חשיבותה של הגישה הנכונה כלפי הבהרת האמת והשבירה של תחושת העצמי (האגו) החזקה שלנו

(Minghui.org)

שלום מאסטר, שלום מתרגלים עמיתים.

אני מתרגל מלוס אנג'לס. התחלתי לתרגל בפאלון גונג כמעט לפני שלוש שנים ועבדתי בפרויקט באו"ם בערך כשנתיים, בעיקר בליטוש סופי של  תיקי הרדיפה. היום רציתי לשתף אתכם בכמה דברים שהוארתי אליהם בהתייחס לגישה שלנו כלפי הבהרת האמת וההחזקה לעצמי.

למען מי אנחנו מבהירים את האמת?

בפרויקט הזה מתרגלת אחת מתאמת את העבודה, כך שטכנית המתרגלת הזו מקציבה תיקי רדיפה למתרגלים שונים לתרגום או להגהה ואז כשהם מסיימים הם שולחים אותם בחזרה אליה. בכל שנה במרץ יש תמיד עבודה רבה לקראת פגישת המשלחת של זכויות האדם באו"ם ובהכנת הדו"ח השנתי של הפאלון גונג. השנה, במהלך אותו זמן, כשהתיישבתי להגיה תיק, לפעמים מצאתי את עצמי מאד ישנוני למרות שישנתי המון.

אחרי ששיתפתי את זה עם מתרגל אחר, הבנתי שהתייחסתי לעבודת דאפא זו כאל עבודה ומטלה שהייתי חייב לסיים בשביל ה"בוס", יותר מאשר כאל הזדמנות להציל יצורים חיים. ראיתי גם שהיתה לי גישה מאד אנוכית בהערכתי את התיקים שהגהתי  -- התנדבתי לעזור רק כשהיה לי הרבה זמן פנוי וקבעתי לעצמי "מכסה" של תיקים שאעשה כל יום. כשהגעתי לכמות הזו, הייתי שבע רצון מעצמי ולא ביקשתי עוד תיקים. הייתי מתייחס להגהה כאל מטלה, ולא הרגשתי שום אחריות לפרויקט בכללותו.

ב"לימוד הפא בועידת הפא באטלנטה, 2003" המורה אמר:

"אז אני אומר שהמטרה החשובה ביותר עבורכם בהבהרת האמת היא להציל אפילו יותר יצורים חיים בתהליך. זה מה שהכי חשוב, וזוהי המטרה האמיתית של הבהרת האמת."

בחנתי שנית את הגישה שלי כלפי הפרויקט הזה וכלפי הבהרת האמת בכללותה. שקלתי את השפעת הפרויקט בכללותו ותרומתו למאמץ הגוף הכולל של תלמידי הדאפא. נזכרתי בתהליך שעברו התיקים עד שהגיעו לידי ועל חשיבות חשיפת הרוע. אני זוכר את מה שהמורה הסביר:

"דברים נראים רגילים וחסרי התרחשויות כאשר אתם מבהירים את האמת, אבל ההשפעה היא עצומה." ("לימוד הפא בועידת הפא באטלנטה, 2003")

על פני השטח קריאת כמה פסקאות ותיקון כמה שגיאות דקדוק יכולים לא להיראות כמו הפגנת חמלה עצומה של תלמידי הדאפא, אלא יותר כמו עבודת שירות רגילה. אבל כשכל המאמצים שלנו באים ביחד, ההשפעה היא ענקית. יתר על כן, המורה מסביר בג'ואן פאלון ש:

"כשתלכו הביתה ותכתבו מספר מילים, לא חשוב איך כתב היד שלכם, הוא נושא גונג!".

אז כל מילה שאנו כותבים נושאת את הכוח של הדאפא וזה כבר גורם לזה להיות שונה ממה שאדם שאינו מטפח כותב, אפילו אם על פני השטח המילים זהות.

דבר אחד שחסם אותי מלתרום לפרויקט הזה בצורה מלאה הוא הרושם שלי שעשיתי את העבודה הזו משום שמישהו ביקש ממני, הייתה לי גישה של "לעשות טובה" למתרגל אחר.

ב"הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי" המורה אמר:

"אף דבר לא עשית בשביל המורה ואף דבר לא עשית בשביל מישהו אחר"

התעוררתי לעובדה שגישה כזו הייתה פירצה גדולה וזו היתה הסיבה שהכוחות הישנים יכלו להפריע לי ולגרום לי להיות ישנוני. אבל ברגע שעצרתי לחשוב על המשמעות הרחבה יותר של הפרויקט, על למה זה היה חשוב מתוך הפא, ועל כך שהפרויקט הזה לא היה "שייך" למתרגל או שניים, אלא היה האחריות של כל העובדים עליו, התחלתי לקחת את זה יותר ברצינות, לא הייתי ישנוני יותר, ויכולתי לעבוד מהר יותר.

