מפקד ומטפח - מאת תלמיד דאפא, מפקד בצה"ל

קיבלתי את הפא זמן קצר לפני שהתגייסתי, לא מזמן סיימתי קורס מפקדים ונשלחתי לפקד בבסיס אי שם בארץ. הייתי רוצה לשתף אתכם בקשיים וההבנות שלי. אנא, ציינו באדיבות הבנות מוטעות.

אחד מהקשיים  בטיפוח תרגול הוא העובדה שעלינו ללכת על קו דק שבין שתי תהומות בין השתתפות (ולא התאמה) בחברה לבין לפעול על פי סטנדרטים גבוהים יותר. יותר מזה הדבר קשה בתקופת תיקון הפא כאשר יש לנו מחויבויות ונדרים שעלינו לקיים. בצבא ועוד יותר כמפקד, ה"עבודה" היומיומית שלך היא מאוד עוטפת ושוטפת כך שיש הרבה בעיות גם של זמן לקרוא וגם של שמירה על נחישות ומחשבות נכונות. הרבה זמן הייתה לי ההחזקה לעשיית העבודה שלי באופן מקסימלי והצטיינות בה. חשבתי שזה בכדי להראות לכולם עד כמה מטפחים הם אנשים טובים, אך בסוף מרוב ש"טבעתי" בעבודה הייתי תשוש מכדי לקרוא, לתרגל ולשמור על מחשבות נכונות.

כאשר רק קיבלתי חיילים, הייתי פתוח איתם מדי, צוחק לפעמים וכו'. ניסיתי להיות כמו ישות מוארת ש:

"מטמיעה עם חמלה את כל היצורים החיים בעולם שלה דרך עקרונות הפא האמיתיים של ג'ן-שן-רן."  ("הדאפא הוא שלם והרמוני", "יסודות להתקדמות במרץ II")

חשבתי שלהיות "קשוח" ולהעניש ולפעמים להתעלם זה מנוגד לחמלה. אך זו הייתה החזקה. חיילים זקוקים למשמעת ואופן ניהול הצבא הוא רמה אחת של הפא. אלימות צבאית מנוגדת לאמת שמעבר לרמה הזו, אך ברמה הזאת היא נכונה. אין שום דרך לנהל צבא בדרך של ישויות מוארות.

עמיתיי המפקדים אמרו לי שעליי להיות קשוח יותר ובאמת ניסיתי. ככל שעבר הזמן החיילים שלי זלזלו בי ולא עשו מה שאני אומר להם, הייתי בטוח שזה בגלל שאני לא מספיק קשוח, ובאמת לא הענשתי אותם בכמות שהמפקדים האחרים הענישו. יום אחד ניגש אחד החיילים למפקד אחר ואמר לו שאותו ועוד מפקד הם מאוד מעריכים אך כאשר אני מגיע "יוצאת להם הרוח מהמפרשים" ואין להם רצון לעשות שום דבר ולא נוח להם לפנות אלי בבעיות ושאני מרוחק מהם מידי.

דברים אלו עוררו בי טלטלה עזה, גם כמטפח וגם כמפקד. תמיד כאשר חשבתי על דמות המפקד שאני רוצה להיות דמיינתי את עצמי כמפקד שנוח לדבר איתו וכמפקד הוגן ומחנך, שחייליו יוכלו להזדהות איתו. לא הבנתי איך דווקא אל המפקד האחר, שנוהג לצעוק הרבה ולהעניש, קל להם לפנות והם מכבדים אותו ולא אותי. (כאן גם משתקפת ההחזקה שלי להצליח ולהצטיין)

באותו לילה דיברתי רבות עם שאר הסגל הפיקודי וביום למחרת עם החיילים. כאשר בחנתי את דבריהם הבנתי שלא הבנתי נכון איך להיות קשוח ושבניסיון להיות קשוח נהייתי מרוחק ואדיש אליהם לפעמים אפילו גידפתי אותם. החיילים שראיינתי אמרו לי שאני נותן להם את ההרגשה שאני לא אוהב אותם, וכך אין להם רצון להשקיע כאשר אני בסביבה בניגוד למפקדים האחרים. מצד אחד לא הענשתי, כך שהם לא חששו לא לעשות מה שאני אומר. מצד שני לא עודדתי אותם ונתתי להם מוטיבציה כך שהם לא רצו לעשות מה שאני אומר.

