עָמיתַי המתרגלים, אנא שימו לב יותר ללימוד הפא!

(Minghui.org)

חלק מחָבֶרַי המתרגלים הזדעזעו לאחרונה בעת קריאת מאמרו החדש של המורה, "ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ" (אוקטובר 8, 2005), והתעוררו לגלות עד כמה מצבם הוא עגום. זה גרם להם לשקוד ולהתאמץ יותר בעשיית שלושת הדברים . למרות זאת, לאחר זמן מה, מכיוון שהם היו עוסקים רבות בהפצת חומר של הבהרת האמת , משוחחים עם אנשים בעניין "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" , מבהירים את העובדות, ושולחים מחשבות נכונות, אז התפתחה בהם נטייה להתעלם מחשיבותו של לימוד הפא, והם התחילו להשתמש בתירוצים כגון "עייף מדי", "עסוק מדי", "אין לי זמן", וכיוצא באלה. הם חדלו מלהופיע לקבוצות לימוד הפא, שלא לדבר על לימוד פא אישי.

עָמיתַי המתרגלים, לימוד הפא הוא הבסיס לכל. עלינו להתמיד בלימוד הפא. המורה אמר לנו:

"לא משנה כמה קשה הסביבה או באיזה מצב עסוק נמצאים, אין לשכוח ללמוד את הפא. חייבים ללמוד את הפא. כי זו ההבטחה הבסיסית האבסולוטית ביותר של ההתקדמות שלכם. אני לא יכול להיפגש עם כל תלמיד, במיוחד במצב כזה שבסין. במצב שהתלמידים לא יכולים לראות אותי, לא ייתכן שתחפשו את המורה בכל פעם שיש בעיה, לכן אפשר רק להתייחס לפא כאל המורה. וכדי לאפשר לכם לטפח, לתרגל ולהתקדם, שילבתי כבר בתוך הפא הזה את כל האלמנטים המאפשרים לאנשים לטפח ולהתקדם. כל עוד תלמדו אותו, אפשר לפתור כל בעיה; כל עוד תטפחו וכל עוד אתם מסוגלים להבין את הפא על בסיס הפא, אין שום דבר שלא תוכלו להשיג". ("הרצאת הפא בועידת הפא בפלורידה, ארה"ב, דצמבר 29, 2001")

כתבתי את המאמר הזה משום שבעבר גם אני למדתי לקח בנושא הזה, והיה זה לימוד הפא שהוציא אותי מהבוץ. לאחר ששוחררתי לביתי ממחנה העבודה בכפייה, למשך תקופה מסוימת, הרגשתי מבולבל ומלא היסוסים. ניסיתי לבצע היטב את שלושת הדברים, אך לעיתים קרובות הייתי שוקע לתוך מצב מחשבה של אדם רגיל ולא היה עולה בידי להצליח. ביולי 2005, אחד מחָבֵרַי המתרגלים הכיר לי מתרגלת, שֶלֵיָמים הפכה להיות בת זוגתי. בתחילת היכרותנו, הרגשתי שאני בפיגור רב יחסית לרמה שלה, משום שדבריה היו תמיד ברוח הפא. במשך פגישותינו הבאות, היא עודדה אותי לשוחח עם מתרגלים עמיתים ולהשתתף בועידות להחלפת התנסויות ובקבוצות של לימוד הפא. הרבה מההחזקות והחסרונות שהיו לי נחשפו בתקופה הזאת. כאשר אנו שוהים יחדיו, היא לומדת, משננת את הפא, ושולחת מחשבות חיוביות ביחד אתי. ברגע שהיא מבחינה שיש לי בעיה, היא מצביעה על כך. בנוסף לכך, פעם בזמן שליחת המחשבות החיוביות היא תיקנה את תנוחות הידיים שלי, מפני שהם לא היו מדויקות.

השהות במחיצתה השפיעה עלי להיות חרוץ יותר בלימוד הפא ולהתקדם במהירות. שיניתי את מנהגי, וכעת אני שם את הדגש יותר על הפא ופחות על עצמי; מחשבתי פחות אגואיסטית ומוקדשת יותר למען אחרים.

כעת, חברתי ואני, בשעה 4 בבוקר ו 11:50 בצהריים מדי יום ביומו, מזכירים האחד לשני בעזרתו של הטלפון הסלולארי, שהגיע השעה להתחיל בשליחת מחשבות נכונות או לעשות את התרגילים. השינוי והשיפור הזה שחל בי – נזקף כולו לזכות הפא.

רוב המתרגלים יודעים עד כמה הטיפוח יקר והזמן קצוב. המורה אמר לנו:

"אבל לא משנה כמה ארוך הזמן שעבר בהיסטוריה, במשך כמה זמן התקיימו שלושת העולמות אחרי שנוצרו, כמה יצורים חיים הגיעו לכאן, כולם בונים את ציפיותיהם על הרגע הזה בשנים הארוכות של ההיסטוריה. הרף העין הזה, הוא יקר לאין ארוך. ללכת היטב את הקטע הזה של הדרך זה הכי יוצא מן הכלל". ("הרצאת הפא בעיר שיקגו, יוני 26, 2005").

אך עדיין יש מתרגלים שמבזבזים זמן. בזמן מפגש עם מתרגלים אחרים, הם נהנים לרכל ולהתלונן. יש מתרגלים שמדברים על דברים שאינם קשורים לטיפוח או שמבזבזים זמן בעשיית דברים שאינם קשורים לטיפוח, במקום ללמוד את הפא עם מחשבה רגועה.

כל המתרגלים הוותיקים זוכרים כיצד הם נהגו ללמוד את הפא ולשתף האחד את השני בחוויות בתקופה של לפני ה – 20 ליולי 1999 – תחילת הרדיפה. במצב הנתון, האם אין עלינו לדון ולשתף מתרגלים אחרים בחוויות הטיפוח האישיות שלנו? עָמיתַי המתרגלים, אנא שימו לב יותר ללימוד הפא.

19 באוקטובר 2005