לשנן בעל פה פעם אחר פעם את "לון יו" זה אושר בלי גבולות

(Minghui.org)

פעם שאלתי את עצמי וגם את המתרגלים אחרים "איזה מאמר של המאסטר אתם יודעים בעל פה הכי טוב?" ברוב המקרים התשובה הייתה: "לון יו". מאמר זה נקרא בעל פה הכי הרבה פעמים. ואז אני שואל שאלה הבאה: "איזה מאמר הכי קשה לקרא בעל פה? ברוב המקרים התשובה גם כן הייתה "לון יו". הסיבה לכך פשוטה: בגלל שיודעים בעל פה את המאמר הזה טוב מאד, אז קל להשכח בזמן הציטוט ולעתים קרובות יוצא להרהר בלי להרגיש ולצטט עד הסוף. אך האם באמת ציטט או לא? הרי נחשב שרק כאשר אתה צלול אז נחשב שקראת באמת.

מאמר שתלמידי דאפא הנמצאים במאסר קוראים הכי הרבה הוא "לון יו". כאשר לא הייתי אסיר קראתי בעל פה מאמרים רבים וגם "ג'ואן פאלון" (הייתי יכול להזכר באופן כללי בשני פרקים הראשונים). אני יודע גם כן שמורה דיבר על כך ש"לון יו" כולל בתוכו את כל "ג'ואן פאלון". אך בזמן לימוד ה"לון יו", התוצאה לא הייתה טובה כל כך כמו מלימוד של מאמרים אחרים. אני בעצם באופן קבוע לא התייחסתי ברצינות ללימוד ה"לון יו".

בערך חודשיים לאחר שהייתי במחנה עבודה, פתאום בערב חלמתי חלום: הלכתי ברחוב, ושם בביתן מכרו ספרים. אני באופן שרירותי לקחתי אחד הספרים וזה היה ספר על מוזיקה. פתחתי אותו ובעמוד ראשון הייתה תמונה: מנצח מדריך את תזמורת גדולה. כאשר הסתכלתי על התמונה, היא הפכה להיות חיה כמו על מסך טלויזיה וראיתי תזמורת חיה ואמיתית.

כאשר התעוררתי, זה נראה לי מעניין, אך לא חשבתי על זה הרבה. רק ספרתי לאחד המתרגלים שבמימד אחר ספרים חיים וזהו זה. רק כעבור זמן מה הבנתי מה הייתה משמעות של החלום. במציאות, במימדים שונים של רמות שונות היכולות ושיטות של העברת מידע אצל ייצורים חיים הן שונות. אם יוצאים מהמימד שלנו, אז היכולות והאווירה אשר גילה לנו פא גם כן ישתנו. זה דומה לאותו ספר אשר ראיתי בחלום, כאשר בתמונה אחת היה הכל: מוזיקה, תמונה והרגשה של נוכחות באותו מקום. דבר כזה בהחלט אי אפשר להשוות למדע והטכנולוגיה המודרנייים.

אז מה קורה ברמות עוד יותר גבוהות? בספר "ג'ואן פאלון" (הרצאה שלישית) מאסטר אומר:

"כששני אנשים מוארים גדולים פוגשים אחד את השני, הם יכולים להבין כל דבר עם חיוך. זוהי טלפתיה ללא קול ומה שמתקבל זה בסטריאו. כשהם מחייכים, הדעות שלהם כבר הוחלפו."

רק עכשיו הבנתי כמה שינויים (מטאמורפוזות) של יקום, תפניות של גורל וסערות של החיים עוברים בחיוך הזה. ברמות יותר נמוכות עברו כבר אין ספור ג'יא ומתרחשים שינויים רבים וכל זה רק בחיוך בודד אשר כולל את החוכמה שלהם, היכולות – דבר שחיים של הרמות הנמוכות לא יוכלו לתאר לעצמם אף פעם.

