בן אנוש או ישות אלוהית?

(Minghui.org)

לאחר שש שנים של רדיפה ברוטלית, יש מתרגלים שכבר מחשיבים את עצמם כישויות אלוהיות. אם כך, מדוע הם עדיין נרדפים? מדוע הם אינם מסוגלים להשמיד את הרוע? יש מתרגלים אחרים שמחשיבים את עצמם כבני אנוש ולכן הם חסרים את הכוח (העוצמה) להשמיד את הרוע. אם כך, מה אנחנו - בני אנוש או אלוהויות?

ב"הונג יין" המאסטר אמר:

ההבדל בין אדם לישות מוארת

מהו אדם? רגשות ותשוקות ממלאים את גופו.

מהי אלוהות? לבבות אנושיים אינם קיימים.

מהו בודהא? טוּב-לב ומוסריות נמצאים בשפע.

מהו טאו? אדם-אמיתי זך ושליו.

מה זה אומר להיות ישות אלוהית? הם חומלים ורחומים. לא משנה עם איזה מצב בן האל-מוות מתמודד, הוא או היא תמיד יהיה חומל ורחום - ישות מוארת מצילה יצורים חיים רק מתוך חמלה. במטרה להציל את כל היצורים החיים, ישות אלוהית מבהירה את האמת, צועדת קדימה, מאמתת את הפא ומתנגדת לרדיפה.

עמיתה לעבודה התעמתה אתי מספר פעמים. המנהל שלנו ביקש ממנה לפקח עלי, אך אמרתי לה "רק אהבה יש בליבי, בלי שנאה". התנהגתי בדיוק לפי המילים האלו והכנות שלי נגעה ללבה. אחרי שהבינה את האמת, העמיתה שלי אמרה לי מתוך ליבה את המילים הבאות: "מעולם לא החשבתי אדם כלשהו כנפלא, כולל כל המנהיגים שלנו. אבל אני חושבת שאת באמת נפלאה - את מתייחסת לכל אחד בהגינות ובדרך צודקת. מכף רגל ועד ראש את שופעת טוב-לב, כמו סוג של אור. ליבך הוא שקוף. אני חושבת שתשיגי משהו אדיר". היא גם ביקשה שאבהיר את האמת לאחד מעמיתיה ללימודים. כתוצאה מכך, אדם נוסף למד את האמת. מהו נס? האין זו התבטאות של מופלאות פא הבודהא בעולם האנושי? כך הדאפא פותר כל קשר גורלי בעייתי.

יש מתרגלים שחושבים שאנו צריכים להשמיד מחסומים וגבולות שקיימים בינינו, אך מהם אותם מחסומים וגבולות? האם הם לא ההחזקות האנושיות, המושגים והקארמה שלנו? ב"ג'ואן פאלון", הרצאה תשיעית, כתוב:

"זה בגלל שלאדם עם איכות מולדת טובה יש הרבה חומר לבן. החומר הלבן הזה יכול להתאים ליקום שלנו ולתכונה ג'ן-שן-רן בלי שום מחסום. תכונת היקום מתבטאת במישרין בגופך ומקושרת ישירות עם גופך."

להבנתי, כשלמתרגלים יש רק חמלה ואין להם החזקות אנושיות, לא קיימים מחסומים שמפרידים אותנו. זו הסיבה לכך שהמורה מבקש מאיתנו שאפילו לא נכיר בקיומם של הכוחות הישנים. כל עוד נתאים ל"אמת, חמלה, סובלנות", כל הרוע יתמוסס, כולל הכוחות הישנים. כשלכל תלמיד דאפא אין דבר מלבד חמלה, הרוע לא יתקיים עוד ויסתיים.

כשאני רואה מתרגלים שמתווכחים ורבים עם בני משפחותיהם, נושאים שנאה ורגשות צער כשהם נרדפים, מתנשאים או מעריצים מתרגלים או אפילו מרמים אחד את השני ומספרים שקרים, אני מרגישה מאוד עצובה. האם כך פועלות אלוהויות? המורה לימד אותנו את הפא כדי שנוכל לטפח ביציבות ולנהוג בהתאם לפא. יש מתרגלים שעדיין מפחדים ומסרבים לצעוד קדימה, משתמשים במגוון תרוצים וזה אפילו רחוק עוד יותר ממחשבות נכונות. אם מתרגל רק חושב על זה בבית, בלי לעשות הבהרת אמת מעשית, איך יוכלו כל היצורים החיים להבין את האמת? איך מתרגל יכול למוסס את הרוע ולהשיג הגעה לשלמות המלאה כשהוא נושא פחד ואנוכיות? המאסטר אמר:

"תלמיד דאפא שלא יכול לאמת את הפא לא נחשב לתלמיד דאפא." (מתוך הערה על "כבוד הדאפא", יסודות להתקדמות במרץ 2)

המאסטר רוצה שנשלים הכל בעצמנו בתהליך אימות הפא ונקים את המוסריות האדירה שלנו באמצעות התנגדות לרדיפה.

מתרגלים עמיתים שעדיין נושאים מגוון החזקות אנושיות, בבקשה שאלו את עצמכם ברצינות: האם אני באמת חסר אנוכיות? האם אני באמת חומל? האם מחשבותי טהורות ושקופות? האוכל להתבונן בלבי ובאמת להיות ראוי להבחן בפני שמים וארץ? אם התשובות שליליות אינך ישות אלוהית. אם אתה יכול לענות בחיוב על השאלות האלו, אתה ישות אלוהית אדירה, עם הכוח למוסס את כל הרוע ואת כל הדברים הלא נכונים. שום מכשול לא יוכל לעכב אותך. נהפוך הוא, מכשולים הם הזדמנויות בשבילך להקים את המוסריות האדירה שלך באמצעות מאמציך נגד הרדיפה.

הכתוב מעלה הוא רק הבנתי האישית. אנא תקנו כל דבר שאינו הולם.