות ולעולם לא מוחזרים וקבלה אינה מתקבלת על העיקול. המתרגלים מפוטרים מעבודותיהם ומגורשים בתוקף צו פינוי מדיור השייך למדינה אל הרחוב. המשכורות שלהם או הפנסיות שלהם מופסקות.

כשמתרגלי פאלון גונג פונים לממשלה, כשהם נעצרים, הדברים הראשונים שנגנבים מהם הם כספם ודברי הערך שבכיסיהם. דרג אחר דרג של פקידי משטרה סוחטים כסף וכופים קנסות עצומים על המתרגלים שלעתים מחויבים לשלם על לינה ואוכל של פקידים מלווים וכמו גם לשלם "כספי הבטחה." כשהם נשלחים לכלא ו/או למחנה מעצר, עליהם לרכוש שם משחת שיניים, מברשת שיניים, נייר טואלט, מגבת וסבון במחירים הגבוהים לעתים קרובות הרבה יותר ממחירי השוק. הם צריכים לשלם כסף רב על אוכל באיכות ירודה. מספר מחנות עבודה עוצרים את המתרגלים וקונסים אותם, ואז משחררים אותם ועוצרים אותם שוב. אז הם קונסים אותם שוב ומשחררים אותם. בדרך זו הרשויות הקימו לעצמם הכנסה קבועה ואחרים וג'יאנג משתמשים בזאת כתמריץ המעודד את הרשויות לרדוף מתרגלי פאלון גונג לפי פקודותיו.

מתרגלים הנשלחים למרכזי שטיפת מוח מאולצים לשלם מאות או אפילו אלפי יואנים לכל פגישה. אלו שמסרבים ל"תיקון" מאולצים להמשיך את "חינוכם" וסובלים מהסלמה לא פוסקת בלחץ פיסי ומנטלי. העול הפיננסי כשלעצמו הוא כבד במיוחד.

מתרגלים שהם בעלי עסקים פושטים רגל בגלל הקנסות והרדיפה הקבועה. מתרגלים עירוניים הופכים לאנשים עניים חסרי יכולת פיננסית. ממתרגלים שהם חוואים נלקחים מכונות החווה, המשק והיבולים, או שהם מוכרחים למכור אותם ולשלם את ה"קנס." זכותם להתפרנס נשללת מהם לחלוטין.

רשויות רבות משתמשות בהזדמנות הזו כדי להעשיר את עצמן. במהלך הרדיפה נגד פאלון גונג, שחיתות, שכבר נחשבה לבעיה מספר אחד במדינה, התפשטה הלאה ומעודדת באופן רשמי.

כאשר כשלו האמצעים של העינוי הפיסי בסיפוק משאלותיו של ג'יאנג, יושמו עינויים מנטליים. הם השתמשו בבתי חולים פסיכיאטריים מיוחדים רבים – דומים לאלו בהם השתמשו תחת השלטון האוטוקרטי של האיחוד הסובייטי לשעבר – כדי לרדוף מספר גדול של מתרגלי פאלון גונג בריאים ולהזריק להם בכפיה מנות יתר של סמים הפוגעים בעצבים. רוב הקורבנות הללו הן נשים. מאלו שנכפו עליהם מנות יתר של סמים הפוגעים בעצבים, חלקם שנפגעו במידה פחותה סבלו מהקאות, רעידות בלתי נשלטות, מבט קודר בעיניהם, צוואר נוקשה ואיבוד זיכרון. במקרים רציניים יותר אנשים מתו כתוצאה מהתעללות רפואית.