מאסטר מעביר את הפא בעולם האנושי וזה באמת קשה מאד להשתמש בשפה הכי פרימיטיבית של הרמה הנמוכה של אנשים ולבטא את העקרונות הגבוהים והעמוקים של פא, לבטא עקרונות שאפילו אלים לא ידעו מקודם. מאסטר אמר:

"למרות זאת, זה מאוד קשה לבטא את עקרונות הפא הגבוהים והעמוקים בעזרת שפה אנושית." (מאמר "שימוש לפי הרצון" 28 ביוני 2000).

הבנתי שהמילה "קשה" זהו לא רק שלמורה קשה לבטא (להסביר). ה"קשה" הזה, בעצם מתייחס לדרגת קושי שלנו, של התלמידים, מכיוון שהמנטליות הרעה אשר התגבשה אצלנו במשך מאות אלפי שנים יצרה לנו מחסום בהבנת עקרונות של הפא הטוב.

לדוגמא: ב"לון יו" מאסטר אומר מילה "יקום". מקודם כאשר קראתי או ציטטי בעל פה, הבנתי את המילה "יקום" בהתאם למושגים וידע שלי על היקום. בהבנה זו היו דברים מהמדע המודרני, דברים שנוצרו דרך תחושות שהופיעו בעקבות התבוננות ע"י העיניים הפיזיות, וגם הייתה מן "חוכמה" אשר התגבשה רמה אחרי רמה במשך תקופת חיים ארוכה מאד וכו'. באופן זה, הבנתי את ה"פא" באמצעות מושגים שלי ומצב כזה קשה מאד לגלות (לראות) מכיוון שזה כבר הפך להיות טבעי (בלתי מודע). זה דומה לאופן שבו קראתי קודם בעל פה את "לון יו". כמעט תמיד המילים זרמו ויכולתי לצטט ללא שימוש במח ואז המושגים הקיימים האלה העריכו את הכל כולל גם את "לון יו" של מאסטר. למרות שידעתי ש"לון יו" כולל בתוכו את "ג'ואן פאלון", הידע הזה היה שטחי, ידעתי וזהו.

עם הזמן הבנתי עד כמה משתדל המורה! הוא משתמש בשפה האנושית כדי לספר על תמונה האמיתית של היקום. כאשר ציטטי שוב את "לון יו" אז זה כבר היה אחר לגמרה. ביטוי אחד: "פא הבודהא" מעניק לאנושות את התובנה המלאה לתוך עולם אינסופי שלא ניתן למדידה." ("לון יו") יכול לגלות בעצם הכל, זה קשור אלינו – עד כמה אנחנו נוכל לעזוב את המושגים הקיימים שלנו, כך נוכל לראות את התמונה האמיתית. אני צטטתי "לון יו" שוב ושוב והתמלאתי באושר בלי גבולות, וכל הסבל של מחנה עבודה הפך בשבילי למשהו אפור, חסר צבע ולא ראוי להתייחסות כלשהי. היום אני נזכר שמאז שהתחלתי לצטט את "לון יו" עם "אושר בלי גבולות", כל הבעיות מסביבי התחילו להעלם בו זמנית.

לסלק מושגים מנוונים של המדע המודרני

התועלת הראשונה מדקלום לון יו הייתה חשיפת והשמדת המושגים המנוונים של המדע המודרני מהתודעה שלי. אני מהנדס מחשבים, מלבד ההשכלה שקיבלתי החל מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, לפני שהתחלתי לטפח בפאלון דאפא, אהבתי לקרוא ספרים על המדע כדי להיות מעודכן בהתפתחויות החדשות ביותר. התחלתי להתעניין בטיפוח מקריאת מאמר שיתוף התנסויות של מתרגל שהוא מדען. ידעתי שהייתה לי קארמה מחשבתית רבה, ובכל פעם ששמעתי בטלוויזיה כיצד מתקיפים את הדאפא, מצד מדענים, אז הקארמה המחשבתית התקיפה אותי מכל הכיוונים, יכולתי רק בקושי לעצור אותה, הייתה הרגשה של פאסיביות.

