התלהבות ופחד - שיתוף קצר

"אספר לכם סיפור מהבודהיזם: פעם היה בנאדם שטיפח לרמת ארהאט אחרי הרבה מאמץ. הוא עמד להשיג את הפרי האמיתי ולהפוך להיות ארהאט, איך לא ישמח? הוא עומד לעבור מעבר לשלושת העולמות! ברגע שהוא שמח, זו הייתה החזקה של התלהבות. ארהאט צריך להיות באי-עשייה עם לב שלא ניתן להשפיע עליו. אבל הוא ירד והטיפוח שלו הסתיים לשווא. כיוון שנכשל היה עליו להתחיל שוב. הוא חידש את הטיפוח שלו ואחרי מאמץ רב הוא עלה למעלה שוב. הפעם הוא פחד ואמר בלבו: "אני לא אשמח, אחרת אכשל שוב." עם הפחד הזה הוא נכשל שוב. פחד הוא גם סוג של החזקה." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית, "שיגעון טיפוח")

לפני כמה זמן התחלתי לשים לב שדבר דומה קורה לי במחזוריות. אני מגלה החזקה, מתקדם בטיפוח, ונעשה מרוצה מאוד, שמח ומתלהב. הצלחתי להתקדם בטיפוח, הצלחתי לאתר החזקה, ואפילו לסלק אותה, איך לא אשמח? וכך אני לא יכול לשלוט בעצמי, ולא פועל באיפוק.

אני מיישם את ההבנה החדשה שלי מיד. אז, אני מיד מפחד לאבד את ההתקדמות הזאת, או מפחד לאבד את ההבנה הזאת, או פשוט כשאני מבין החזקה מסויימת, אני מתחיל לפחד ממנה. ואז אני נופל שוב. כך אני נע במחזוריות בין ההחזקה של ההתלהבות או שמחה עודפת או להיות מרוצה מעצמי, ובין ההחזקה של הפחד או החשש או הדאגה. כשאני מגיע למקום של הפחד מההחזקה, אני גם מנסה לסלק אותה במלאכותיות, על ידי דברים טכנים, וזה כמו למשל, להפסיק לאכול בשר בכוח, כשזה לא בא מהלב. או כמו להתחיל לטפח בי-גו (צום) כי אוכל זה החזקה. זאת לא דרך הטיפוח שלנו, לא כך המורה לימד אותנו. אנחנו צריכים להישאר בטיפוח בדרך אחת.

לפי הבנתי היום, אנחנו לא צריכים לתת יותר מדי כוח וחשיבות להחזקות. המחשבה שלנו צריכה להיות נכונה, ואנחנו צריכים להיות ברורים ברצון שלנו לוותר על ההחזקה הזאת, ואז, לפי הבנתי, המורה יעזור לנו לסלק אותה לאט לאט. אבל אנחנו לא צריכים לפחד מההחזקה, או לתת לה יותר מדי חשיבות, כמו: "וואו! איזו החזקה נוראה! היא כל-כך גדולה! עכשיו אני רואה את זה!" – אחרי הכל, למרות שזאת ההחזקה שלי, זה לא באמת אני. אז אני גם לא צריך לדאוג לזה יותר מדי – ראיתי את ההחזקה, יופי, עכשיו אני צריך לאט לאט במשך הטיפוח לסלק אותה בעזרתו הרחומה של המורה, ולהישאר ברור לגבי זה שאני לא רוצה את ההחזקה, ולנסות לראות אותה בכל מקום בו היא מתבטאת.

לפעמים אני גם שם לב שיש בי עדיין הרבה פחדים – פחד מקור, פחד מכאב, פחד מבריאות הגוף שלי, פחד מלהרגיש לא טוב, פחד ממוות. אבל היום גם למדתי שאני צריך להתייחס לדברים האלה בקלילות, ולא לפתח פחד מהפחד שלי. "אוי, אני מפחד מכל-כך הרבה דברים, כמה שזה מפחיד!" – זה די מצחיק. פשוט צריך לטפח לאט לאט ובנחישות, המורה יעזור לנו אם אנחנו באמת רוצים לעבור את השלב הזה.

גם קראתי קטע מדבריו של המורה שכשאני נזכר בו, הוא עוזר לי מאוד להסתכל על הפחדים האלה באופן שונה:

"אחד אולי יתחיל להבין את הפא בנקודה מסוימת, ומישהו אחר בנקודה אחרת. אבל ברגע שמישהו נכנס [לטיפוח] הוא חייב לשים את לימוד הפא במקום הראשון – רק אז זה טיפוח. במקרה כזה, כשאתה באמת יכול להבין את הפא במהלך הטיפוח, תוכל להיפטר מכל החזקה. אתה תחשוב: "קיבלתי את הפא, ואני לא מפחד משום דבר. אם אמות, ניחא. אפילו אם אמות, אני קיבלתי את הפא. מה יקרה לי אחרי שאמות? אני לא אגיע לגיהינום. אחרי הכול קיבלתי את הפא". מישהו כזה לא ייתקל בשום דבר שיסכן את חייו ולא יהיו לו כלל בעיות בריאות (מחיאות כפיים). זה משום שהלך המחשבה שהוא מפגין הוא כזה של מטפח אמיתי. הוא באמת הבין [מהו טיפוח] ובאמת הרים את עצמו, והוא באמת ויתר על כל ההחזקות. לפחות בהיבט האחד הזה הוא התעלה על האנושיות, הוא עבר מעבר לתחום של האנושיות. רק לבני אדם רגילים יש בעיות בריאות. ברגע שהוא ויתר על ההחזקה שלו להירפא, בעיות הבריאות שלו ייעלמו." (לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004)