שוטרי מדינה בתפקיד אונסים ללא בושה בפומבי מתרגלות. פקידי ממשלה חופשיים לעודד את הכפופים להם להכות אנשים למוות בלי לשאת באחריות לכך. אמצעי התקשורת של המדינה מורים לדווח על שקרים, להזין ישירות שקרים למוחם של אנשים. ראש המדינה ג'יאנג מוביל בראש בסיפור שקרים, התנהגות חסרת בושה, ניצול כוח, כסף ולחץ וכמו כן את הדרג הגבוה ביותר של שלטון קרימינלי מוביל כדי לכפות על ממשלות ומנהיגים בדרגים שונים לבצע פשעים קבוצתיים, להרוג ללא רחמים. אחרי שגי'אנג הוציא את פקודה זו: "זה נחשב כהתאבדות אם מתרגלים מוכים למוות," מספר מקרי המוות כתוצאה מעינוי של מתרגלי פאלון גונג נסק בחדות כלפי מעלה.

4. כדי לדכא את פאלון גונג, ג'יאנג יוצר רשת שיטתית וממוסדת של שחיתות

ג'יאנג יצר רשת רחבה של מערכות ארגוניות ברדיפתו את פאלון גונג. היא אימץ רשת אוטוקרטית המכסה את האומה כולה ומשתרעת אל מעבר לים. הוא לא רק תפס שליטה על כל מנגנון המדינה, ארגונים שונים ויחידות עבודה, אלא גם הקים יחידות חקיקה ואכיפה מיוחדות שמיקמו את עצמן מעל מערכת המדינה וכמו כן ארגונים ממשלתיים כפי שקבוע בחוקה. עם "משרד ה-610" שמתנהל כרשות נוספת לחוקה הממקמת את עצמה מעל מנגנון המדינה, הוא יוצר אילוצים לארגונים ממשלתיים, סוציאליים וכביכול ציבוריים ומשתמש בכל ההזדמנויות, האזורים והצורות הקיימות כדי לרדוף מתרגלי פאלון גונג, כמו השמדת המוניטין של אנשים דרך זיופים ברורים ותיאורים מסולפים של העובדות.

ג'יאנג מגייס את המגזר הפוליטי, חוגי האקדמיה והמחקר, התחום המשפטי, התחום המדעי והטכנולוגי, תחום הדת, מגזר אמצעי התקשורת והפרסום, להציע הצעות, ליצור תיאוריות, להמציא עדויות משפטיות, וליצור מסמכים מזויפים כדי לספק לרדיפה כלי נשק שונים כדי לתקוף ללא אבחנה אנשים חפים מפשע.

ג'יאנג פוקד על תחנת הטלוויזיה המרכזית של סין, הפיפלז דיילי, תחנת השידור המרכזית וכמו כן על כל אמצעי התקשורת ואתרי האינטרנט ברחבי האומה לשגר מתקפות שיטתיות עם שקרים, המשמיצים את פאלון גונג 24 שעות ביממה. זה גם כפה מונופול וחסימה על מידע וחדשות, דיכא את כל הדעות שהן שונות, חיבל בשידורים, טלוויזיה, עיתונים ואתרי אינטרנט, הן בתוך סין ומחוצה לה, מנע מעיתונאים זרים לדווח, לראיין או לצלם תמונות של המצב האמיתי. ג'יאנג יעשה כל דבר, כמו תקיפת אתרי אינטרנט הנמצאים מעבר לים.

ג'יאנג משתמש בכל סוגי ההונאה, איומים עזי-מצח וכפיה כדי ללחוץ על פקידים ברחבי האומה, ממשלות מסביב לעולם, ארגונים לא ממשלתיים, וקבוצות אחרות ואנשים מכל שכבות החברה כדי לנקוט בעמדה, לחתום או לנקוט בפעולה נגד פאלון גונג כפי שרצונו ודרישותיו מכתיבים. הוא מתייחס לארגונים ואומות שמבקרים את הרדיפה חסרת הבסיס שלו כאויבים וקונה אנשים חסרי בושה בעולם עם כסף ועסקאות סחר כדי לתקוף את הארגונים והאומות הללו.

ג'יאנג שולט בכל המנהיגים במפלגה, בכוחות המנהליים והצבאיים וכמובן בתחום החקיקה, בתחום המשפטי, באמרכלות, במגזר העסקי, הפיננסי, במסחר, בחינוך וביוזמות, ומכריח אותם להיענות לתוכנית הגנרלית שלו ולהשתתף באופן פעיל בפעולה האחידה של הרדיפה.