בלון יו המורה דיבר באופן ישיר על המהות של המדע המודרני: "האידיאולוגיה המובילה את המדע האנושי הנוכחי, במחקר ובפיתוח שלו, מוגבלת אך ורק לתחום העולם החומרי. דרכה היא לחקור תופעה רק לאחר שהיא מוכרת." למעשה, האמנתי במה שראיתי והייתי רדוף אחרי אינטרסים חומריים, מה שלחלוטין נוגד את עקרון היקום, אמת חמלה וסובלנות.

"האמונה באה לפני ראייה." (הרצאה בוועידת הפא בקנדה)

אף ישות חיה אינה יכולה לראות את העקרונות והמראות שנמצאים מעל לרמה הנוכחית בה היא נמצאת, מכיוון שאם היא ראתה דברים כאלה, אז היא בהכרח נמצאת ברמה הגבוהה יותר. רק על ידי אמונה במורה ובפא, בקביעת סטנדרטים יותר גבוהים בשביל עצמנו לפי עקרונות הפא וסילוק הדברים הרעים, רק אז אפשר לעלות, רק אז אפשר לראות. כפי שזה נראה מנקודת מבט זו, הכיוונים שהמדע המודרני נתן הם מיסודם לא נכונים.

בשינון ה"ליו יו", הגעתי גם להבנה לגבי המקור של המדע המודרני, המצב של החייזרים, וכמו כן היחס של הכוחות הישנים לדברים האלה,

"...ככל שהמחשב יהיה מתקדם, הוא לא משתווה עדיין למוח האנושי..." (לון יו" לפני ששונה על ידי המאסטר)

הגעתי להבנה ששום ישות חיה אינה יכולה ליצור יצור חי בעל חכמה המשתווית אל הישות עצמה. מחשבה בודדת של ישויות מוארות מרמה מאוד גבוהה יכולה לברוא ייקום, אבל הם לא יכולים ליצור יצורים חיים שישוו להם מבחינת הרמה, מכיוון שאותה חכמה וכישורי חיים שהם יכולים ליצור, מוצאם מגורמים עוד יותר מיקרוסקופיים. תוך התבססות על החכמה שלהם, חייזרים לא היו יכולים ליצור בעצמם מדע מודרני מתקדם כזה. האם בן אדם, תוך תרגול תרגילים, יכול לשפר את רמת הגונג שלו? האם החייזרים היו מסוגלים לחדור לממדים אחרים ולקבל יכולת לשלוט בזמן ובמרחב באמצעות ביצוע מספר ניסויים מדעיים בעודם סותרים את העקרון אמת, חמלה וסובלנות? לא! ללא התערבותם והגנתם של ישויות ברמה יותר גבוהה, הם הכוחות הישנים, החייזרים היו מושמדים כבר מזמן.

מה שבאמצעות ניסויים מדעיים אפשר לגלות, ולפתח כיוונים חדשים במדע ובמכשור, משול לכוחות שאפשר לקבל באמצעות תרגול תרגילים בלבד, או לאושר שניתן להפיק ממאמץ ומאבק, כל אלה מהווים אשליות של המימד הזה. בכל זה משתתפים גורמים יותר מיקרוסקופיים. זו רק דרך ההתנהלות שלהם במימד הזה. אחרי גילוי שורש הסיבה למחשבת קארמה שלי, התחלתי לשלוח מחשבות נכונות כל יום כדי להשמיד את זה. רק בכמה ימים, דברים רעים אלו כמעט הושמדו ולא יכלו כבר להשפיע עליי.