החזקה לעצמי בפגישת האו"ם בג'נבה

חוץ מהעזרה בהגהה, בפגישה של המשלחת לזכויות האדם בג'נבה הצטרפתי לעבודת הצוות לזכויות האדם של פאלון גונג בשנתיים האחרונות. המשלחת לזכויות האדם היא הזדמנות נהדרת להבהרת האמת לאנשים שקשה מאד לפגוש, לדוגמא ראש ארגון אמנסטי אינטרנשונל, או פקיד ממשלתי ממדינה אפריקאית קטנה כמו סיירה לאונה. מצד שני, מכיוון שיש שם כל כך הרבה אנשים "חשובים", לפעמים תחושת העצמי החזקה שלנו מופיעה ומונעת בעדנו לעבוד היטב כגוף אחד. הייתי רוצה לשתף התנסות בנוגע לנושא שייחסתי אליו חשיבות בג'נבה השנה.

אחד הדברים שהקבוצה שלנו עשתה בג'נבה היה לערוך פגישות פרטיות עם כמה מפקידי האו"ם. בין אלו מהקבוצה שלנו שהלכו לג'נבה, רק אני ועוד מתרגל אחד דיברו צרפתית, והוא דיבר הרבה יותר טוב ממני. למרות זאת באחת מהפגישות שהיו לנו עם הפקידים שדיברו צרפתית, המשכתי לנסות לתרגם מה שאנשים שונים אמרו על מנת לגרום לכך להיות יותר ברור. לאחר הפגישה הבנתי שבאמת השתמשתי בתירוץ של "לנסות לעזור" לחפות על המנטאליות של ההתפארות, זאת ועוד – שיסוע השיחה הזיק כנראה יותר מאשר הועיל.

אני זוכר שהמורה אמר בסוף של "ביאור הפא בחג הפנסים  ב-2003 בועידת הפא במערב ארה"ב":

"אתם צריכים להתייצב מול הדרך שאתם צריכים ללכת בה הלאה ולהתייחס למה שאתם עושים היום ביתר רציונאליות, לא להיתקע בתוך רגשות, לא להיתקע בתוך האגו החזק שלכם. כולכם בעלי יכולות, המורה אישר לכם את זה, אז אתם לא צריכים עוד להציג בפני המורה את הדברים האלה שלכם."

בביאור הפא בועידת הפא באטלנטה, 2003" המורה הסביר:

"אם אתם מסוגלים לשים את הפא במקום הראשון, לוותר על העצמי שלכם, ולהתמודד עם הבעיות שלכם עם מחשבות נכונות, אתם תהיו מסוגלים להגיע להחלטה במהירות ולעשות דברים היטב באימות הפא."

עצרתי וניסיתי לחשוב על מה באמת יכולה להיות הדרך הטובה ביותר בשבילי לתרום למאמץ הקבוצתי של הבהרת האמת -  האם זה היה ללכת לפגישות עם פקידי האו"ם? האם באמת היינו צריכים שם חמישה אנשים? האם הייתי צריך להיות שם כאשר היו שם מתרגלים אחרים שדיברו צרפתית, או שהיה שם משהו טוב יותר שיכולתי לעשות באותו הזמן? הבנתי שאני באמת לא צריך להגיע לכמה מהפגישות, ושיותר טוב שהזמן שלי ינוצל אם אלך להקשיב לנאומים של ארגונים לזכויות אדם. "עבודה" הרבה פחות מרהיבה אבל בכל זאת חשובה, מכיוון שזה איפשר לי לזהות את ראשי הארגונים, כך שיכולתי להתקרב אליהם אח"כ.

אז כשהגיע הזמן לפגישה הבאה עם אחד הפקידים, פשוט אמרתי למתרגלים האחרים שאני לא באמת צריך להיות שם, והלכתי להקשיב לנאומים. כשנכנסתי, נציגת הארגון שהיינו איתו נתנה הצהרה שבה הזכירה את הפאלון גונג, אז אני שלחתי מחשבות נכונות כדי להשמיד כל דבר שיכול להתערב ולהסיח את דעתם של כל הנוכחים מלהקשיב. מאוחר יותר, נאמו נציגים מכמה ארגונים חשובים לזכויות האדם. ואז יכולתי לגשת לאחד מהם ולדבר איתו. הוא נתן לי את הכרטיס שלו וביקש מאיתנו לשלוח לו אינפורמציה על שופטים ועורכי דין בסין כדי שהארגון שלו יוכל לעזור לנו. אם הייתי הולך לפגישה עם פקידי האו"ם, הייתי מפספס הזדמנות כה יקרה לדבר עם נציג של ארגון בעל חברים מכל העולם.

מהתנסות זו הוארתי לחשיבות שההבנה הנחושה תבוא מתוך הפא בכל התייחסות לפרויקטים של הבהרת האמת שאנחנו עובדים עליהם, ושכל עבודת דאפא שאנחנו עושים היא הזדמנות לשפר את המחשבות הנכונות שלנו, לשחרר את האנוכיות שלנו והכי חשוב - להציל יצורים חיים. ראיתי עד כמה יעילים ומקיפים יכולים להיות ההישגים של הבהרת האמת שלנו כשאנחנו באמת משחררים את תחושת העצמי החזקה שלנו. ראיתי גם איך ההחזקה שלי להתפארות לפעמים יכולה להתחבא היטב מאחורי "לעשות דברים למען הדאפא". האמור לעיל היא הבנתי האישית, אני מקווה שהיא תוכל לעזור למתרגלים עמיתים שעובדים בפרויקט זה ובפרויקטים אחרים. אנא הצביעו באדיבות על משהו לא נכון.

תודה לך המורה. תודה לכולכם.