התנסויות-טיפוח של חייל מקצועי מטייוואן

(Minghui.org)

(הערת המת'- עקב השוני בין הצבאות, חלק מהמונחים אינם חופפים למונחים צבאיים שאנו מכירים)

ברכות למורה הנכבד! ברכות, חברי המטפחים!

אני חייל מקצועי בהכשרתי. כרגע אני משרת כסמל בכוחות המיוחדים של הצבא הטייווני. קיבלתי את הדאפא במרץ 2003 ורציתי לחלוק את התנסויותיי עמכם.

לפני שקיבלתי את הפא

גדלתי בסביבה שבה רבים מבני משפחתי וקרובי היו דתיים. למרות שנהגתי ללכת למקדשים וכנסיות עם סבתי, הייתי אתאיסט והתייחסתי לאמונה באלוהויות כאמונה טפלה. טענתי כי אמונה באלוהויות היא תוצאה של דיקטטורים שרצו לשלוט במוחם של האנשים. סיימתי בית ספר תיכון בדיוק כשפרצה המלחמה בקוסובו, יוגוסלביה. ראיתי בעיתון תמונה של אב המנחם את בתו המפוחדת עקב המלחמה. חשבתי:" האמת היחידה היא כוח!". ויתרתי על האפשרות ללכת לאוניברסיטה ובמקום זאת בחרתי ללכת לבית ספר צבאי. לאחר ארבע שנים של חינוך צבאי כל הרעיונות הישנים שלי התחזקו.

פעם צפיתי בתקליטור הבהרת אמת בביתו של בן-דודי. לא האמנתי במה שצפיתי, והאמנתי כי כוחות זרים נמצאים מאחורי התקליטור ומנסים לפגוע במוניטין של סין. סירבתי להאמין לבן דודי, שניסה לספר לי את האמת על הפאלון גונג. למרות זאת לקחתי ממנו עותק של הספר "ג'ואן פאלון" וקראתי אותו עם מנטליות ביקורתית חזקה. לא האמנתי שפאלון גונג הוא כה טוב והיו לי עוד שאלות. התווכחתי רבות עם בן-דודי.

לאחר שחזרתי לבית הספר, חשבתי קצת ונרגעתי קצת. קראתי שוב את "ג'ואן פאלון", הפעם, ללא כל דעות קדומות. כל המחשבות הישנות שלי הושמדו בין רגע. בדיוק כפי שהמורה אמר במאמר "להסיר את ההפרעות", יסודות להתקדמות במרץ 2 :

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות".

להתאים לדאפא בעקביות

התחלתי לחפש מידע על הדאפא באינטרנט ומצאתי אתר תרגול. יצרתי קשר עם הסייע באתר והצטרפתי למתרגלים אחרים בלימוד פא ושליחת מחשבות נכונות. אך עוד היו לי שאלות: "מדוע הדאפא הכה קדוש נרדף בכזו עוצמה בסין? האם המורה מרשה לזה לקרות?". הבנתי שאני צריך להשתתף בועידות לשיתוף התנסויות ולתקשר עם מתרגלים אחרים. לאחר שחיפשתי באינטרנט, גיליתי כי עומדת להתקיים ועידה ב"אולם גיבור המלחמה" בקאוסיונג. הלכתי לשם לבדי.

בזמן הועידה, בגלל שקיבלתי את הפא רק שבועיים קודם לכן, בעיקר שאלתי שאלות ופחות שיתפתי בהתנסויותיי. כאשר שאלתי שאלות חשובות, מתרגלים אחרים אמרו לי: "יהיו לך תשובות לשאלות אלו אם תקרא את המאמרים שאחרי 20 ביולי 1999". כאשר הם ראו שעוד יש לי שאלות הם הסבירו לי בסבלנות. בהדרגה הבנתי כי הזמן שבו אנו מקבלים את הפא וההבדל ברמות שלנו אינם גורמים מבודדים, אלא שעלינו להשלים ולהביא להרמוניה את המאמצים של כל אחד. כפי שהמורה אמר:

" בנוסף יש מתרגלים שלנו שהרבה פעמים מדברים בחוסר אחריות. כשיש חילוקי דעות הם לא מסתכלים על דברים באופן חיובי ובקור רוח, אלא זורקים משפט קר שמבטל משהו של מישהו אחר. הציגו את הרעיונות הטובים, שתפו פעולה ברצינות אחד עם השני, זהו הדבר הנכון לעשות. במיוחד כשעושים משהו כגוף כולל, עליכם עוד יותר לשתף פעולה היטב." (מתוך הרצאת הפא בוועידת הפא במרכז ארה"ב 22 ביולי 2003)

רק מאז התחלתי להרגיש שהדאפא היא הארץ הטהורה היחידה שנשארה בעולם! כשקראתי "ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב "

"בזמנו, כשהצלתי אתכם, אנשים רבים קיללו אותי. היו אנשים שקיללו אותי אפילו כששמעו את ההרצאות. אני לא לוקח את זה ללב, אני רוצה להצליח להציל אותך, דווקא."