ג'יאנג מורה לכל יחידות הביטחון הציבורי, התביעה הממשלתית, בתי המשפט ומחנות העבודה להשתמש באמצעי עינוי וענישה נתעבים מכל היסטורית-העינויים בעולם כדי לרדוף את הפאלון גונג, תוך הוראה ש"מותו של מתרגל פאלון גונג כתוצאה ממכות אינו נחשב, והוא ידווח כהתאבדות". כתוצאה, מספר מקרי המוות של מתרגלים נסק בחדות.

ג'יאנג מאמץ שיטת-שותפות-לפשע חובקת-כל. אם בן משפחה מתרגל פאלון גונג, זה מסבך את הוריו, אחיו ואחיותיו, בעל או אישה, ילדיהם, חברים, יחידת העבודה שלו ואת בית ספרו. ילדיהם לא יכולים  ללכת לבית הספר, להשיג עבודה או להתגייס לצבא, כך שזה מנתק אותם מכל דרך אפשרית להצליח ולעזור להוריהם. קרוביהם בעלי המשרות מאולצים לצאת לפרישה מוקדמת.

אם מישהו מתרגל את התרגילים במחנה מעצר או מחנה עבודה, מענישים כתוצאה מכך גם את עובדי המחנה והאסירים הפליליים בעונשים לא-חוקיים. מחנות עבודה מסוימים מאמצים מדיניות של "מלחציים אישיים", מה שאומר שמספר אסירים ממונים לפקח על מתרגל אחד, לעקוב על כל דבר שהמתרגל אומר או עושה. הכאות והתעללויות מילוליות הם חזיון רגיל. אנשים טובים סובלים, בעוד הפושעים האמיתיים מקבלים שליטה חופשית לפגוע במתרגלים ללא-רסן.

ג'יאנג משתמש בכסף ובתהילה, בפרסים ובעונשים כבדים, להוציא לפועל רשת חברתית לעיקוב ושליטה, דומה מאד למה שמכונה "דיקטטורה של ההמונים", שמתפתחת עוד יותר לרשת-דיקטטורית ממוסדת ושיטתית ברמה לאומית. אם מישהו מלשין על מתרגל פאלון גונג או על מתרגל המחלק עלונים להבהרת האמת, מתגמלים את המלשין בסכום מסוים. אם מישהו לוכד מתרגל פאלון גונג או "מחנך מחדש" מתרגל, הוא מתוגמל בנקודות זכות, המתורגמות לעליה במשכורת או בקידום בדרגה. במקומות בהם הרדיפה היא המרושעת ואכזרית ביותר, יש יותר "הצהרות חזרה בתשובה" ו"כתבי-ערבות", ויותר אנשים ש"מחונכים מחדש". מקומות כאלה ואנשים שגרמו לכך מקבלים שבחים ומוצגים כיחידות-לדוגמה או אנשים-לדוגמה, והם מקודמים ברמה הלאומית, רמה מחוזית או מקומית, כדי לתת מוטיבציה ולהסית אנשים מכל השכבות והמעמדות לרמוס חוקי מדינה ולהרוס את יוזמות האנשים.

ג'יאנג לא רק רודף בשיטתיות את הפאלון גונג בכללותה באופן פוליטי, אידיאולוגי, רוחני, כספי ופיסי. הוא גם רודף ומפעיל שליטה באופן פרטני על מתרגלים בצורה שיטתית ומקיפה. זאת הוא עושה בשיטות כמו פיקוח על מכתבים אישיים, ציתות למכשירי טלפון, עיקוב וצילום של מתרגלים, החרמת תעודות זהות, מניעה ממתרגלים לנסוע, לצאת מחוץ לגבולות המדינה, להסתובב חופשי או אפילו לבקר קרובים וחברים. בתוך הרדיפה יש גם פשיטות חיפוש על בתי מתרגלים והחרמת רכוש אישי באופן לא חוקי, אין מרשים למתרגלים להיפגש לשיחות, מפטרים אותם מהשירות הציבורי, מוציאים אותם מחברותם במפלגה, משרותם הצבאי, מבתי ספר ומהאוניברסיטאות, מחרימים מזומנים וחסכונות, רכוש ביתי ועסקי, ומשיתים עליהם קנסות עצומים.

