הסכנה הקיצונית וגרימת הנזק, בקנאה

(Minghui.org)

קנאה היא נושא רציני מאד שהמורה מדבר עליו בפא. כל פעם כשאני קורא את ג'ואן פאלון, אני קורא את הקטע הזה בזהירות רבה. אבל היה זה מקרה שאירע לי לאחרונה שגרם לי להבין באמת את הסכנה הרצינית וגרימת הנזק של הקנאה.

מאז היותי ילד הפסדתי ללא רצון, הייתה לי קריירה יציבה. לאחר שהתחלתי לטפח בדאפא נהייתי סייע ולקחתי על עצמי אחריות על פרויקטים מסוימים; תמיד חשבתי על עצמי ככישרוני. הייתי חרש ועיוור למנטליות שלי לקנאה. יום אחד שמתי לב שאני מסוגל תמיד למצוא את הטעויות של אחרים, אבל על עצמי הסתכלתי כפרח מושלם. חיפשתי פגמים באחרים, נהניתי להיות במרכז תשומת הלב, ונהניתי להסיק מסקנות על אחרים, כאשר בצעתי פרויקטים יחד עם חברים מתרגלים, דבקתי במושגים שלי תוך הדגשה עצמית. הייתי צר מוחין ולא סבלתי אחרים; אהבתי לדבר על אחרים, להעיר על, ולשפוט אחרים באופן סובייקטיבי ( על פי קנה מידה עצמי,המת' ). הרגשתי גרוע כאשר אחרים עשו דברים בצורה יותר טובה מאשר  עשיתי אני. כשחשתי שהאנוכיות שלי נפגעת, למרות שידעתי שעלי לבדוק את ההחזקה שלי עצמי ולסלק אותה, עדיין חשתי שלא בנוח ולא הייתי מסוגל לוותר על ההחזקות שלי. רציתי רק לשנות אחרים ולא להשתנות בעצמי. הרגשתי לכוד בים של קנאה.

לאבותינו הקדמוניים הייתה אמרה על קנאה: " לפקפק כאשר שומעים על מעשיהם הטובים של אנשים אחרים; להאמין בביטחון מוחלט כאשר שומעים על מעשיהם הרעים של אנשים אחרים; להרגיש אומללות, כאילו מאבדים משהו אישי כאשר למישהו אחר יש הישגים; להרגיש ניחוחות כאילו שמשיגים משהו לבד, כשהאחר מפסיד ". אמרה זו מתארת בצורה מאד חיה את הקנאה. אמרה זו גם מגלה שלב הקנאה הוא ההתרכזות בעצמיות, ובאנוכיות. הקנאה מגינה על התהילה של מישהו, תועלת מעמדו, והאידיאולוגיה עם מרכז הקיום האנוכי ועצם קיום התועלת העצמית.

הרגשת אי השתתפות בשמחת האחרים כאשר הם משיגים יתרון, במקום זאת באה דאגה. הרגשת אי אהדה לאחרים ואי רצון לעזור להם כשהם סובלים, במקום זאת הרגשת ניחוחות--- אדם מהסוג הזה, מצד אחד, אוהב לשמוע מחמאות ואוהב להחניף לאחרים; וכתוצאה מכך, הוא מטפח את המנטליות של הקנאה הקיצונית וההשתחצנות, מתייחס לעצמו כאחד שאינו שוגה, נאחז בהשקפות עצמו, ומגזים בקיצוניות בחשיבותו העצמית, מתעקש על דרכו שלו כשהוא מתעלם מהערותיהם של אחרים. ומצד שני  אינו אוהב לשמוע מילים צורמות והשקפות של אחרים, שונא אנשים ישרים המדברים בגילוי לב. בדרך זו הוא מטפח את המנטליות של החשדות והתחרותיות, והוא אפילו מסוגל "לתפור תיקים"  כדי להפליל אחרים, יותר טובים ממנו, ולהתקיפם. אנחנו יכולים להבין זאת בבירור  מהוראת המורה:

"אני תרגלתי במשך למעלה מ-20 שנה ולא פיתחתי יכולות על-טבעיות. הוא פיתח אותן. אלו יכולות על-טבעיות יש לו?" הוא יכעס נורא: "יש לו פו-טי ויש לו שיגעון-טיפוח!" (ג'ואן פאלון, הרצאה שביעית , הקנאה)

מאחר והוא לא פיתח יכולות על טבעיות לאחר 20 שנות טיפוח תרגול, אזי הוא חושד ביכולות העל טבעיות של אחרים. הוא מרגיש אי-נוחות וממשיך להתכחש להם ולהשמיץ אותם; הוא מדבר רעות על אחרים כאחוז  פו-טי וחווה שיגעון טיפוח.