בכיתי וחשבתי: "לא משנה כמה זמן זה ייקח, או אילו דברים יקרו לי במהלך הדרך, תמיד אלך בעקבות חוקי הפא."

לתרגל דאפא בצבא

נתקלתי בהמון מכשולים בצבא. הפריעו לי בזמן ששלחתי מחשבות נכונות, חלק ניבלו את פיהם לעברי, חלק השמיעו מוזיקה רועשת, חלק שיננו לחשי מאגיה שחורה וחלק ניסו לפתוח בתגרה איתי. קבוצת אנשים התאספה פעם והקיפה אותי בכדי לראות אם באמת לא אחזיר כאשר מכים אותי, או אתקוף כאשר מעליבים אותי. בן כיתתי אף הדפיס מאמרים המשמיצים את הדאפא וזרק אותם לחיקי. התעלמתי מהם והתייחסתי לכך כמצוקות אישיות. לא התייחסתי להצעותיהם של מתרגלים עמיתים ברצינות כאשר המליצו לי לשלוח מחשבות נכונות בתדירות גבוהה יותר ולהבהיר את האמת. סברתי כי יהיה לי מספיק זמן אחר כך, קודם אטפח את עצמי היטב. עם המנטליות הזו המצוקות גברו. מדריך אף תקף את הדאפא בפומבי בזמן הרצאה, הוא לקח חלקים מכתבי דאפא והוציא אותם מהקשרם. הוא תמך בשריפת הספרים וברדיפה. התוכחתי איתו וניסיתי לשנות את דעתו, אך התוצאה לא היתה טובה והחלה מלחמת מילים.

מאז ואילך התבקשתי לשבת בכיסא יושב הראש בזמן שיעורים וחברי לכיתה היו תוקפים אותי. מכיוון שלא למדתי את הפא היטב, כאשר הם שאלו אותי שאלות הנוגעות לעקרונות פא התחמקתי, או שאמרתי "אענה לך לאחר שאלמד את הפא היטב." מצד שני, היו לי יותר מדי מחשבות על להגן על עצמי והיו לי החזקות לדעות ולרגשות שלי. לא התייחסתי למה שאמרו ולא דיברתי מנקודת המבט שלהם ולפי ההחזקות שלהם. בחוסר אחריות דיברתי על עקרונות פא גבוהים מדי וכתוצאה מכך הקונפליקט לא נפתר אלא הוחמר. אפילו כאשר אכלתי ארוחת צהרים אנשים ישבו לידי ושאלו אותי שאלות.

בנוסף, לקחתי על עצמי את העבודה המתישה ביותר, יועץ התמחות. נאלצתי להקטין את זמן לימוד הפא. בכל פעם שעשיתי טעות מישהו היה אומר:" פאלון גונג עשה כך וכך שוב...." מישהו אף אמר לי:" לא היתה לי דעה על פאלון גונג, עכשיו יש לי דעה שלילית, רק בגללך! עשית פשע כה חמור" הייתי מותש לאורך כל היום ושאלתי את עצמי :"האם זה מה שאני רוצה? אני מטפח בדאפא אבל לא קראתי את כל הכתבים. איני יכול לשבת עם שתי הרגליים מצולבות ואני נאלץ לשבת עם רגל אחת על גבי השניה." חיפשתי את הבעיה השורשית והבנתי שניסיתי לשנות אחרים במקום לשנות את עצמי!