הבנתי את שורש האתאיזם

הדבר השני שקיבלתי, היה זה שהוצאתי מעצמי את ההשפעה המזיקה של האתאיזם. אני אחד מאלה שכביכול, "נולדו תחת הנס האדום וגדלו בסין החדשה", במשך זמן רב חונכתי ברוח האתאיזם. איך שכל זה, בסופו של דבר, השפיע עלי. אנשים רבים מאוד, שפועלים לפי המחשבות הרעות שלהם, אם הם עדיין לא נפטרו לחלוטין מהדברים האלה, אז ברגע הנכון המחשבות הרעות יעשו את חלקן, מה שהורס את כוח הרצון של המתרגל. במציאות, האתאיזם הוא שלילה של טבע האדם, מכיוון שהחיים של האדם נובעים מהנשמה שלו, מהטוב הטהור. לשלול את קיומה של הנשמה, משמע לכרות את השורשים שלך עצמך, לבגוד בטבע שלך שהוא בעצם טוב. ההבנה האישית שלי היא שמקור האתאיזם הוא ישות מעוותת מרמה גבוהה. אנחנו לא רואים וגם לא מאמינים בקיום עקרונות הפא של רמות יותר גבוהות, וחושבים שמה שאנחנו רואים ומה שבבעלותנו, הוא כל מה שאמיתי, מתיימרים להיות יותר גדולים ממה שאנחנו. בחברה האנושית זה מתגלם בצורה של אתאיזם – תוצר מפלצתי ורע. הבנתי שדבר זה הוא גם בעל קיום חומרי. אם הדבר הזה הוא כביכול "נחש", אז החל מילדותי ועד לבגרותי התמלאתי בדברים של אתאיזם, האם בחלקיקים של הדברים האלה לא יהיו דברים שהם כביכול "נחשים קטנים"? אז כמה, בסופו של דבר, יש עוד דברים לא מטוהרים בחלל גופי? אפילו מפחיד לחשוב על זה, צריך למהר ולשלוח מחשבות נכונות כדי להשמידם.

בכל יום, בשמחה שאין לה קץ, בעת שאני לומד את הפא ומצטט את ה"לון יו", אני כל הזמן מקבל משהו חדש. זוהי אותה השמחה, שמגיעה לחיים מבפנים ומבחוץ, מהמקור ועד לשכבה החיצונית בתהליך האיחוד שלה עם הפא. זה משהו שאי אפשר לתאר בשפה אנושית. אני חושב שמתרגלים רבים יוכלו להבין את ההרגשה הזאת שלי.

אילו דברים מפריעים לי להמשיך להתקדם הלאה?

באופן כזה עברה תקופת זמן מסוימת, ואחריה הבנתי שכמה פעמים שאני לא מצטט את ה"לון-יו" וכמה שאני לא לומד את הפא, אין שום הבנה חדשה, בשום דרך לא יכולתי להמשיך את פריצת הדרך קדימה.

קודם, בכל פעם כאשר נתקלתי במצב דומה, תמיד חשבתי שזאת תופעה רגילה, שבזמן הזה החלק המואר שלי נפרד ממני ושזה רגיל. כשהמשכתי ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים, המצב הקודם חזר בהדרגה. התייעצתי בנושא זה עם מתרגלים רבים, ולכולם הייתה תופעה דומה, כשנתקלו במצב כזה.

הייתה תחושה שאין מה לעשות, שכך זה צריך להיות אולם הפעם, נראה לי שאני צריך לחשוב היטב: אילו דברים חוסמים אותי מלהמשיך להתקדם במרץ?

"טבעי" לא קיים" (יסודות להתקדמות במרץ I – "הסבר הפא")

באיטיות, בלי למהר, נכנסתי למצב של רוגע, הגעתי לצלילות של התודעה הראשית שלי ובלב רגוע התחלתי לחפש בפנים...

הג'ו-אי-שה מסתכל באובייקטיביות על הכל, ברגע הזה מצאתי "אני" אחר. בזמן לימוד הפא, גם ה"אני" האחר לומד איתי, הוא מחפש בפא בשקדנות אחר משהו יותר נשגב וחדש. אזי היכן ה"אני" האמיתי? נסה להבדיל, באמצעות עקרונות הפא. הפא יצר אותי, כולל גורמים שמרכיבים את החיים שלי ואת כל המיקרו-חלקיקים הקטנים בכל הרמות, מהם בנויים החיים שלי. אז מה אני רוצה לקבל מהפא? עד לאיזו רמה של הגוף השמימי שאני לא אגיע, לאילו יכולות וחכמה שלא יהיו לי, כמה שאני לא אהיה זוהר, במציאות, אם מסתכלים מרמה יותר גבוהה, כל זה רק

"כמו חול בצורה של גרגרים שנמצאים בתנועה" ("ג'ואן פאלון")

אז איפה אני? האם לא אמת שהפא יצר את הכל?