"ברגע שהוא יהיה קאי-גונג, מואר או חצי מואר, יופיעו יכולות שמימיות. כל הנזירים במנזר יבואו לשאול אותו שאלות וכולם יתייחסו אליו בכבוד. אבל אב המנזר לא יסבול את זה: "איך אני עדיין יכול להיות אב המנזר? איזו הארה? יש לו שיגעון-טיפוח. תוציאו אותו מכאן." אז המנזר מגרש אותו." (ג'ואן פאלון, הרצאה שביעית , הקנאה )

האנוכיות שלו נפגעה והוא חש שעמדתו כראש המנזר נמצאת בסכנה. ואז הוא משמיץ את האחרים כאילו הם נשלטים ע"י חיות. הוא אף השתמש בכוחו לתקוף ולנקום ולגרש אחרים מהמנזר. לנזיר ג'י-גונג היו יכולות על-טבעיות, למרות זאת הוא גורש ממקדש לינג-יין. זה מראה על הנזק שבקנאה.

המנטליות של קנאה גורמת נזק רב לשני הצדדים, גם לקנאי וגם לאחרים, ואדם בעמדת כוח יגרום אפילו לנזק רב יותר.

בהוראת הפא המורה מציין:

"בספר "הכתרת האלים", שן גונג-בּאו ראה שג'יאנג זי-יא זקן ובלתי כשיר. אבל האל השמימי המקורי ביקש ממנו לתת תארים לאלים. שן גונג-בּאו חשב בלבו שזה לא הוגן: "למה נותנים לו להעניק תארים לאלים? תראו כמה אני בעל יכולת. אחרי שחותכים לי את הראש אני יכול להחזיר אותו. למה לא נתנו לי להעניק תארים לאלים?" הוא נורא קינא וכל הזמן הציק לג'יאנג זי-יא." (ג'ואן פאלון, הרצאה שביעית , הקנאה )

שן גונג-בּאו הרגיש שהוא מתאים יותר מג'יאנג זי-יא, לכן הוא צריך להתבקש  להעניק תארי בני אלמוות. מאחר ומה שקרה לא היה כפי שציפה, הוא גרם צרות ונזק. זה נראה כאילו הוא גורם צרות לג'יאנג זי-יא, אבל לאמתו של דבר הוא הראה את אי שביעות רצונו וחוסר כבודו כלפי האל השמימי המקורי שתכננה את כל זה, וגרם לצרות רבות ונזק למטלה המפוארת של הענקת תארים לבני האלמוות. וזה מראה לאיזה נזק גדול יכולה הקנאה לגרום.

קנאה של אדם רגיל יכולה לגרום לנזק משמעותי. אם לאדם יש את התשוקה העזה לכוח ולסמכות ולקבל מונופול עליהם, קנאתו לא רק שתגרום שהארץ תאבד מעושרה, זה גם יגרום שצדיקים יעונו וירצחו. קנאתו תחסל את המוסריות של כל האומה באופן משמעותי, ותגרום לכך שלנצח האומה לא תוכל לשלם על כל פשעיה. כיום, בגלל קנאתו של ג'יאנג זמין במייסד הפאלון דאפא, הוא מנהיג את הרדיפה נגד מתרגלי הדאפא. האם הוא אינו מבצע פשע כה גדול בהיסטוריה?

כמתרגלי דאפא, עלינו להיפטר ממנטליות הקנאה; אחרת לא רק שנעמיס על עצמנו את כובד ההחזקה, אלא גם נהיה לכודים בויכוחים על מה שאנחנו מחבבים או לא מחבבים באופן אישי, ונעכב את עצמנו מהמשימה של הצלת יצורים חיים.