דרך לימוד פא עקבי יכולתי לראות כי למרות שהסביבה בצבא היא מורכבת, אוכל לנצל אותה בצורה טובה כדי לאמת את הדאפא! לקחתי יותר זמן בכדי לקרוא את הפא, דבר שעזר לי לבנות בסיס מוצק לאימות הפא. חודש לאחר מכן כבר קראתי את כל ספרי הדאפא בצורה שיטתית. בזמן השיעורים דיברתי עם בני כיתתי בצורה רגועה ואדיבה. נמנעתי מלדבר על עקרונות פא כאשר אנשים עם אמונות דתיות שונות שאלו אותי לגבי הדאפא. השארתי את נושא השיחה סביב זכויות אדם, "לשום אמונה לא מגיע להירדף בצורה כזו." לא התווכחתי עם בני כיתה שניסו לפתוח בויכוח אתי, ואמרתי:"אני רק רוצה לשתף את חברי בדברים טובים. מכיוון שאנו חברים ובני כיתה כבר ארבע שנים, כמובן שארצה לשתף אתכם בשיטת התרגול הטובה הזו." שלחתי מחשבות נכונות לעבר אדם שלא רצה להקשיב ורק קילל אותי, הוא לא יכל לומר שום דבר. אפילו דיברתי עם המדריך שתקף את הפא בפומבי. גיליתי שהוא תרגל צ'יגונג במשך 20 שנה, והוא היה מאוד גאה בכך. דיברתי איתו על צ'יגונג בעזרת החוכמה שקיבלתי מהדאפא, דיברתי איתו עם חמלה ומהלב. שמרתי על מחשבות נכונות חזקות, לבסוף הוא הכיר בדאפא.

בזמן פעילויות ניהוליות הבהרתי את האמת לכל החברים כראש ההתארגנות, וחילקתי חומרי הבהרת האמת למחלקות שונות מכיוון שהייתי יועץ ההתמחות. חלק מהאנשים לא הבינו ואמרו שאין עלי להפיץ פאלון גונג בצבא. נזכרתי שהמורה אמר כי כל מה שמתרגל ניתקל בו בטיפוח הוא טוב, לכן, לא לקחתי מקרה זה כמכשול. במקום זאת, בתור יועץ התמחות, דיברתי על פאלון גונג בזמן שיעור בנושא הכשרה פוליטית, הוספתי כי טיפוח יכול לשנות באופן מהותי את השין-שינג של האדם, במקום לגרום להם לציית באופן חיצוני בלבד. פאלון גונג מביא רק תועלת לצבא ולמדינה, ואף לא נזק אחד, חלק הסכימו איתי, וחלק הציעו לעזור.

בחיי הפרטיים ויתרתי על משחקי אינטרנט שהייתי מכור אליהם במשך זמן רב. בנוסף, גם זרקתי את כל חוברות הפורנוגרפיה שהיו ברשותי. ניהלתי את עצמי לפי הדרישות של הדאפא בדיבורים ובמעשים, ובהתנדבות הקרבתי למען בני כיתתי. בהדרגה הסביבה השתנתה. מפקד הכיתה אמר לי, "פגשתי אנשים עם כל מיני אמונות, אבל מעולם לא ראיתי אדם כמוך. לכן אני חושב שפאלון גונג הוא טוב." אני יודע שרק מכיוון שהשתניתי, גם הסביבה מסביבי השתנתה.

בנוסף, הבאתי את התקליטור של התרגילים. הייתי קם בחצות בכדי לתרגל. ביקשתי מבני כיתה שהיו בקבוצת הכדורגל שילמדו אותי קצת תרגילי מתיחות. חודשיים לאחר מכן כבר יכולתי לשבת עם שתי הרגליים בהצלבה בזמן מדיטציית הישיבה.

טיפוח ועבודה

לאחרונה, עקב תפקידי הנוכחי, נאלצתי להשקיע זמן רב בעבודת שירות ציבורי. יש לי אינספור דברים שעלי להספיק למין הרגע שהתעוררתי בבוקר. אני צריך לדאוג לתלמידים בכיתות הנמוכות יותר ולסיים את המשימות שניתנו לי על ידי הממונים, עלי לפתור בעיות בקרב בני כיתתי, ולהשגיח על פקודי. יש לי גם עבודה וקורסים משל עצמי, ובנוסף לכל, עקב מגפת הסארס עומס העבודה שלי גדל מספר מונים. קשה לתאר במילים כמה חיכוכי שין-שינג ומצוקות היו לי.

מועד הבחינה המסכמת הגיע. מכיוון שלא איזנתי בצורה נכונה את היחס בין טיפוח לעבודה, לא התכוננתי מספיק לבחינה ונאלצתי לקחת את הקורס בפעם השניה. בני כיתתי פיתחו שוב דעות שליליות עלי. הם חשבו שמאז שהתחלתי לטפח, לא הפסקתי להיתקל בבעיות, כך שהיו להם כמה מחשבות רעות כלפי הדאפא. מבחנים שחשבתי שכבר עברתי הופיעו שוב.