"החלל של היקום רחום במקור וכולל את התכונה הזאת של ג'ן-שן-רן. כשאדם נולד הוא מותאם לתכונה של היקום" ("ג'ואן פאלון")

אז ה"אני" המקורי צריך בהכרח להתמזג עם הפא לדבר אחד, ובהחלט לא צריכות להיות לו מחשבות לקבל משהו מהפא בשביל עצמו.

ג'ו-אי-שי, תוך שימוש בראיית החוכמה שניתנה ע"י הפא, זיהה את ההחזקה הזאת. לכן, אני שוב מצטט את ה"לון-יו", וכאילו את כל המרכיבים שלי הכנסתי לתוכו. זה דומה למצב בו שבבי עץ נכנסו לתוך כור היתוך, כל הדברים מהם אני מורכב, נכונים ולא נכונים, מולדים ונרכשים, הכל בשלמותו ניתן לפא, לא נשאר שום חלקיק, לא נשארה אף מחשבה אחת שדרשה משהו. באותו הרגע, חשתי איזה אושר טמון במיזוג עם הפא! לאחר מכן, בעת שליחת מחשבות נכונות, זה כבר לא היה כמו קודם, כאשר אני התרכזתי במאמץ וחזרתי על הנוסחאות, נראה כך כאילו התמזגתי עם שמונת המילים של הנוסחה, כל האינסוף של הגוף השמימי התמלאה במחשבות נכונות, לא היה שום דבר שלא נתפס, ולא היה שום דבר שנתעלם.

למידת הפא, מתברר שאפשר גם כך!

כל יום התרחשו שינוים גדולים, זה מה שיכולתי להרגיש בעצמי. במבט לאחור, כבר לא יכולתי לזהות את ה"אני" הקודם, הכל היה כמו בחלום. בנוסף לזה, השינויים העצומים האלה לקחו רק חודש, בלב הייתה רק התפעלות: "למידת הפא, מתברר שאפשר גם כך!"

בלמידת הפא, מזמן ידעתי שהעיניים האנושיות רואות תופעות שקריות, שזה "אשליה". אז מהי התמונה האמיתית?

"כאשר הטְיֶאן-מוּ פתוחה היא יכולה לראות דברים על ידי הגדלתם." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")

לדוגמא, בעיניים רואים אדם רע, ואם תסתכל דרך הטיאן מו, אז ייתכן ותראה זוהמה רעה, אבל במיקרוסקופיות גדולה יותר, ייתכן ותראה חיים גבוהים יותר, ששולטים על הזוהמה הרעה הזו. ככל שרמת הטיאן מו גבוהה יותר, ככה תראה תמונה אמיתית יותר. מופיעה השאלה: ראשית, הטיאן מו שלי לא יכול לראות, מה לעשות? שנית, נניח שאפשר לראות דרך הטיאן מו, אך מי יכול לאמר אם ראיתי תמונה אמיתית? האלוהויות הגבוהות האלה ששייכות לכוחות הישנים, הם בעלי כוחות על טבעיים עצומים, הם יכולים לראות כל מה שנמצא מתחת לרמה שלהם, הם יכולים הכל, אך האם הם ראו תמונה אמיתית?