במשך השירות הצבאי דאגתי רבות לגבי איך אוכל להבהיר את האמת בסקאלה גדולה כאשר אני נמצא עם אותם אנשים 24 שעות ביממה. המקרה הנ"ל גרם לי לחשוב שוב על תפקידי כמטפח בסביבה הזו.

המורה מלמד אותנו שאנו מתווים את הדרך של העתיד. מיליוני מטפחים ומפקדים ביקום החדש ילכו בדרכי ולכן עלי להשגיח שאני נמצא תמיד בתוך הפא. התווית הדרך הנכונה של העתיד- גם זו הצלת אנשים.

לא עשיתי דברים כאשר העיקר היה הדאפא. בכל דבר, כאשר אנו מתמוססים בתוך הפא החוכמה נובעת מעצמה. אם בראש שלי תהיה המחשבה והחמלה כלפי היקום החדש אוכל להתוות וללכת בדרכי הצרה כיאות. לחנך את חיילי ולאמנם, וגם להצילם

אם לא אשמור על דמות של מטפח, או אם אציג בפניהם דמות שלילית, פגעתי וערערתי את הפא.

לפני שחבר שלי, גם מטפח וחייל, הלך לקורס קצינים שלחתי לו הודעה בטלפון הסלולרי שאמרה שקל בסביבה לוחצת להיכנס למנטליות שרואה בכמות הקריאה והתרגול  את הטיפוח, אך עלינו לזכור שהצלת אנשים אינה בנוסף לטיפוח האישי, אלא שהטיפוח האישי מטרתו הצלת אנשים.

אני חושב שלא שמתי לב לכך, ופגעתי רבות בדאפא בזמן קריטי זה.

אסיים בדברים של המאסטר:

"בשנתיים האחרונות המתרגלים נתקלו בבעיות במהלך הטיפוח-תרגול. אני כל הזמן משגיח על מצב הטיפוח-תרגול של המתרגלים. כדי לתקן בזמן את הבעיות שמופיעות, אני כותב לעתים קרובות מאמרים (המתרגלים קוראים להם כתבים) כדי להנחות אתכם בטיפוח-תרגול. המטרה היא להשאיר לאנשי העתיד דרך יציבה, בריאה ונכונה של טיפוח-תרגול בדאפא. אלפי הדורות הבאים צריכים לטפח לפי הדרך שהשארתי להם באופן אישי, רק אז יוכלו להגיע לשלמות." ("יציבות הפא", יסודות להתקדמות במרץ 1)

"אני רוצה גם להגיד לכם שהטבע שלכם בעבר נבנה למעשה על בסיס אגואיזם ואנוכיות. מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתשיגו את ההארה האמיתית של "חוסר האנוכיות והאלטרואיזם, אחרים קודם, ואני – אחר-כך". לכן מעתה ואילך, לא משנה מה תעשה או תגיד, עליך להתחשב באחרים ואפילו בדורות הבאים! עליכם להתחשב ביציבות הנצחית של הדאפא!" (מתוך "ללא החסרה בטבע הבודהא", יסודות להתקדמות במרץ 1)

הייתי רוצה להוסיף עוד הבנה שלא קשורה לקודמת:

הרבה פעמים אני שם לב שכאשר אני לעיתים שוקע במחשבות מלאות צ'ינג, שנובעות מההחזקה לזוגיות, כלפי בחורה מסוימת ,מיד מתווספת לכך גם מחשבה מינית מלוכלכת. להבנתי מצב זה מדגיש שכל החזקה שיש לנו, הרוע ינסה לנצל אותה כפרצה בכדי להוריד אותנו למטה.

להרבה מתרגלים יש החזקות שהם אוהבים ועוד לא רוצים לוותר עליהם. "זו רק החזקה קטנה, היא לא מזיקה כל כך, אני אוותר עליה אחר כך..." ובכן, בקשר לזה,  כמו במקרה שלי, ההחזקה הזו יכולה להיות פתח להחזקות חמורות יותר ושהרוע ינצל את הפרצה.

ושנית, אם תיקון הפא וההגעה לשלמות יהיו מחר ולא נספיק לוותר על ההחזקה, חלק גדול מאיתנו לא יגיע לשלמות. האם אנחנו יכולים להיות כה אכזריים לאלפי היצורים שתלויים בנו וקשורים אלינו?