הבנתי שעלי להרים את רמת השין שינג שלי גבוה יותר, מכיוון שהסטנדרט הורם גם כן. לאחר שהסתכלתי פנימה גיליתי כי עמוק בלב אני עדיין אוחז בדברים שאיני רוצה שאנשים יגעו בהם. מה שנפטרתי ממנו היו רק הדברים שעל פני השטח - לא שמתי את עצמי באמת ובתמים בתוך הפא בכדי להפטר מדברים אלו על ידי טיפוח. ניסיתי לאזן בצורה טובה את היחס בין טיפוח לעבודה. גיליתי כי ההיבטים של הטיפוח נמצאים בכל מקום כאשר אנו מבצעים עבודה. הבנתי גם כי מטפח תמיד ישאף לבצע את עבודתו היטב. אם עבודה מתבצעת טוב או לא איננו רק ענין שעל פני השטח של ההישגים האנושיים, אלא השתקפות של רמת השין שינג של האדם. כאשר לקחתי את הקורס מחדש, הבהרתי את האמת לאנשים אשר השתתפו בקורס החוזר ולכולם היתה דעה חיובית על הדאפא. אחרי השיעור הם דיברו עם חבריהם ובני כיתתם, כך שניצלו אנשים שהיתה להם דעה שלילית לגבי הדאפא, ושני תלמידי מהקורס החוזר אף קיבלו את הפא.

עברתי את הבחינה של הקורס החוזר, אך נשארה עוד בחינה מסכמת אחת, שהיתה קשורה ישירות להישארותי בבית הספר. אולם עומס העבודה שלי לא פחת, ובאמת שלא הצלחתי למצוא זמן ללמוד לבחינה. חשבתי לעזוב את עבודת השירות הציבורי שהיתה לי, ולשוב אליה כשתסתיים התקופה הלחוצה הזו, אך זו אינה מחשבה של מטפח, מכיוון שהיא מתייחסת רק לאינטרסים של האדם עצמו ומתעלמת מבני אדם אחרים. ניסיתי לתקן את לבי ומחשבתי, ועדיין לעשות את כל העבודה שיועץ התמחות אמור לעשות, ותוך כדי כך ללמוד כאשר הזמן מאפשר. בזמן הבחינה ניסיתי לרשום כל מה שאני יודע, אך חששתי כי הציון שלי בכל זאת לא יעבור מעל "נכשל". אחד מבני כיתתי העביר לי את תשובותיו. ידעתי כי אם אעתיק, אעבור את הבחינה. כל קרמת המחשבה והדאגות שהיו לי השתקפו בראשי ונלחמו נגד צד הנכון שלי (נושאים כמו לקבל את התואר, לאלץ לשלם את מחיר הקורס, לאבד את מקום עבודתי ואכזבה מצד המשפחה). קיבלתי החלטה: אפילו אם אזרק מבית הספר לא אזנח את "אמת-חמלה-סובלנות." התגברתי על הפיתוי להעתיק, הגשתי את הבחינה ולמרבה הפלא הרגשתי שליו ורגוע בלבי.

כמה ימים מאוחר יותר, הגיעו תוצאות הבחינה - עברתי. כאשר למדתי את הפא והבטתי בתמונת המורה, דמעות זלגו מעיני בפעם הראשונה. מהרגע ההוא, שלושה חודשים לאחר שקיבלתי את הפא, יצאתי משלב הטיפוח האישי והתחלתי לעשות דברים להבהיר את האמת כגון שליחת מכתבים, שליחת פקסים וטלפונים. הדרכתי את התלמידים בכיתות הנמוכות לעשות דברים עם מנטליות נכונה, מה שפתר חלק מהבעיות ארוכות-הטווח שהיו לי בעבודתי. האווירה בבית הספר הצבאי השתפרה ואיש אינו מפריע לי כאשר אני שולח מחשבות נכונות.

כאשר אני מסתכל אחורה, אני באמת מבין כי אדם יכול לטפח טוב יותר בסביבה מסובכת, אך זה חייב להיות מבוסס על לימוד פא יציב. לא הייתי מצליח לעבור מצוקות אלו אילולא למדתי את הפא בעקביות.

