האזנה למוסיקת "פודו" ו"ג'ישי" עזרה לי להשמיד את הרוע

(Minghui.org)

משך תקופה ארוכה הייתי מופרע על ידי גורמים דמוניים. זה היה כך במיוחד בזמן שלמדתי את הפא. כאשר רק לקחתי ליד את "ג'ואן פאלון" לקרוא הפכתי מנומנם. אפילו שלא הייתי ישנוני בזמן הקריאה, עדיין הרגשתי משהו המונע בעדי לראות את המשמעות הפנימית של הפא. אחרי שקראתי פיסקה לא ידעתי מה קראתי. ידעתי שאלו הכוחות הישנים המנצלים את ההחסרה שלי בהיבט של החריצות, ולכן שללתי באופן רציונלי את ההפרעות במחשבתי, ובו זמנית ניסיתי כמיטב יכולתי לעשות את "שלושת הדברים" היטב. כיוון שתמיד עשיתי את שלושת הדברים לבדי, הרגשתי שאני עדיין רחוק מהדרישות שהונחו על ידי המורה. זה גרם לי מצוקה, ואף גרוע מזה, נכשלתי בפתרון הבעיה באמצעות שליחת מחשבות נכונות.

בערב ה- 4 באוקטובר, כאשר התחלתי לקרוא את הגרסה האלקטרונית של "יסודות להתקדמות במרץ", ההפרעות הופיעו שוב. התחלתי לשלוח מחשבות נכונות לפזר את ההפרעות, אך עדיין נעשיתי מנומנם מאד. בליבי הרגשתי שאין ברירה, והפסקתי לשלוח מחשבות נכונות. ניסיתי להניע את עצמי לקרוא את הפא, אך לא יכולתי לקלוט מה שקראתי. אחרי קריאה של פיסקה עדיין לא יכולתי לזכור על מה הפיסקה מדברת. כשעצמתי את עיני, מצאתי שמחשבתי אינה רגועה. טפחתי על ראשי, אך זה לא עבד.

חשבתי שאוכל להרגיש טוב יותר אם אקשיב למוסיקת "פודו" ו"ג'ישי". השמעתי את "ג'ישי" והגברתי את הרמקול. כשהמוסיקה החלה אחזה בי אימה בלתי ניתנת לתיאור. האימה כיוונה אותי לכבות את המוסיקה. אבל לפתע הבנתי: אני תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא, והמוסיקה שאני מאזין לה היא מוסיקת דאפא, אני אמור להרגיש מאד נוח כשאני מאזין לה, מדוע אני מרגיש אימה? זה מוכרח להיות דמונים שגורמים לי לא לסבול את המוסיקה, ומנקזים מאמץ אחרון לשרוד, לכן הם מנסים לשקף את הפחד שלהם לתוך המחשבה שלי....

הרגשתי קצת התרגשות שאני יכול להשמיד את ההפרעות סוף סוף, התיישבתי עם הידיים בתנוחת ג'יה-יין ועצמתי את עיני. האימה המשיכה לעטוף אותי בזמן שהמוסיקה התנגנה, וההפרעות אף התרחבו לפני-השטח של גופי. חוויתי גל אחר גל של חוסר תחושה והידוק, מהראש לקצות האצבעות. הם גם שיקפו כמה דמויות מפחידות לתוך העין השלישית שלי. בכל מקרה, מחשבותיי היו שאני לא פוחד כלל, ואלו השדים שבאמת מפחדים. לא הכרתי במאבק האחרון שלהם בתיקון הפא. הרמתי את ידי, וביקשתי בכנות מהמורה ומהאלוהויות השומרות על הפא לעזור לי להשמיד את השדים.

במהלך הדקות הראשונות, האימה שחוויתי היתה חסרת תקדים. מספר פעמים רציתי לפקוח את עיני או לכבות את המוסיקה. בכל אופן, בכל פעם המחשבות הנכונות שלי ניצחו, כי הייתי נחוש להשמיד את השדים. כל פעם שהרגשתי שאני לא יכול יותר לשאת, החזקתי את ידי בתנוחת הלוטוס וביקשתי מהמורה שיעזור לי. בדרך זו תמכתי את המחשבות הנכונות שלי.

הזמן הנורא ביותר נמשך קרוב לדקה, והאימה היתה קיצונית. כל פעם כשחשתי את העוצמה והחסד של הדאפא בזמן ההאזנה למוסיקה במחשבות נכונות, התעוררתי להבנה שמוסיקת דאפא יכולה לעזור לי בעוצמה ובחסד שלה להשמיד את כל ההפרעות הרעות. אני עצמי לא צריך להיגרר לבלבול.

הופעת המחשבות הנכונות גרמה לי להרגיש הקלה. כשהשדים עשו תנועות מפחידות לצידי חשבתי על הפא שהמורה לימד אותנו:

"עם המורה והפא כאן, מה יש לפחד? התעלמו מהם!" – (הרצאה בסידני).

כשתחושת האימה התחזקה היתה לי מחשבה "לסלק החוצה את השדים מהשדות הממדיים של גופי". מיד הבנתי שכיוון שאני תלמיד דאפא של תקופת הפא, וסילוק הרוע הוא אחד משלושת הדברים שעלי לעשות היטב, איך אוכל לחשוב רק על עצמי? לפיכך הצבתי מחסום מחוץ לשדה הממדי של גופי, כך שהשדים לא יוכלו לברוח.

ראשית הברחתי אותם מחוץ לגופי, ודחקתי אותם לחלל בין גופי לבין המחיצה. אחר כך ניידתי את הגונג שלי (אנרגית הטיפוח) ואת הכוחות השמימיים, והזמנתי את האלוהויות של הפא לעזור לי לפורר  אותם. כשהם התפוררו, שלחתי פאלון להמיס את שארית החומר לצ'י ראשוני לשימושי. לאחר זמן מה ראיתי עם העין השלישית סדק נפתח באדמה, והרבה דברים מכוערים דמויי ידיים שהגיחו החוצה כאילו הם מתחננים לסליחתי. נזכרתי שהמורה אמר לנו שלא מכירים בביטוי שלהם בזמן ייסורי הגסיסה. לכן שלחתי החוצה מחשבה שאני חייב לבצע את חיסול הרוע עד תום. זמן קצר לאחר מכן נעלם המראה שהיה לי בעין השלישית. המשכתי עוד קצת לשלוח מחשבות נכונות, עד שמוסיקת ה"ג'ישי" הסתיימה.

כשהתחלתי לנגן "פודו", המוסיקה גרמה לי להרגיש מאד נוח, אך לא נעשיתי שאנן בנוגע להתגברות על היצורים הרעים. במקום זאת, האזנתי בשקט וחוויתי את הגדולה והחסד של הפא.