חטיפת מתרגלים למרכזי שטיפת-מוח היא אמצעי נוסף של הרדיפה. אם מתרגלים מוחים, הם נשלחים למחנות עבודה לחינוך מחדש באמצעות עבודת פרך, או לבתי חולים פסיכיאטריים, מרכזי גמילה מסמים ומרכזי מעצר מנהליים, ושם ממשיכים לרדוף אותם.

5. רדיפת הפאלון גונג חשפה לחלוטין את טבעו האכזרי של ג'יאנג

התפקיד הבסיסי ביותר של רפובליקת עם היא להגן על העם. רדיפת ג'יאנג את 100 מיליון מתרגלי פאלון גונג טובי-הלב מעוותת באופן גלוי וללא נקיפות מצפון את הטבע הבסיסי של עוצמת האומה, ומהווה בגידה באנשים. הטבע האכזרי של רדיפת ג'יאנג אחר הפאלון גונג הוא כדלהלן:

• הכאה ופציעה בכל הגוף, מראש ועד כף רגל. הסדיזם הזה כולל מכות בראש, אגרופים על האוזניים, מהלומות בעיניים, שבירת אף, שבירת שיניים, חיתוך הצוואר, שבירת עצמות בצוואר ובגב, כבילת ידיים באזיקים ומשקלות הדוקות על הקרסוליים עד שהעצמות נשברות וגידים נקרעים, שימוש באלות חשמליות במתן שוק חשמלי בראש, בפה, בחזה, באיברי המין, בפי-הטבעת ובגפיים.
• אמצעי העינוי הללו מקיפים את כל שיטות העינויים שאי פעם השתמשו בהם, ועוד כמה חדשים שהומצאו, כמו כבילת שתי הזרועות מאחורי הגב (אחת  מעל הכתף ושניה מתחת לכתף), ישיבה ב"ספסל-נמר", האכלה בכוח במי-פלפל-חריף, הזנה כפויה או הזרקה של תרופה מזיקה, וזוועות אחרות. על פי סטטיסטיקות חלקיות, יותר מ-100 שיטות כאלו קיימות. עינויים אלה פוגעים באיברים הפנימיים ובעצבים. כמה אנשים הוכו באופן כה חמור, שהם לא יכולים להפסיק להקיא דם, וחייהם בסכנה. חלקם התעלפו פעמים רבות מההכאות. מאות אנשים נרצחו כתוצאה מהעינויים בגלל אמונתם באמת-חמלה-סובלנות. סך הכל האמיתי של מקרי המוות מעינויים כאלה הוא הרבה מעבר למספר זה.
• ג'יאנג משתמש באנשים רעים לפגוע באנשים טובים. כשהם מכים מתרגל פאלון גונג למוות, הם מפברקים שקר שהוא התאבד, בטענת כזב שהפאלון גונג גרם למותו.
• ההנחיות של ג'יאנג כוללות הפלות כפויות, אפילו בשליש האחרון של ההריון, אצל מתרגלות הרות הנכלאות במחנות עבודה. הורגים תינוקות חפים שעוד לא נולדו, רק בגלל שהם ברחמה של מתרגלת פאלון גונג. הרשויות עינו תינוק בין 8 חודשים למוות יחד עם אמו, בניסיון להכריח אותה להתכחש לאמונתה.
• הרשויות במחנה עבודה מאסאנג'יה הפשיטו 18 מתרגלות וזרקו אותן לתוך תאי כלא של גברים.
• יש הוראות של ג'יאנג לשרוף מתרגלים שעדיין בחיים ונושמים, כדי להיפטר מכל עדות לעינויים.
• עינויים של מתרגלים נכים עד למותם, עינויים של מתרגלים בריאים עד להיותם נכים.
• מחנה עבודה ואנג'יה בחארבין היה מעורב ישירות במותם של 15 מתרגלי פאלון גונג בפעם אחת. מזימתו של ג'יאנג לפברק "התאבדות קבוצתית בהר שיאנג" ב-1999 נכשלה כשנודע למתרגלים דבר המזימה והם סרבו להיכנס למלכודת. גי'אנג נכשל ב"הצתה העצמית" המבוימת בכיכר טיאננמן, לאחר שניתוח סרט הטלוויזיה המבוים הראה בבירור את כל הסתירות ואי-ההתאמות.
• שוטר בבייג'ינג היכה בפומבי מתרגלת ברחוב, שבר שתיים משיניה הקדמיות, גרר אותה מתחת לגשר קרוב ואנס אותה. השוטר אף החדיר בכוח לתוכה את אלת-המשטרה שלו. המפקח בתחנת המשטרה צ'יאן-מן אנס מתרגלות בהזדמנויות רבות.