לסיכום

לאחר שסיימתי את בית הספר הצבאי, התגייסתי לצבא וקיבלתי דרגת סגן. נאלצתי לבצע משימות קשות ורבות בתקופת ההכשרה שלי שנמשכה שנה. לאחריה ניתנה לי עבודה רבה וחשובה בצבא, כך שתמיד הייתי צריך לאזן בין טיפוח ועבודה. הטיפוח הוא רציני והסטנדרט שצריך להגיע אליו הוא מוחלט. לא ניתן להוריד את הסטנדרט או להשלות את עצמך כאשר מוותרים על החזקות. על אדם לעבור את המבחנים שהוא נכשל בהם בעבר. בעבר מחשבתי נראתה כך: אני צריך לאמת את הפא, אני רוצה לטפח, אני רוצה להשתפר. הדבר שקידמתי על פני הדאפא עצמו היה להיות תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא. מחשבה כזו יכולה לגרום למטפח מתחיל להיות נחוש, אך מחשבה זו הינה מכשול גדול אם המצב ממשיך באופן זה. המורה אומר במאמר "הניחו את הלב האנושי, הצילו את אנשי העולם":

"כתלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא, השחרור האישי אינו המטרה של הטיפוח-תרגול. כשבאתם, הצלת יצורים חיים הייתה השאיפה הכבירה שלכם והאחריות והיעוד שההיסטוריה העניקה לכם במהלך תיקון הפא. לכן כמות גדולה של יצורים חיים הפכה ליעדים שלכם להצלה."

ניסיתי לתת לאנשים הבנה חיובית לגבי הדאפא, על ידי כך שאראה להם את היתרונות שהפקתי מהדאפא כגון שיפור בריאות והישגים טובים יותר בבית הספר, אך למעשה היה שם לב אנוכי חבוי. רמת השין-שינג לא הושגה, לכן נאלצתי לסבול ממצוקות בעבודה ובבית הספר שוב ושוב.

לאחר התנסויות אלו שחוויתי בצבא, למרות שהשתפרתי בהרבה מובנים, פיתחתי לב של גאווה. לאחר שעשיתי משהו בכדי לאמת את הפא, או כאשר הלכתי לוועידת פא, הרגשתי כי אני נפלא ושיש לי הבנה עמוקה יותר של הפא מאשר מתרגלים אחרים שטיפחו במשך זמן ארוך. הרגשתי מרוצה לאחר שעשיתי עבודה למען הדאפא והרגשתי כי רמתי כבר יציבה, וכי אני בטוח מכיוון שגורלי כבר נקבע. בנוסף, פיתחתי לב של הפרדה: רציתי להיות קרוב לאלו שטיפחו טוב, ובקשר לאלו שלא טיפחו טוב, רציתי ללמד אותם ולהנחות אותם. מחשבות של הפרדה, הערצת אנשים מסוימים והסתמכות על עזרה של אחרים, הם מחשבות הנוצרות באופן בלתי מודע בצבא. אני זוכר כי בתחילת הטיפוח שלי, לאחר שהקשבתי לפא של המורה, הערצתי את המורה בדרך שבה חיילים מעריצים את מפקדיהם. גישה זו היא רגשית ולא רציונלית, וזה להתייחס למורה ולפא בדרך אנושית.

לבסוף, הרשו לי לחלוק עימכם את דבריו של המורה ב"ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב":

"גם אין לחשוב: "תיקון הפא הגיע לשלב הזה, נראה שזה עומד להסתיים, עלינו לתכנן את הדברים שאחרי זה." אני אומר לכם שכל לב יגרום למצוקה גדולה מאוד. אל תפתחו שום החזקה בשום פנים ואופן! טפחו באופן גלוי ומכובד. עשו היטב כל דבר שאתם צריכים לעשות כרגע. אם תגיע לשלמות מחר, היום אתה עדיין צריך לעשות את הדברים שעליך לעשות באופן מסודר, כי כל מה שתלמידי הדאפא עושים היום יושאר לאנשי העתיד, וזו דרך הטיפוח-תרגול של אנשי העתיד. זה מאוד חשוב אינכם יכולים ללכת בדרך הזאת בצורה עקומה. הדאפא הוא הטוב ביותר בכל רמה. ברמה הזאת של בני האדם, תלמידי הדאפא יכולים רק לעשות את זה הרמוני יותר ולא יכולים לגרום לו לשום נזק."