אז מה לעשות? המורה נתן לנו את האופן הבא: "תסתכל על בעיות באמצעות המחשבות הנכונות",

"החומרים בייקום נבראו עם תכונת היקום ג'ן-שן-רן. כל החומרים וכל גורמי החיים, הכל נברא בתכונה האופיינית ג'ן-שן-רן..." (הרצאת הפא במרכז אמריקה- תרגום לא רשמי)

כל מה שמול עינינו, כל התמונה האמיתית הזו, שאנו יכולים להרגיש ולא יכולים להרגיש – מה זה? האם זה לא אמת, חמלה וסובלנות? אפילו אם המורה לא גזר את שלוש המילים האלה על העין שלנו, אבל כשאנו באמת יכולים להעריך הכל דרך שלוש המילים האלה, אז האם לא נראה את כל התמונה האמיתית? זה בדיוק "המחשבה הנכונה" ביותר!

באותה שנה בחורף, בגלל שסירבתי לשטיפת המוח, נעלו אותי בחדר הכי הקר במחנה העבודה. בגלל הרדיפה הממושכת גופי נחלש מאוד והיה לי כאב קיבה בלתי נסבל. באותו היום הטמפרטורה הייתה מאוד נמוכה, רוח מקפיאה שחדרה עד העצמות וכאב חד התחברו ביחד, וההרגשה הייתה כאילו אתה נמצא בגהינום. אך אני שמרתי על קור רוח והתייחסתי לכל מה שהתרחש מסביבי עם מחשבות נכונות. כמה שההתגלות החיצונית הייתה מרושעת, מה יכול לצאת מחוץ לשלוש המילים האלה?

במציאות, כל חומר וחיים שסוטים מהתכונה ג'ן-שן-רן מחסלים את עצמם, כי כל דבר וכל החיים נוצרו מהתכונה הזו, מחיבור חלקיקים יותר מיקרוסקופיים, מה שיוצר חוכמה וכישורי חיים. אם סוטים מתכונת היקום אז אתה בעצם מוביל לפירוק עצמך! כאשר אנשים מרושעים מגדפים את הדאפא ואת המורה, אנשים שלא מבינים את האמת שונאים את הדאפא, הכוחות הישנים המעוותים של הרמות הגבוהות עושים בדיקות לדאפא, אולם חייהם נתמכים ע"י הפא. כשהם סוטים יותר ויותר, וסוטים מהדאפא כל פעם מחדש, ושוב ושוב דורכים על קצה ההתפרקות, הדאפא והמורה פעם אחרי פעם שומרים את החיים האלה, ונותנים עוד ועוד הזדמנויות ליצורים החיים. איזו חמלה זו?! אין בשפה האנושית מילים לתאר את זה!

אני מסתכל על הכל עם המחשבות הנכונות, זהו האושר האמיתי! חורף קשה או קיץ בעיצומו, בן אדם טוב או רע, אפילו חלונות מברזל או מיטות מברזל, שבאמצעותם מענים את תלמידי הדאפא... , כל זה בוטאפוריה ושחקנים, שעוברים קטע אחרי קטע, כל זה לא יכול להיות בלי החוק הזה. הפא הוא בליבי, זה כבר לא רק כמה ספרים. אני וגם כל הגורמים האלה בכל הרמות שמסביבי, החומר האינסופי, וכך גם החוכמה הכי סופית שלי, כך גם מה שבשמיים האינסופיים, שאי אפשר לתאר לעצמי, כל זה בחוק מתקיים בחלקיק אחד! כשאני בשקט השקפתי על כל זה, אז ירדו מעיני דמעות בלי ששמתי לב.

"לאמיתו של דבר, 'פא הבודהא' הוא לא רק החלק הקטן שנרשם בכתבים הבודהיסטים, שזה רק 'פא הבודהא' ברמה ההתחלתית. 'פא הבודהא' הוא ראיה חודרת לתוך כל מעמקי המיסתורין, החל בחלקיק, במולקולה ועד ליקום, מהקטן היותר ועד לגדול ביותר, הכולל כל דבר ולא מתעלם מדבר, הוא דיון בתכונה הקוסמית ג'ן-שן-רן המובאת ברמות שונות, בצורות שונות. זה בדיוק מה שאסכולת הטאו מכנה בשם 'טאו' ואסכולת הבודהא בשם 'פא'." ("לון-יו", לפני ששונה על ידי המאסטר)