הפשעים שבוצעו על ידי משטרו של ג'יאנג הם רבים מספור מכדי שנוכל לתעדם כאן.

6. על ידי דיכוי הפאלון גונג, ג'יאנג הצליח לאחוז בתפקידו כשליט דיקטטור

למה ג'יאנג שונא כל כך את הפאלון גונג? הרבה אנשים טובי-לב פשוט לא מבינים זאת, איך שלא יסבירו להם. למעשה, לא כל כך קשה להבין זאת אם תבחנו זאת בשימת-לב. לג'יאנג היה קשה לצבור עוצמה לנוכח הנטייה הבינלאומית לשפר זכויות אדם, הנותנת לאנשים יותר חופש ומכבדת את חופש האמונה שלהם. ג'יאנג בחר לתקוף את הפאלון גונג. כיוון שמתרגלי פאלון גונג אלו הם כולם אנשים טובים שאפשר לסמוך עליהם בלי פיקוח, ג'יאנג סבר שהוא מצא פרצה דרכה יוכל להשיג את מטרתו שהיא צבירת עוצמה. אין להכחיש שמנקודת מבטו הוא אכן השיג את מטרתו לשלוט כדיקטטור.

בסין, אפילו אנשים בדרגה של עד ראש-ממשלה צריכים להוריד פרופיל מחמת הפחד. ובאשר לכל אזרח, שוטרים ורשויות מקומיות מחזיקים את השליטה על חייו ומותו. אף אם מחשבתו של אדם אינה מתאימה לתכתיבים של ג'יאנג, הוא עלול להביא אסון על עצמו. ג'יאנג השתמש במדינה לבצע פשעים, באופן שיטתי וממוסד, והוא הפך את סין למכשיר הדיקטטורה שלו ולאמצעי להוציא לפועל את אכזריותו.

הרדיפה חסרת הבושה של ג'יאנג את הפאלון גונג היא החלה של דיקטטורה מוחלטת על העם הסיני. הוא משתמש במודל הדיקטטורה מימי ה"מהפכה-התרבותית" לשלול לחלוטין מאנשים את השאיפה לדמוקרטיה, לחופש, לפוליטיקה, לכלכלה, לחברה, לתרבות, הזכות לחיים והזכות לקיום. הוא תוקף את הצדק, המוסר וזכויות האדם בעולם, ומתגרה בעקרונות ואמיתות בחברה. הוא מתנגד לחוק ורומס את האמנות הבינלאומיות של זכויות אדם. הוא הפך למכשול הראשי בעולם לפיתוח והגנה של זכויות אדם ולהתקדמות מתוך שלום ושלווה.

למרות שג'יאנג משתמש בכל כוחו המנטלי עד תום, הוא לא יכול להימלט מהצדק של השמיים. ביצוע פשעים אלו בעצמו מצמיד את ג'יאנג אל עמוד-הקלון של ההיסטוריה.